קדמת עדן: צנזורה תרבותית היא ממש לא המצאה של בנט

כבר יותר מ־40 שנה שקולנוע עדן, בית הקולנוע הראשון של תל אביב, עומד נטוש ומוזנח בלב שכונת נווה צדק. הבניין נמכר לידיים פרטיות ב־2007, ולא רחוק היום שכל מה שיישאר ממנו הם זיכרונות וכמה מסמכים. מסמך שכזה הגיע לאחרונה לידיו של בית המכירות הירושלמי "קדם" ומראה שלא רק עכשיו עדן לא זוכה לריספקט שמגיע לו, אלא שגם בזמן אמת היו כוחות בתל אביב שניסו למנוע את הקמתו.

בשנת 1913, כתבו ( בכתב ידם כמובן) תושבי "פרוור נווה צדק" (בשמו דאז) הזועמים מכתב מחאה לעירייה, מיד לאחר שהעניקה את אישורי הבנייה ל"סינאמטאגראף" החדש: "אנחנו בעלי הבתים, תושבי עיר הקודש יפו בפרוור נווה צדק… מוחים במה שהרשיתם לאיש לבנות בית סינאמאטאגרף בצדנו… הדבר יזיק לנו מאד, הן בחומרית, כי הגנבים ימצאו להם תשובה נכונה כי ימצאהו איש אורב לדלת ביתו לאמר, אל הסינאמאטאגרף אני בא".

סטלנים מהמאה הקודמת

אולם לא רק "בחומרית", אלא גם "במוסרית" בית הקולנוע החדש יביא צרות, "כי מי יערב לנו אם לא יפתאו (מלשון: פתי) נשים ובתולות ואתם ידעתם את עם הארץ. ואם כן אתם אחים אהובים מביאים עלינו רעה אשר תתחרטו אחרי כן…".

את המכתב, שיועמד למכירה בחודש הקרוב במחיר שיתחיל ב־1,600 ש"ח, חותמים התושבים בתלונה על היעדר שיתוף הציבור בהליך התכנון ובבקשה להקפיא לאלתר את התוכנית של "האחים האהובים", שזו כנראה הגרסה הנושנה ל"אחי" הסטלני. "בטרם נעשה הדבר… בכל ערכי הכבוד ואהבת אחים, חדלו מהרע לנו והיינו אסירי תודה… ואתם אחים אהובים אשמים בפועל כפיכם עם בלי הגדתם לנו מכל אשר חשבתם לעשות, והדבר הזה ידעתם כי הוא נגד המוסר להזיק איש לשכנו הקרוב אליו…".

קולוע עדן היום

נא להתנהג בהתאם

היסטוריון הקולנוע הישראלי, יוסף הלחמי, מסביר: " עדן לא היה רק בית קולנוע, אלא גם בית להרצאות ולתפילה בימים הנוראים, מה שנקרא היום 'בית תרבות'. זה היה משהו מאוד משמעותי עבור התל אביבים. צריך לזכור שארץ ישראל הייתה די מרוחקת מהעולם, אבל אנשים שגרו פה, כמו דיזנגוף ואליעזר בן יהודה, היו אנשי העולם הגדול, מחוברים לאירופה, ובשבילם הקולנוע היה קשר מאוד חשוב, משהו שמקשר את העולם כולו, זו הייתה התפיסה. כמו היום, רוב הקהל הסתכל על זה באופן פחות פילוסופי, ופשוט רצה ליהנות, והקולנוע היה תענוג זול ומושך".

ההתנגדות לבית הקולנוע, מסביר הלחמי, הייתה שולית, אבל נבעה גם ממניעים שהוא מכנה "תרבותיים", וכוונה בעיקר נגד הקהל הערבי שהגיע לצפות בהקרנות. "מאחורי המחאה הזאת עומדת למעשה גם ההתנגדות להתנהגות של האוכלוסייה הערבית בקולנוע. אנשי עדן עודדו את הערבים להגיע לקולנוע, והיו לא מעט תלונות על ההתנהגות הפרועה שלהם. כתב של 'הארץ', למשל, דיווח באותה תקופה שהם מלמדים את הילדים היהודים שבאים לצפות בסרטים להתנהג בצורה לא נאותה. באופן כללי", ממשיך הלחמי, "בדומה למה שהתחולל באירופה של התקופה, ההתנגדויות לקולנוע נבעו תמיד מנימוקים מוסריים וחינוכיים – נגד הפריצות והחינוך הרע שהדבר הזה מביא". כנראה לא הרבה השתנה.