מתפוצצים מצחוק: מצאנו את קומדיות האקשן הכי טובות בדיסני+

שקרים אמיתיים (1994)

זו אמנם לא קומדיית האקשן הכי וותיקה ברשימה, אבל בהחלט מי שנחשבת לאם הרוחנית של קומדיית האקשן המודרנית. ערבוב מושלם בין סרט פעולה לקומדיה רומנטית, עם טיימינג קומי מופלא גם משוורצנגר (שעוד ישוב עד סוף הרשימה) וג'יימי לי קרטיס, הפכו את הקלאסיקה הזו של ג'יימס קמרון לחובת צפייה זוגית, שבה כל צד יוצא מבסוט עוד מהימים של הנייטיז בהם מגדר שינה משהו.

ת'אנדרבולטס (2025)

הניסיון המשעשע והדי מוצלח של MCU ליצור גרסה משלהם לחבורת אנטי-גיבורים סטייל יחידת המתאבדים, ולמרות שבבירור מדובר בסרט אקשן מוחלט מעדות מארוול, יש בו – גם בעצם קיומו – די והותר הומור. כלומר, היינו מתים לספין-אוף קומי של הדמות של דייוויד הארבור, אבל גם מספר הפאנצ'ים (תרתי משמע) בהחלט מספק. חוץ מזה, מבלי לחלק ספויילרים על ימין ועל שמאל, הוא נגמר בפאנץ' האולטימטיבי, ואין אדם יותר מתאים מלספר אותו מאשר ג'וליה לואי דרייפוס.

לשחרר את גיא (2021)

לא הקומדיה האחרונה בכיכובו של ראיין ריינולדס, ופצצה צבעונית שמערבבת בין לייב אקשן לאסתטיקת משחקי מחשב. התרגיל הקטן הזה, לצד התקופה המודרנית בה נוצר, הופכת את הסרט לפחות מצ'ואיסטי משאר הסרטים ברשימה, ולחוויה הרבה יותר קלילה, שנונה ולרגעים דבילית. האקשן מודע לעצמו (וגם מצליח להיות מקורי יחסית לז'אנר), הבדיחות הרבה יותר מבוססות (וכשהן נוחתות, הן נוחתות מצוין) וכמכלול, למרות שלא מדובר בסרט יותר מדי זכיר, הוא עושה את מה שז'אנר קומדיית האקשן יודע לעשות בשיאו – להיות כיף אדרנלין טהור.

מת לחיות (1988)

יסלחו לנו טהרני הז'אנר, אבל אם ג'ון מקליין צועק ייפי-קא-יאי-מאדרפאקר זה לא קומי, אנחנו לא יודעים מה כן. סרט האקשן אייטיז האולטימטיבי, כזה שבו זמנית מגדיר וממציא מחדש את הז'אנר עם התפקיד הכי אייקוני של ברוס וויליס, לעד בגופייה לבנה ואקדחים מודבקים על הגב. מאז היו כלפיו אינספור רפרנסים, מחוות, קריצות ולא מעט גניבות של ממש – אבל קשה לעמוד בפני הקסם של המקור. יש כל כך הרבה רכיבים שעובדים בו, החל מקלישאת הגבר אחד נגד בניין שלם, דרך המבטא המופרע של אלן ריקמן, בתפקידו הבלתי נשכח כהאנק גרובר, ועד לאותו קאצ'פרייז של קאבוי עם פה מטונף. מצחיק, מלהיב, מרגש. אין עוד אחד כמוהו.

קינגסמן: השירות החשאי (2014)

אולי הספקתם לשכוח את זה כי ההמשכונים של סדרת "קינגסמן" היו… הממ, איך נגיד את זה? לא טובים ברובם – אבל כשהסרט הראשון נחת עלינו משום מקום, זה היה הלם. בניית העולם המודרני של חבורת ג'נטלמנים שהם בעצם סוכנות ריגול היתה לא רק חכמה, אלא כללה כמה מסיקוונסי האקשן הכי טובים, מקוריים ומעניינים של אותם השנים (רק תציצו בקרב הפאב, שמאז הספיק להוות השראה למלא סרטים אחרים). חוץ מזה, סמואל אל. ג'קסון בתפקיד נבל בונד מתקדם עם ליפסוס זה ליהוק מושלם. אז נכון, ניהול הפרנצ'ייז מאז היה לוקה בחסר, וגם בסרט המקורי יש לא מעט פגמים, אבל הוא עדיין הצליח להיות גרסה מעודכנת לכיף שקומדיות האקשן עשו בניינטיז – כולל פרופס אבסורדיים, ופארודיית ג'יימס בונד לא רעה בכלל.

צרות גדולות בצ'יינה טאון (1986)

ב-1986, בשיא של הדבר הזה שנקרא "אקשן אייטיז", עשה ג'ון קרפנטר האדיר פרודיה על ז'אנר שעדיין היה בשיא התהוותו. הוא כבר ידע בדיוק איך לצחוק על הקלישאות בחיבה עוד לפני שהן הפכו מאובנות. שותפו הנצחי ליצירה קורט ראסל בתפקיד נהג משאית (הכי אמריקאי, הכי פשוט, הכי בגופיה לבנה) יוצא לקרב נגד… מכשף סיני עתיק? בשביל להשיג בחזרה את המשאית שלו ולהציל את הנסיכה? בטח, למה לא. אז כן, היום היו צועקים "אוריינטליזם" על כל הדבר הזה – גבר לבן שמציל קהילה של סינים ממכשף שנראה כמו פסל מ"העיר האסורה" שקם לתחייה – אבל אלו היו האייטיז, ואף סרט לא מגלם טוב יותר את הסירוב הטוטאלי של בידור באותם ימים לקחת את עצמו ברצינות.

שומרי הגלקסיה (2014)

אל תתנו להגדרה הכל כך רחבה "סרט גיבורי על" להטעות אתכם – כי אמנם שומרי הגלקסיה לא היתה סדרת המארוול הראשונה לשלב קומדיה (בשביל זה היה לנו את איירון מן), אבל כן הראשונה לשלב קומדיה באופן כל כך דומיננטי, אפילו אינהרנטי לסיפור. כלומר, לרוב הקרבות האחרונים של גיבורי העל במארוול כוללים דמויות CGI מתגוששות בשמיים ליד קרן ליזר ענקית, ובשומרי הגלקסיה הם כללו קרב ריקוד. אבל זה לא רק זה, ההומור של ג'יימס גאן פוזר לאורך כל הסרט, בין אם בדמויות שהחלו כפאנץ' מעולה כמו רוקט (רקון עם רובה) או דראקס (שמבין הכל מילולית), ובין אם בשנינות המקסימה של כריס פראט. והאקשן? טוב נו, זה מארוול.

המרגל מת מצחוק (1996)

הצעירים ביניכם אולי לא זוכרים זאת, אבל היו שנים בהם ז'אנר הספוף שלט במסכים, וכל סרט היה "מת מצחוק". בסוף הז'אנר עצמו מת (מעצב וריקבון, לא מצחוק), אבל נשארו ממנו כמה זכרונות חמים, ואין זיכרון טוב יותר מלזלי נילסן, לעד לוטנט פרנק דריבן מ"האקדח מת מצחוק" והאיש הכי מצחיק עם פרצוף הכי רציני. הקומדיה הזו הגיעה יחסית בשלהי תקופת השיא שלו, וצחקה למותחני האקשן של ראשית הניינטיז – החל מספיד ועד לאיך לא, ג'יימס בונד. זה לא הסרט הכי טוב של נילסן, אבל הוא קורע מצחוק כהרגלו ועדיין פוגע בכל הנקודות הנכונות. אה, וגם יש לו את שיר הפתיחה הכי טוב בתולדות ז'אנר האקשן, מבוצע בידי אל ינקוביץ'.

לרקוד עם טייסים (1991) / לרקוד עם לוחמים (1993)

זה קצת מוזר לחשוב על הימים שצ'ארלי שין באמת היה מצחיק. כלומר כן, היתה את ההתפלפות המוזרה שלו לפני עשור, אבל קשה לקרוא לזה מצחיק. והיה את "שני גברים וחצי", אבל זה בוודאות לא מצחיק. אבל בראשית הניינטיז שין הצעיר מצא את עצמו משחק בקומדיה פארודית מצוינת על ז'אנר האקשן הדומיננטי באייטיז – בראי סגנון הספוף-קומדי של "טיסה נעימה" וחברנו לזלי נילסן – והיה פשוט מעולה. הפרצוף המטופש הזה מאוד שימושי כשאתה צריך להביט על כל הבדיחות הויזואליות המטופשות האלו. סרט ההמשך הרחיב את ספקטרום הסרטים, אבל נשאר מטופש באותה המידה ולועג לכל הקלישאות של הגברים השריריים.

דדפול (2016)

קל לשכוח כמה משמעותי היה דדפול לז'אנר סרטי גיבורי העל, ובעיקר לפנייה שלו לקהל מבוגר יותר (או יותר נכון, לנוער שחובב דם ובדיחות על סקס קינקי). בפועל קיבלנו קומדיה מעולה על גיבור על יוצא דופן – כולל שפע גאגים ושבירות של הקיר הרביעי – שהיתה הרבה יותר טובה מכפי שהיתה אמורה להיות, בעיקר בזכות אהבתו של ראיין ריינולדס לדמות. טוב, הוא ניסה לפצות על הגרסה אטומת הפה שהופיעה בוולברין. וכמה טוב שהוא התעקש, ושסצינת הפתיחה הכבר אייקונית הודלפה מבעוד מועד כדי לתת לסרט סיכוי. סרט ההמשך היה חמוד מאוד (גם אם לא טוב כמו הראשון), והסרט השלישי יחזיר את המפגש עם וולברין לשילוב טוטאלי בין האקשן לקומדיה.

מתנה בלתי אפשרית (1996)

הו הו הו! אתם בטח שואלים את עצמכם מה סרט כריסמס לילדים עושה ברשימה הזו, והתשובה היא ארנולד שוורצנגר. רצף קומדיות האקשן שלו בתחילת הניינטיז היה חסר תקדים (אנחנו עדיין חולים על "אחרון גיבורי הפעולה"), אבל הקומדיה הזו היא אחת החמודות ביותר. כן, אפילו יותר מ"שוטר בגן ילדים". פארודיה קפיטליסטית על שני אבות שמנסים להשיג את הצעצוע האחרון עבור הילד שלהם. מכאן הם יוצאים לירביות מלאת אקשן רך (בכל זאת, סרט ילדים), אבל עדיין מלהיב, ובעיקר קומדיה משפחתית מהנה לאללה, עם אווירה מאוד ניינטיזית. פאן ואנדרנלין, כמו שאמרנו, זה כל מה שצריך לקומדיית אקשן טובה.