העולם עצוב אז צוחקים: אבא ובת במסע של חיפוש אחר קהל

כששאלו את לופה דה וגה, המחזאי הספרדי המהולל (1562-1635) מהו תיאטרון עבורו, הוא ענה: " שתי קוליסות והרבה תשוקה". כך גם עבורנו, רק שהפעם הסתפקנו בקוליסה אחת. 

עבורנו תאטרון הוא הזדמנות לחלום, פתח לדמיון, מפגש אנושי ואינטימי, קסם והתעלות מעל חיי היומיום שיכולים להיות כבדים ומגבילים. ההצגה "אחד ואחת", קומדיה עצובה, נוצרה מתוך עולם התחושות והמחשבות הללו. לא באנו לבעוט או ללטף. באנו לפתוח פתח, לעורר השראה.

שנינו, צביקה ואלינה פישזון, אב ובת, קיבלנו את אותה הכשרה של תיאטרון פיזי – צביקה מז'אק לקוק בפריס ואלינה מתלמידו תומאס פרטקי בברלין. אנחנו מדברים את אותה השפה: בגוף, בדמיון ובפיוט. הקשר הרגשי והרוחני שלנו זרם בטבעיות לתוך תהליך היצירה. 

מתוך אינספור אימפרוביזציות בסלון של הדירה בתקופה הסגרים השונים ואח"כ בסטודיו של להקת תיאטרון מחול אבשלום פולק, נרקמו הגידים והנימים של הדמויות דון ומונה. עברנו מסע של שנתיים בחיפושים וגישושים ולבסוף יצרנו את המסע של דון ומונה. מסע מעגלי סביב קוליסה אחת. מסע בעולם מנוכר ועוין של שחקן ועוזרת שמחפשים: קהל.

אחרי אינספור אימפרוביזציות בסלון. אלינה וצביקה פישזון, "אחד ואחת" (צילום: איתי סלהוב)

והנה הם מבחינים במספר זוגות עיניים שממוקדים בהם (הקהל הממשי באולם התיאטרון). הם עוצרים את ה"עגלה", מקימים את ה"במה" ודון, השחקן הוותיק והדחוי מתחיל בפרולוג. אך לפני שמספיק לסיימו, הקהל נעלם, מתפזר ונמוג. דון מאוכזב: "שוב הלכו! הם בכלל יודעים מי אני?"

האם באמת היו שם עיניים? קהל? מונה העוזרת הצעירה של דון, משמשת לו כעיניים. היא רואה את הקהל שבא והולך, היא רואה נופים של טבע, היא מובילה אותו כמו סוס שמושך עגלה בין הרים, גאיות וסערות כפי שאנטיגונה מובילה את אדיפוס העיוור. היא גם רואה את "אביר", אהוב ליבה, "דוהר על הכביש המהיר במשאית הלבנה" וחולמת על היום שיפגשו. האם לנערה הפשוטה והמופנמת באמת יש אביר שמחכה לה? או שגם היא עיוורת?

מערכת היחסים התלותית הזו, בין הישן לחדש, בין הסמכות הדעתנית לדמיון החופשי והנאיבי מאפשרת את הקונפליקט בין שתי הדמויות ואת התפתחות העלילה הפנימית. מתוך תחושה של חוסר חופש תנועה, של דחיקה הצידה, דיכוי ומגבלות המציאות הקיימת, בחרנו להוסיף דמות שלישית המלווה את המסע של דון ומונה. דמות של פקח, שומר חוק.  את הפקח אנחנו לא רואים. אנחנו רק שומעים את קולו מתוך הרמקולים. הוא מקריא חוקים, מחלק דוחות, ומעמיד את הדמויות במצב תמידי של אי נוחות, חוסר שייכות ונרדפות: "ארבע רגליים ניצבות בזה הרגע הנתון, על אדמת קרקע פרטית ועליהן – להתפנות!".

אי נוחות, חוסר שייכות, נרדפות. אלינה וצביקה פישזון, "אחד ואחת" (צילום: איתי סלהוב)

כמו שנשמה מגיעה לעולם וצריכה גוף כדי להתממש בו כך גם ביצירה. רק שביצירה זה לא מכיוון אחד. לפעמים זה מתחיל בגוף ואז מגיע לרוח ולעיתים יש חזון ואז מחפשים אותו בגוף. אנחנו נכנסים לסטודיו ומתחילים לנוע, אחר כך מתיישבים וכותבים טקסט, מפתחים את העלילה, נכנסים שוב לסטודיו ומנסים להכניס את המילים לגוף, לפעמים זה כמו כפפה ליד במידה הנכונה, לעיתים צריך למתוח אותה קצת כדי שהיד תכנס או שהיא לא במידה וצריך להמשיך לחפש.

לאחר  שמצאנו את גוף העלילה והדמויות, פנינו לדאוג לגוף של החלל שלהן, העולם בו הן מתקיימות. התפאורה, התאורה, התלבושות. לא מיקמנו את העלילה בתקופת זמן ספציפית. שילבנו אלמנטים מתקופות היסטוריות שונות, שילוב של ישן וחדש. בדיוק כמו מונה ודון, צעיר ומבוגר. בתקציב דל והרבה אמונה הגענו למעצבים שהתאימו בדיוק לנשמה של היצירה ושבאופן כנראה לא מפתיע מגיעים מתחומים מקבילים לנו (מחול וקרקס). מצאנו גם איתם שפה משותפת. 

התפאורה ברובה עשויה מעץ דיקט (חלקו משאריות שהמעצב מצא ברחוב) בהשראת תיאטרון נודד מתקופת הרנסנס. יש שטיח מעץ, נרות מעץ, וילונות מעץ ואלמנטים מצוירים על עץ. את חילוף התפאורה הדמויות מבצעות תוך כדי ההצגה מתוך תפיסה שהכל בסופו של דבר זה רק משחק של שניהם ושאנחנו מייצרים לעצמנו את המציאות. לעיתים היא עגמומית ולעיתים היא שמחה, תלוי מה נבחר. 

מספיק במה קטנה. אלינה וצביקה פישזון, "אחד ואחת" (צילום: איתי סלהוב)

מונה: "כל הבמה עולם"
דון: "לא מונה, כל העולם במה!"

יש אומרים שאם נסתכל על החיים כבמה אחת  גדולה ואנחנו רק השחקנים ייתכן שנקבל פרספקטיבה אחרת ואולי נוכל להיות חופשיים יותר. לנו נראה שכדי להיות חופשיים יותר מספיקה במה קטנה והרבה דימיון. "אנחנו יכולים להופיע בכל מקום, על במה רגילה, על במה עקומה, במרחב פיגומים של אתר בנייה, בבית ספר,גני ילדים, חדרי אוכל של קיבוץ, בכלא, גם במסעדות, בין המנה העיקרית לקינוח". 

>> המחזה "אחד ואחת" יגיע לתיאטרון הסמטה ב-28.2, 21:00 (כרטיסים: 073-3844277 או כאן בלינק), ויעלה גם בבית מזיא בירושלים בשבוע הבא, 6.2 20:30 (כרטיסים: 02-6230002).