שיפוד. קבב. משלוח. בדקנו את המנות הטובות בעיר ויש לנו מנצחת

אין הרבה מנות שמצליחות לאגד כל כך הרבה וריאציות שונות כמו הקבב, ועל אחת כמה וכמה כמו בישראל. הכור ההיתוך הייחודי שלנו איגד תחת אותו השם את הקבב הרומני, הבולגרי, הטורקי ועוד מגוון קבבים מארצות צפון אפריקה למקשה אחת שאנחנו מאוד שמחים לאכול את כולה. בהתאם, גם תל אביב מתפקעת מהמון אופציות, ולא תמיד קל לדעת מה מביניהם הקבב מוצלח ביותר.

נשמח לאכול הכל ישר במשיכה אחת, תודה רבה. שיפודי קבב. צילום: שאטרסטוק

לכן אנחנו, האנשים האמיצים בטיים אאוט, הראשונים לפני כל מחנה אם המחנה הזה אכיל, יצאנו לבדוק אחת ולתמיד מי הקבב המוצלח מכולם, לפחות מבין אלו שמגיעים במשלוח. מצאנו 6 מקומות עם הקבבים המוכרים והמוערכים בעיר (נאלצנו לוותר על הקבבים האהובים והמכובדים של שמואל, M25 וגם שיפודי דלידה, שכן הם לא היו זמינים למשלוח במשך רוב היום), הזמנו למערכת משלוח של צלחת (סורי פיתות, אתן תבואו בפעם אחרת) וצוות הבודקים השמנמן שלנו בחן את הקבבים אחד אחד.

שיטת הבדיקה: כל המשלוחים הוזמנו יחדיו, הגיעו בטווח של כחצי שעה אחד מהשני, ופוזרו ללא אמצעים מזהים על גבי שש צלחות. הבוחנים טעמו את הקבבים אחד אחד, שפטו וניקדו, כך שהקבבים זכו לשיפוט נטול הטיות. רק בסיום הבדיקה והניקוד, גילנו איזה קבב הגיע מאיזה מסעדה – וכמו שתיכף תראו, היו לא מעט הפתעות. אבל לפני שנתחיל, חשוב לציין שלמרות ההערות הביקורתיות והדירוג, כל הקבבים שהזמנו – גם זה שהגיע למקום השישי – היו טעימים ומהנים מאוד, כי מדובר בכמה מהקבבים הכי טובים בעיר. שיהיה בתאבון

קבב (צילום: shutterstock)

מקום 6: בוסי

המנה: שיפוד אחד עם שלוש תוספות צד (חומוס, צ'יפס, סלט ושות', ללא דברים מיוחדים), מגיע עם חמוצים ולאפה בצד. 50 ש"ח.
רשמים: מדובר בקבב אולדסקול על גריל, מהסוג שמזכיר את טעמי הקבב בסעודות מנגל בפארק הירקון מילדותכם. יש בזה יתרון, במיוחד לחובבי הנוסטלגיה, אבל בפועל לא היה מדובר בקבב יוצא דופן או אפילו מרשים – ולמרות המחיר האטרקטיבי, זו גם היתה המנה הקטנה ביותר שקיבלנו. הקבב עצמו היה דק מאוד, קטן במאסה, שזוף בצבעיו אבל בלי פריכות במעטפת, ובגלל שהוא דק, זה לא שבמרכזו היה מי יודע מה רך. זה לא קבב רע, אבל הוא מתעלה מעבר לרמת הבסיס של קבב מוצלח.
שורה תחתונה: אם בא לכם לקבל פלאשבק.

שיפוד אצל בוסי (צילום: ניב טובול)

מקום 5: הקבב של עדל

המנה: שיפוד אחד עם שלושה ממרחים (חומוס, טחינה, חריף) ובנוסף שלוש תוספות ליד (סלט עגבניות ובצל, כרוב לבן וצ'יפס), 43 ש"ח.
רשמים: שלא בשונה מהקבב של בוסי, גם השיפוד של עדל היה בטעם על-האש קלאסי ופשוט, כשעיקר השוני הגיע ברמת הבשר עצמו ובעובדה שהוא נצלה על שיפוד, מה שהוביל לצלייה אחידה יותר גם מבפנים ורמת עשיה רצויה. הוא היה קצת דל ברמת התיבול, הכמות לא היתה מרשימה (אם כי גם פה המחיר אטרקטיבי מאוד, ויש יותר תוספות), אבל הוא נשאר עסיסי יחסית למרות גודלו. קצת יותר דיוק בתיבול היה מרים אותו בכמה רמות.
שורה תחתונה: אידיאלי בשביל ארוחה קטנה וזולה באופן יחסי, עם לא מעט תוספות.

הקבב של עדל. צילום: מתוך וולט

מקום 4: באבאג'ים

המנה: חמש קציצות קבב (אנחנו קיבלנו ארבע רצועות קבב ארוכות ודקות) מוגשות עם לאפה דקיקה, סלט טורקי, תוספת חמה אחת (בורגול אדום, שעועית לבנה או במיה ברוטב עגבניות, אורז לבן או שעועית ירוקה) וממרח (חומוס או טחינה), 65 ש"ח.
רשמים: העובדה שהגיע אלינו קבב שירד משיפוד (בניגוד לקציצות קבב על האש) היתה דווקא חיובית, והקבב הטורקי הזה בהחלט היה עם ייחוד ואופי – אבל גם מתובל באופן לא מאוזן, עם הרבה יותר מדי פפריקה ופחות מדי מלח. גם השיפודים היו מעוכים מעט, מה שסחט מהם עסיסיות מתבקשת. עם זאת, מדובר בקבב אדנה מוצלח בסך הכל, עם אופי שונה מכל הקבבים האחרים, קיצוץ דק ודחוס וטעם שונה ממה שרגילים. קצת יותר איזון בתיבול והיה יכול להיות פה קבב יותר חזק.
שורה תחתונה: כשבא לכם משהו שונה, ואתם אוהבים פפריקה.

מקום 3: מי ומי

המנה: ארבע יחידות קבב על גריל פחמים, מוגש עם פיתה ושתי תוספות לבחירה (סלטים, אורז לבן, מג'דרה, צ'יפס או פירה), 69 ש"ח.
רשמים: המנה הלא זולה הזו היתה אכזבה גדולה, גם כי אנחנו מאוד אוהבים את מי ומי, ובעיקר כי הקבב הגיע שרוף. כלומר, ממש שרוף. כל אחד מהקבבים – שבנויים בצורת הנקניק השמנמן הקלאסית – נחתכו לחצי הונחו על גריל הפחמים ליותר מדי זמן. הציפוי היה מפוחם קלות, והחלק הפנימי נעשה יתר על המידה והפך לצמיגי יותר. וזו אכזבה גדולה, כי מאחורי הפיחום הזה נדמה שהיה דווקא קבב בולגרי מצוין. טעם הבשר – לפחות מה שנשאר ממנו – היה עוצמתי והקציצה כנראה נעשה היטב, אבל אז הגריל-מן כנראה שכח את זה על האש, ואם זה מה שמגישים, לצערנו זה לא יכול להגיע למקום גבוה מדי.
שורה תחתונה: יכול להיות מצוין, גם אם יקר מאוד, כל עוד לא שורפים אותו.

הקבב של מי ומי. צילום: מתוך וולט

מקום 2: זלמניקו

המנה: ארבע קציצות שמנמנות, סלט כרוב, בצל ועגבניה על האש ושלושה ממרחים ופיתה, 60 ש"ח.
רשמים: זה היה הקבב הראשון שטעמנו בטעימה העיוורת, ולפחות לכמה רגעים היינו משוכנעים שיהיה קשה מאוד להוריד אותו מהמקום הראשון. קבב דחוס, חתוך בגסות שאמנם לא היה שומני כל כך (ולכן פחות עסיסי), אבל הורכב מבשר ברמה בלתי רגילה, נצרב למידת עשייה מושלמת (שחרחר מבחוץ, אדמדם מבפנים) עם קציצות בגודל נוח-אך-נאה וטעם עוצמתי מאוד מצד הבשר. המנה מוגשת עם תערובת של בצל מקורמל, ועם חריף וטחינה ששידרגו את הביס לרמת שלמות. וביחס לכמות האוכל שהגיע, זו גם המנה הכי משתלמת שבדקנו.
שורה תחתונה: מנת הקבב הכי VFM שמצאנו, עם איכות בשר פנטסטית. בקיצור, רוצים קבב, תזמינו מהקצב שיעשה לכם. מה שמזכיר לנו – יש עוד מקום ראשון.

הקבב של זלמניקו. צילום: מתוך וולט

מקום 1: אבו חלווה

המנה: שני שיפודי קבב (מחולקים לשלוש חתיכות כל אחד) עם שלוש תוספות, שנעות בין ממרחים לסלטים, 78 ש"ח.
רשמים: וואו, איזה חוויה חלומית. המנה של אבו חלווה היא בהחלט היקרה מכולן, אבל בעיקר כי הם מגישים 2 שיפודים, ולא מאפשרים להזמין אחד. אבל עבור 2 השיפודים האלה אתם מקבלים ארוחה משגעת, שבליבה קבב שלא היה לו מתחרים בטעימה עיוורת. כל אחד חתיכות הקבב היתה בצורת כדור פוטבול, ובגודל של קובה סטנדרטי. ומילא הגודל – הטעם היה עילאי, מידת העשייה היתה יותר ממושלמת (האדמדמות העדינה במרכז עדיין עולה לנו בחלומות) ותערובת הבשר הגסה, עמוסה בבצל ותיבול מדויק ובשר באיכות בלתי רגילה. זה היה קבב חלומי, אוורירי, עסיסי וכל מה שאנחנו רוצים כשאנחנו מזמינים קבב.
שורה תחתונה: זה יקר, אבל גם כל כך משתלם. קבב שלא תשכחו, מקום ראשון בפער ניכר.

הקבב של אבו חלווה. צילום: מתוך וולט