קוקה קולה השיקה קולה שקופה לחלוטין. טעמנו

כשהייתי בכיתה ג' או ד' נקטע רצף השיעורים לטובת שיעור בטיחות שאותו העבירו בנות השירות הלאומי. במקלט בית הספר ישבנו כל הכיתה מסריחים מזיעת בוסר וגרביים וצפינו במצגת שקופיות שלוותה בשלל סיפורי אימה מפי הנערות בשמלות. במיוחד זכורים לי צילום של אישה שהתפוצץ עליה סיר לחץ, ושבעקבותיו הוריתי ברודנות השמורה לילדים שלא להשתמש יותר בסיר כזה בבית שלנו, והסיפור על ילד שבלהט הצמאון שלף בקבוק מהמקרר ושתה את הנוזל השקוף שבתוכו, שהתברר כאקונומיקה.

מאז ימי המקלט כבר זרמו אצל כולנו הרבה נוזלים שקופים שמתחזים למים בתוך לא מעט בקבוקים, ובכל זאת כששמעתי על המצאת הקולה השקופה עלה בי מיד זיכרון האקונומיקה הצורבת. כמגמה צרכנית – זה לא תפס אותי מאוד מופתע, כי מוצרים שירדו מנכסיהם הצבעוניים מתחילים להגביר קצב בשוק היפני כבר מזה זמן מה. מה שאצלכם בAM:PM מסתכם כרגע במים בטעמים של פירות העונה, מגיע פה להמצאות כמו קפה שקוף, שבינינו זה מיתוג מדהים למים בטעמים של קפה. או קולה.

מאחורי הצורך היפני להמצאה כמו קולה שקופה עומד בוודאי הרצון בחידושים של הקהל המקומי, כך טענו בעקשנות כמה יפנים ששאלתי אותם לפשר ה-COCA COLA CLEAR, שממוקמת בשלב ההשקה באופן מאוד בולט בחנויות הנוחות הפזורות במרחק כל עשרה מטרים בטוקיו. הם כמובן גם צודקים, אבל גם קצת מתעלמים מהצורך הבלתי מודע לשקיפות בחברה היפנית. וכשאני אומר שקיפות – אני מתכוון לצורך של האינדיבידואל לא לבלוט בשום צורה ובשום מעשה. להיות שקוף לגמרי. כנסו לחנות של מוג׳י ותבינו איך העיוות החברתי הזה מתורגם לשפה עיצובית נקייה ושקופה, או תראו איך נראה נחיל גברים בחליפות ברכבת – בדיוק אותו הדבר.

קוקה קולה שקופה (צילום: קוקה קולה יפן)

ביפן אני לעולם לא אהיה יפני, אבל הכי משתף פעולה. ככה אני ניגש למדף ושולף בנונשלנט את הבקבוק השקוף והמדובר. איש לא מרגיש בי ובטח שלא שופט אותי. אני, מצידי, לא שופט את הבחור המעונב שגוהר לימיני על מדף המגזינים תוך דפדוף עיקש ונלהב בחוברת שהיא ספק מנגה ספק פורנו. אגב, כשיפנים קונים ספר בחנות הספרים (והם אשכרה עדיין עושים את זה פה) – הספר נעטף בעטיפת נייר אטומה. כך תוכלו לצפות בהמון אנשים קוראים ספרים ברכבת או בפארק, אך לעולם לא תדעו מה הם קוראים – האם זה המדריך השלם לביתור גופות בשיטות יפניות מסורתיות? האם זה פינוקי משחק מחבואים?. בדיוק באותה השיטה, כשאתה עובד מהבוקר עד הלילה באופן ספייס עם עוד מאתיים אנשים, תהיה סמוך ובטוח שאף אחד במשרד לא יחשוד חלילה שהמשקה השקוף בכוס שלך הוא משקה האלים התאגידי ולא מי שלגים שנזלו מהר פוג׳י.

מהתווית שעל הקוקה קולה קליר דווקא אפשר לדלות מעט אינפורמציה, וכך אני מבין שמדובר במוצר שיש בו 0 קלוריות, לכן ההשוואה בטעם תהיה מול זירו או דיאט, ושיש בו טאץ׳ לימוני כמו שמלמדת אותנו קליפת הלימון המסולסלת. הרעש בפתיחת הבקבוק מרגיש מאוד מוכר, והטעם גם הוא לא יהיה זר לכם. על הלשון זה הרבה יותר דיאט מזירו, לפחות באופן שבו הטעם מרגיש טיפה פחות מלא והתחושה היא כמו שתייה שמתאדה מהר מידי מהפה שלך, בלי המשקעים הקרמליים העמוקים שמשאירה קולה אמיתית. ובכל זאת לא הייתי מפיל את זה על היעדר הצבע, זה קורה גם בדיאט שאתם מכירים.

אם מעולם לא התחברתם לקולה עם לימון – כנראה שזה לא יקרה גם פה. הניחוח הלימוני, לשם סגירת המעגל, מזכיר יותר ניחוח שמוסיפים לחומרי ניקוי. אם אתם נמצאים ביפן אל תשכחו לנסות את קוקה קולה אפרסק שהושקה פה לפני כשנה. היא אמנם זכתה להרבה פחות תהודה ותדהמה עולמית, אבל היא טעימה ושובבה לפחות כמו אימוג׳י אפרסק.

[interaction id="5b1fade8ed4c5355d68643b1"]