הקופסה הגדולה מהחלומות: מתוק, אקזוטי, חריף

כמו המזוודה ב"ספרות זולה". סוויטבוקס מג'יק (צילום: עמוד הפייסבוק Sweetweet)
כמו המזוודה ב"ספרות זולה". סוויטבוקס מג'יק (צילום: עמוד הפייסבוק Sweetweet)

מבקר אוכל הרחוב שלנו הגשים את חלומו של כל ילד, כלומר, כל בן אנוש, והזמין קופסת ממתקים עצומה עם המון הפתעות מרחבי העולם. ההתלהבות גברה לאחר שהתברר שהסתתר בה חטיף מסוים שמאז ומעולם רצה לנסות, למרות שאכילתו היא סוג של סיכון מקצועי

20 בינואר 2021

מבין כל הדברים שהופכים ממתקים לדבר קסום, הרכיב הטעים ביותר הוא לא סוכר או מונסודיום גלוטמט, אלא בכלל הדמיון. הרי זה הבסיס שעליו חי כל הרעיון השיווקי של ממתקים – האריזות בעלות הצבעים העזים, השמות המשחקיים/מוזרים, הצורות המגוונות – הכל נשען על איך שאתם מדמיינים את הממתק, איזה טעם עולה בקצה לשונכם עוד לפני שקרעתם את העטיפה. זה תקף על אחת כמה וכמה כשזה נוגע לממתקים שהופיעו על מסך הטלוויזיה שלי, נציגים של מה שבעיני תמיד נתפסה כארץ הממתקים הקסומה – אמריקה.

תמיד רציתי לטעום את כל ממתקי החגים הצבעוניים של האלווין, לנסות כל חטיף שג'רי סיינפלד התאבסס עליו והיום אני מספיק מבוגר כדי להבין שאף פיצה לא תוכל לעמוד בסטנדרט הלא הגיוני שהציבה הפיצה שצבי הנינג'ה אכלו. הרצון למצוא ולטעום כמה שיותר מתוקים שהכרתי מהמסך הפך לאובססיה קלה עבורי. בכל קפיצה לחו"ל (זוכרים שהיה דבר כזה?) אני מדלג על סיבוב השופינג הסטנדרטי לטובת סבב קיוסקים וסופרים, מחפש הפתעות וחטיפים שאזהה רק בעין או בשם. 

בשנים האחרונות המצוד המוזר הזה הפך לפשוט יותר. זה התחיל בחנויות ייעודיות שמייבאות באופן עצמאי ממתקים ייחודיים סטייל "שווייצריה הקטנה" (שלרוב נמצאות בערי לוויין סטייל רמת גן ורמת השרון), המשיך בקיוסקים מסתוריים ששמו את ידם על כמה הפתעות וכיום הפך לתופעה שכוללת קבוצות פייסבוק, קהילות מתוקים ואתרי משלוחים ישראלים שמציעים מתנות מהניכר במחיר ניכר. אני מודה, אני עדיין טיפה מיושן, אוהב את החיפוש ומרגיש שלהזמין מאמזון זו רמאות, אבל גם אני חייב להודות שהתופעה החדשה ביותר היא אולי אחד הפיצוחים המרשימים ביותר עבור מחפשים שכמותי – ארגזי ממתקים.

כן, אני יודע, משהו בחיבור בין המילים ארגז וממתק מצית לי את הנשמה. כשגללתי באתר הקופסאות Sweetweet זה גרם לי להרגיש כמו, ובכן, ילד בחנות ממתקים. מגוון המארזים סובב לי את הראש ומרוב שפע לא ידעתי מה לבחור, אז פשוט ביקשתי את הארגז עם הממתקים הכי מיוחדים כמו שילד מבקש מתנה ליום הולדת. כך הגיעה עד דלתי מארז ה-SweetBox MAGIC בדיוק בזמן, שניה לפני הסגר, עם היצע ממתקים שיספיק גם אם יאריכו את הסגר בעוד שבוע. 

את החוויה שבלפתוח קופסת ממתקים בגודל של כ-40 על 40 ס"מ שמלאה בכל טוב אני יכול להשוות רק לפתיחת המזוודה ב-"ספרות זולה". אולי היה זה האור שהוחזר מכוכבי הקונפטי שפוזרו בנדיבות בקופסה (ומשם, התפזרו בכל חלקי הבית שלי וכנראה יישארו שם לעולמי עד), ואולי זה סתם היה ההבזק העתידי להתקפת הסוכר שאני עומד לחטוף, אבל משהו שם זהר. אחרי שנרגעתי התחלתי לחטט בקרביים של הארגז, מגלה בכל חיטוט עוד הפתעות, חטיפים מוכרים פחות או יותר, טעימות מרחבי העולם (אמריקה, צרפת, הפיליפינים, קוריאה וגרמניה היו רק כמה מהארצות שהופיעו בארגז), ולפחות חטיף אחד שכבר שנים אני מחפש.

כ-25 מוצרים ממתקים שונים ומגוונים היו בקופסה, שזה כ-10 ש"ח בממוצע לממתק. יש כאלו שעולים יותר וכאלו שפחות, אבל מחקר אינטרנטי קצר (כלומר, ביקור באתר וולמארט וכמה אתרים לממתקים אקזוטיים) גילה שאם תזמינו בנפרד כל ממתק, התענוג יעלה לכם כ-230 ש"ח ביום טוב לא כולל משלוח. בהתחשב בעובדה שהארגז עולה 250 ש"ח, וכולל בעיקר את אלמנט ההפתעה הכל כך לא מובן מאליו, ואת החיסכון בכאב הראש של חיפוש ואצירת הממתקים, זו חתיכת ארגז שווה. אה, ויש גם כמה פיצ'יפקס נוספים נחמדים, כמו קלפי משחק ומגנטים ממותגים וכרטיסי הנחות לעוד ממתקים, ואולי איזה פיצה. סך הכל, יש בו קצת מהכל כדי להדחיק את גם את הסגר ההדוק ביותר.

ומה בנוגע לממתקים עצמם? ובכן, מבלי לעשות יותר מדי ספויילרים למי שאוהב להיות מופתע (מה גם שחלק מהממתקים מתחלפים, אז הכל יכול להיות) אני יכול לספר שיש שם כמה ממתקים שתזהו מכמה קיוסקים (אני קיבלתי למשל ריסיז ביג קאפ והרשיז לבן עם עוגיות) וכמה הפתעות שלא תמצאו גם בחיפוש ארוך (מאיפה הבאתם את גאשרז?!), סוגים שונים של סוכריות גומי, חמישה חטיפי שוקולד, ראמן חריף, ממרח שוקולדי בהשראת חטיף בינלאומי, כוס קפה בטעמים מסטארבקס ועוד כמה הפתעות בינלאומיות שלא אהרוס. אבל עבורי, הפריט החשוב ביותר היה זה שחיכיתי לו שנים, זה שחיפשתי.

אני לא זוכר מתי בדיוק השמועות על הפליימינג הוט צ'יטוס הגיעו לאוזני, אבל אני יודע שתמיד רציתי לטעום אותו. החצי חטיף חצי אתגר אכילה הזה הומצא ע"י שרת מקסיקני שעבד במפעל הצי'טוס, יצא לראשונה ב-1992 והפך לאחד הנמכרים בקטלוג של צ'סטר צ'יטה, אבל נשאר רחוק מהשוק הבינלאומי. אם זה נשמע לכם כמו סרט הוליוודי, אתם צודקים, כי בקרוב יצא סרט על חייו של אותו שרת, שבזכות החטיף הפך לסמנכ"ל בחברה, שיבויים על ידי איווה לנגוריה. החטיף עצמו, בכל מקרה, צבר לעצמו שם די מעורר מחלוקת – יש הטוענים שהוא ממכר (כולל הוכחות רפואיות), יש האומרים שזה מסוכן (הראפר ליל זאן הגיע לבית החולים כי לטענתו, הוא אכל יותר מדי מהם) וכולם מסכימים שהוא חריף רצח.

פתחתי את השקית ביראת כבוד ששמורה רק לחטיף שאני מפחד ממנו כדי לגלות ערימת צ'יטוס פריכים להפליא, מלאים אבקת תבלינים וצ'ילי, צבועים בגוון אדום שאני יכול לתאר רק כשטני. הספיק לי ביס אחד כדי להבין את סכנת ההתמכרות, והייתי צריך להכריח את עצמי לעצור בחצי חבילה לפני שאסיים כמו ליל זאן. סוף סוף הבנתי על לשוני את האובססיה האמריקאית לחטיף באמת יוצא הדופן (עד אליו, מעולם לא הזעתי בגלל חטיף) שהוליד מאז סרט הוליוודי, מסעדות פופ אפ שמבוססות עליו, שתי קולקציות אופנה וכת מעריצים אינטרנטית. וכל זה הגיע עד לביתי, בהפתעה, בקופסה ענקית, כדי שלרגע אחד אוכל לטעום את הטעם שרק יכולתי לדמיין.
סוויטבוקס מאג'יק של Sweetweet, משלוחים באתר ופרטים נוספים בעמוד הפייסבוק

בואי לאבא מאמי. סופגניית פליימינג הוט צ'יטוס (צילום מתוך עמוד הפייסבוק Sweetweet)
בואי לאבא מאמי. סופגניית פליימינג הוט צ'יטוס (צילום מתוך עמוד הפייסבוק Sweetweet)