"משאירים לי בקערה מכתבי תודה ואהבה. פעם השאירו לי קרמבו"

למה בחרת לשים סביבך חמניות בהופעות?
"חמנייה היא פרח השמש וזה משהו שאני מזדהה איתו, זה צמח שגדל וצומח בעקבות האור. יש משהו בפרח שהוא יפה ומרשים ומשמעותי, אבל הפירות שלו פשוטים מאוד ואחרי זה יושבים ומפצחים אותם כגרעינים. עם כל הגרנדיוזיות שלו, הוא מניב משהו פשוט".

מאיפה עלה הרעיון לחלק לאורחי ההופעות את החמניות?
"החמניות איתי עוד הרבה לפני הופעות הרחוב, העניין של לקחת פרח הוא כדי שאדם ייצא עם דבר נוסף מההופעה, שאנשים יוכלו לקחת את זה הביתה והפרח ילווה אותם, יש בזה המשכיות".

"יש רגע שאנשים באמצע החיים שלהם ופתאום הם נעצרים ומתרגשים. הזמן עוצר במובן מסוים והם מסתכלים עליי ומעלים חיוך ונוצר תדר של אהבה בין כולם"

איך התחילה הדרך המוזיקלית שלך?
"בגיל 16 השתתפתי בתוכנית 'דה וויס' ובגיל 18 התחלתי להקליט את האלבום הראשון שלי והוא היה תהליך ארוך כי גם בדיוק התגייסתי. כשהשתחררתי קיבלתי שיחה מעידן עמדי, והיום אני חלק מההרכב שלו, כבר ארבע שנים. בין כל אלו, לא טסתי להודו או דרום אמריקה אלא עשיתי יורו טריפ ושם היה לי את החיבור עם הופעות הרחוב, זה הרגיש לי נכון וטבעי. במשך חצי שנה הסתובבתי בכל אירופה ושרתי ברחובות בלי מגבר ובלי מיקרופון. התפרנסתי מזה והתארחתי אצל אנשים, מה שנקרא couch surfing. כשחזרתי לארץ המשכתי לעבוד על אותו אלבום, לקח לו זמן להתבשל. הגיע שלב שהבנתי שאני רוצה להוציא אותו והשקתי פרויקט מימון המונים. כדי להפיץ אותו יצאתי להופיע ברחובות בישראל. הרגשתי חלוצה של התחום בארץ, לא הרבה אנשים עושים מופעי רחוב ברמה של משהו בימתי עם תפאורה. אני מופיעה הכי הרבה בתל אביב אבל גם בירושלים ובחיפה. אני משתדלת לצאת ולפזר את זה, הגעתי עד אילת. עד לפני חצי שנה עבדתי גם במשתלה, אבל בחצי שנה האחרונה אני 100 אחוז בהופעות רחוב וזאת העבודה שלי, השם שלי והחלום שלי".

גם בהמשך הקריירה המוזיקלית תשלבי הופעות רחוב?
"הרחוב זה משהו שמקבל אותי ואני גדלה איתו. אני מאמינה שלא משנה מה – הופעות חינם או הופעות לקהל ברחוב זה מדהים. זה גם בשבילי, בשביל התחושה של להיות ברחוב ולהרגיש את החופש הזה. אני אעשה תמיד הופעות רחוב. גם אם יבוא יום ואופיע על במות גדולות אי אפשר לקחת את הקסם של הופעות הרחוב. אני כבר על במות גדולות עם עמדי, בקיסריה ובשוני. זה משהו אחר, זה להרגיש את זה בעיניים ולהיות קרוב".

"אני נותנת את הלגיטימציה לכך שלהיות נגן רחוב זה רחוק מלהיות משהו מביך, זוהי אמנות לכל דבר"

יש מיקום בעיר שנוגע לך ללב במיוחד בהופעות?
"מופעי שקיעה בטיילת. אם כבר לבחור בתפאורה שתהיה מאחוריי אז זה הדבר הכי מדהים שאפשר לבחור. זה רגע מדהים. בעיקר בשבת, יום שכולם בחופש ואנשים בכיף שלהם. משהו בחופש פותח לכולנו את הלב וכיף להישאר ולרקוד ולהיות חלק".

איך אנשים מגיבים?
"יש רגע שאנשים באמצע החיים שלהם ופתאום הם נעצרים ומתרגשים. הזמן עוצר במובן מסוים והם מסתכלים עליי ומעלים חיוך ונוצר תדר של אהבה בין כולם. איזה חלון נפתח ברגע הזה, וזה מדהים. הם לוקחים חמנייה ושמים לי משהו בקערה. במובן מסוים הפרנסה שלי היא הנתינה שלי לאותם אנשים שרואים אותי ברחוב, זו פרנסה טהורה. משהו טוב של אהבה קורה, זה קירוב לבבות ואחדות מול כל השיח השלילי ומפלג שיש במדינה שלנו".

אנשים ניגשים לדבר איתך?
"מדברים וניגשים אליי וגם משאירים לי בקערה מכתבי תודה ואהבה. פעם אחת השאירו לי חבילת קרמבו. אנשים ממש אוהבים לגשת. אני נותנת את התחושה שאפשר לגשת ולשאול, הרבה מוזיקאים ניגשים אליי ושולחים לי הודעות. אני נותנת את הלגיטימציה לכך שלהיות נגן רחוב זה רחוק מלהיות משהו מביך, זוהי אמנות לכל דבר, וכשעושים את זה מהלב וביצירתיות זה יכול להיות מדהים ולפרנס אותך".

מה התגובה הכי לא צפויה שקיבלת במופע רחוב?
"יש לי קערה של כסף ומישהו שם לי בפנים ביצה והלך".

מה הדבר הכי תל אביבי בעינייך?
"לעשות את האמנות שלך בפרהסיה ולאפשר לעצמך להיות מי שאתה, לעשות את מה שאתה אוהב. החופש לעשות מה שאתה עושה כל זמן שמאפשרים לך את זה".