באולינג לה קולומבארד: הכירו את הכוכב החדש בתחום היין לקיץ הקרוב

השם קולומבארד, בהנחה שאתם לא עכברי יין, ודאי לא אומר לכם הרבה. אם זה כן מצלצל מוכר, רוב הסיכויים שמדובר באיזה זיכרון נושן מיין זול וסתמי. בכל זאת, הקולומבארד (או "פרנץ' קולומבאר(ד)" כפי שמכנים אותו לא פעם) הוא הזן הלבן כמעט הכי נטוע בארץ (שני רק למוסקט אלכסנדרוני), ששנים ניפק כאן יינות פשוטים (אם להתבטא בנימוס) – בעיקר ארומטיים וחצי יבשים. הוא הגיע אלינו מצרפת, שם הוא משמש בעיקר לתעשיית הזיקוק בקוניאק ובארמניאק, אך באזור גאסקוניה שבדרום מערב המדינה מפיקים ממנו יינות לבנים פשוטים ונהדרים. גם בקליפורניה, בדרום אפריקה ובאוסטרליה אפשר למצוא אותו, בעיקר לייצור יינות מסחריים, מכיוון שמדובר בזן היודע להפיק יבול רב ומסתדר מצוין באקלים חם. כמובן, זה מה שהפך אותו לסוס העבודה של התעשייה המקומית בצד האמרלד ריזלינג והמוסקט.

קולומבארד, סוס עבודה מקומי. צילום: רקנאטי

אבל כמו שקרה לזנים אחרים (מי אמר קריניאן?), יום אחד התחילו ייננים להתעורר וקלטו שמתחת לאף יש להם כרמים בוגרים, שאם רק יודעים לטפל בהם נכון אפשר לקבל תוצאות נהדרות. כך, בצד כמויות הקולומבארד המשמשות לייצור יין פשוט ומסחרי, אנחנו פוגשים עוד ועוד יינות קולומבארד – חלקם זניים, חלקם ממסכים בצד זנים נוספים – המציעים פרשנות חדשה לזן – ובשורה התחתונה: יינות לבנים מקומיים נהדרים שמספרים סיפור שונה.

הקולומבארד הראשון בעת החדשה, כך נדמה לי, שהתנוסס בגאווה על תווית יין איכותי (זקני הענף עוד יודעים לספר על הימים שבהם הכל היה פרוץ ו"התפקיד שלי היה להחליט מתי לבצור את הקולומבארד בשביל התווית של 'סוביניון בלאן' ומתי בשביל 'שרדונה'", סיפר לי לא מזמן יינן ותיק) יצא תחת ידיו של אבי פלדשטיין ביקב סגל, מבציר 2003 (ממסך של שרדונה וקולומבארד בסדרת פיוז'ן).

יינות לבנים מקומיים נהדרים. צילום: יקב רקאנטי, ליבי פלקסליבי

אבל השינוי הגדול קורה עכשיו, עם עוד ועוד יינות קולומבארד על המדף. בבציר 2011 הפיקו ברקנאטי חבית יחידה – פחות מ־300 בקבוקים – של קולומבארד חד, רענן ומדויק שהראה לכולם מה אפשר להפיק מהזן אם רק יודעים לטפל בו נכון. היין נמכר בבלעדיות במסעדת הבסטה, וטעימה חוזרת ממנו לפני כמה שבועות הפתיעה אותנו לטובה כשנוכחנו לדעת כמה יפה מתיישן היין. הפיילוט הזה הפך להיות בלנד 3 – יין שעושים ברקנאטי, נמכר רק במסעדות ונוחל הצלחה גדולה. השנה הצטרף יין חדש מבוסס קולומבארד לפורטפוליו של היקב – הפעם בגרסה ארומטית חצי יבשה. גם ביקב עבייה מתיישן לו עכשיו בנחת יין כתום מענבי קולומבארד שעברו השריה על הקליפות, וביקבים נוספים כבר טעמתי מיני ניסיונות מבטיחים בצד לא מעט דיבורים על הרחבת נטיעות ועל שיקום כרמים. בקיצור, קחו הפוגה קלה מהשרדונה ותתחילו לשנן את השם קולומבארד, כי כמה מהלבנים המוצלחים ביותר שיצאו כאן בשנתיים האחרונות מבוססים על קולומבארד.

מהזול ליקר: 7 יינות קולומבארד מקומיים מומלצים

1.     טפרברג, Visiom, 2016: ממסך של סוביניון בלאן וקולומבארד, בסדרת הבסיס של היקב. תפוחי ולימוני. יין פשוט למדי אך שופע חן ורעננות ומציע יופי של אופציה לשתייה קייצית לא מחייבת (30 ש"ח).

2.     מוני, M, קולומבארד 2016: יין פשוט, קליל ומשובב נפש, במחיר שהופך אותו לחגיגה. ארומטי ופירותי, אך עדיין בגבולות היבש. יין יומיומי לא יומרני שעושה יופי של עבודה (40 ש"ח).

מוני, M, קולומבארד 2016

3.     מונטיפיורי, לבן 2016: 50% קולומבארד בצד שרדונה ומעט סמיון. הרבה נפח פרי יש כאן עם ריחות טרופיים, אך בפה מתגלה יין חד ורענן. פשוט ומקסים (59 ש"ח).

4.     ויתקין, מסע ישראלי לבן 2016: הקולומבארד מלווה את המסע ישראלי של ויתקין מן ההתחלה, מגיע מכרמים בוגרות ללא השקיה ואחראי על יותר מ־30% מהבלנד. הזנים הנוספים הם רוסאן, ויונייה וגרנאש בלאן. התוצאה היא יין ארומטי ורענן עם ריחות וטעמי פרי הדר ותפוח טרי. כיף של יין קיצי (75 ש"ח).

ויתקין, מסע ישראלי. צילום: יח"צ

5.     מאיה, מארה לבן 2016: מרסאן וקולומבארד המשלימים נהדר זה את זה. יין פריך, פירותי ומרענן, מלוטש ומהוקצע ובהחלט נאמן לרוח הים תיכונית של היקב (79 ש"ח).

mare white. צילום: אורי שדה

6.     וורטמן, קולומבארד 2015: ענבים המגיעים מעמק שפיה. כאן דווקא המינרליות בפרונט והפרי מסתתר מאחור. יין חד, מהודק, עם פרי לבן, קמומיל באף וחמיצות נהדרת על החך. אחד הלבנים המקומיים המשמחים של השנה האחרונה (80 ש"ח).

7.     רקאנטי, פרנץ' בלנד 2016: רובו קולומבארד מגפנים בוגרות בגליל התחתון, בצד מעט מוסקטי וסוביניון בלאן. ארומטי למכביר, פירותי ופרחוני, אך בלי ליפול למלכודת המתיקות המוגזמת. במילים אחרות: גְווּרְץ, הדור הבא (85 ש"ח).

פרנץ' בלנד, רקאנטי. צילום: עומרי מירון