האלבום הנפלא הזה מטאטא את האבק מפנתיאון הפופ הישראלי

עטיפת "קולאז'" של עמרי סמדר
עטיפת "קולאז'" של עמרי סמדר

"קולאז'", המחווה האלקטרונית של עמרי סמדר למוזיקה הישראלית, יצר באזז גם בחו"ל עם סאונד מנצנץ וגישה וינטג'ית שמכבדת את המקור. בקרוב ברחבה הקרובה לביתכם

19 בינואר 2020

כיצד נוצרת תרבות? שכבה על גבי שכבה. יצירות שרוצות לשמור על רלוונטיות גם עבור קהלים חדשים חייבות לקבל שיפוץ עדכני מפעם לפעם. נסו לנגן על רחבה את Aint no mountain"" של מרווין גיי בגרסת המקור ותקבלו פיהוק עצל, במקרה הטוב. לעומת זאת, נגנו את הגרסה של The Reflex ותקבלו פצצת רחבות עם כל מה שצריך בשביל להחזיק אנשים באוויר לדקות ארוכות. רמיקס מוצלח הוא נשיפת האוויר שקטע מוזיקלי צריך כדי לחיות לנצח, כי גם בפנתיאון נצבר אבק לאורך השנים.

לא סתם נדרשת התייחסות לרחבה, שהרי ממנה הגיע עמרי סמדר, די.ג'יי ותיק ומוערך, ולשם הוא גם מכוון. אחת ההתלבטויות העומדות בפני מפיק בבואו למקסס או להפיק מחדש קטע קיים היא עד כמה להתרחק מהיצירה המקורית. קולאז', הפרויקט החדש ומעורר הבאזז של סמדר, מגדיר את עצמו כמחווה אלקטרונית למוזיקה ישראלית על זמנית. ניכר שהיוצר נזהר שלא לקלקל את מה שעובד ביצירה המקורית, אלא להדגיש את מה שצריך בכל קטע על מנת להנגיש אותו לקהלים חדשים, ויחד עם זאת – גם לגרום למי שאהב את הגרסה המקורית להתחבר בקלות לזו החדשה.

עמרי סמדר (צילום: אלה ברק)
עמרי סמדר (צילום: אלה ברק)

מדובר במשימה קשה על גבול הבלתי אפשרית, אך סמדר צולח אותה באופן מזהיר, בעיקר לאור מצבו הבעייתי של חומר הגלם. דמיינו מסך מפוצל: בצד ימין – די.ג'יי ויוצר ישראלי, בצד שמאל – עמיתו האמריקאי. שניהם רוצים למקסס מחדש קלאסיקת פופ. חברנו הישראלי יתחיל במלאכת תחקיר ובלשות שברוב המקרים תסתיים בשיברון לב, כי סביר להניח שהערוצים המקוריים של השיר כבר לא קיימים או שההקלטות לא נשמרו באופן המאפשר עבודה. ומה באמריקה? אמריקה. בזמן שקראתם את המשפט האחרון, הדי.ג'יי האמריקאי כבר סיים להוריד את הערוצים והתחיל לעבוד אחרי חיפוש פשוט בגוגל.

בקולאז', סמדר מביא עמו את הנסיון שצבר על עמדת הדי.ג'יי, כדי ליצור אמנות בגישה פרקטית. כל שמונת הקטעים של האלבום הם לא רק כיפיים להאזנה, אלא גם כלי עבודה יעילים: הוכחות מצולמות לכך החלו לצוץ בחודשים האחרונים ברשת על ידי די.ג'ייז המנגנים אותם במסיבות בארץ ובחו"ל. הסאונד נפלא ומנצנץ, והגישה נשארת וינטג'ית לכל אורך הפרויקט: יש פה קטעי דיסקו קצביים ("עכשיו הכל בסדר" של יהודית רביץ בשת"פ עם רועי שפילמן, ו"רוחות מדבר" של הרצל קביליו ולהקת סברס), אלקטרוניקה אוריינטלית ("צלצולי פעמונים" של אהובה עוזרי, ששוכתב יחד עם רועי שפילמן, ו"ספרי" של שושנה דמארי ושי צברי), וגם עיסוק ברוק/פופ ישראלי קלאסי ("עיר של קיץ" של סחרוף, "לא גומר ת'חודש" של אריק לביא בשת"פ עם ליאור מילר, "משחק של דמעות" של נקמת הטרקטור, ו "In the Realm" של סיאם).

מי שאהב את השירים המקוריים לא יתקשה להתחבר לרמיקסים החדשים, ומי שייחשף אליהם לראשונה הודות לפרויקט בוודאי יתחבר אליהם בקלות בזכות ההפקה הקלילה, המחמיאה ומלאת הכבוד של סמדר. אל תחפשו פה עליות וצפצופים סטייל טומרולנד; אלה פשוט שירים יפים שקיבלו משב רוח מרענן. או במילים אחרות: עוד שכבה בתרבות שלנו. תענוג.