קו 18 מביך ובלתי נסבל, אבל אין לו תחליף

מבקר האוטובוסים שלנו התפנה לתת את דעתו על המלך האיטי והצולע של התחבורה הציבורית, שמחבר בקושי בין תל אביב ובת ים

קו 18. צילום: דין אהרוני רולנד
קו 18. צילום: דין אהרוני רולנד
13 באוגוסט 2019

קו 18. תחנת יציאה: רכבת ת"א מרכז. תחנה סופית: הקוממיות בת ים. תחנת עלייה: כיכר רבין, 13:28

הפעם לא היה לי לאן לנסוע, וסתם לעלות על אוטובוס בלי מטרה זה הומלסי מדי אפילו בשבילי. אז נסעתי ממרכז תל אביב ליפו כדי לאכול חומוס, ובאחת הפכתי לכל מה שאני שונא. האוטובוס שהגיע היה מיושן. יותר מזה, היה מדובר באוטובוס אקורדיון. מאלה עם הרחבת ריקודים באמצע, שלא משנה לאן האוטובוס פונה היא תמיד תפנה לכיוון שלא הגיוני שהיא תפנה אליו, בשביל הבחילה. האקורדיון גם מספק הופעה קטנה לכל יושבי האוטובוס, ככה בכל פנייה יש אלמנט של "האם היא שוב תעוף עליו? ?Will they? Won't they?".

עליתי על הקו בצהריים. יש רק שתי קבוצות שמשתמשות בתחבורה ציבורית בצהריים. פנסיונרים וצעירים מובטלים. ובהתאם, אוכלוסיית הנוסעים הייתה מגוונת, לפחות בזמן שעליתי. החצי הקדמי של קו 18 מלא בזקנים. רק עד האמצע. הם לא יכולים לעבור את מכשול האקורדיון. מאמצע האוטובוס והלאה, צעירים. יושבים לבד, אוזניות, מסתכלים מהחלון וכותבים בראש סינופסיס, כל השבאנג.

למרות האיטיות קו 18 מצליח לקפוץ ולבלום כל הזמן. הכביש במצב נורא. בורות, במפרים, חורים, רחוב אלנבי נראה כמו פרצוף של אספלט מתבגר

לאורך הנסיעה קו 18 מנקה את העיר. הוא אוסף את המבוגרים שמסתובבים ברחובות ומפזר במקומם צעירים חדשים. עד סוף קינג ג'ורג', אוכלוסיית הצעירים שעל האוטובוס מאבדת לא מעט פרטים, ואוכלוסיית הזקנים מתחזקת בעיקר באזור שוק הכרמל. אני נשאר לעמוד באמצע האוטובוס. באקורדיון. בין הזקנים לצעירים. כי זה נכון. אני אוהב סודה מגיל שש.

זוג צעירים מתחיל להתנשק בהפגנתיות מול הזקנים, לצחוק ולהסתכל אחד לשני בעיניים כי לחיים דווקא יש משמעות. מזכירים למבוגרים תור מי עכשיו. הזקנים מצידם לא מוותרים ומתחילים גם הם לתקשר ביניהם. אני שומע אחד מהם אומר לשני "בערד יש הרבה צפרדעים". הייתי שמח להגיד את ההקשר, אבל אם אני לא טועה, זה המשפט שהתחיל את השיחה. אני אפילו לא בטוח שהם הכירו קודם. אבל זה עבד. אחרי גיל מסויים, משפטי פתיחה טובים זה אוברייטד.

בשלב הזה איכות הנסיעה יורדת משמעותית. אנחנו מגיעים לרחוב אלנבי. מהירות הנסיעה ברחוב אלנבי לא נמדדת בקמ"ש. אלא במטרים פר יום. הפקקים בקו 18 נוראיים. יש באלנבי 76 פעמים את אותה חנות בגדים. מה גרם לאיש שפתח את החנות ה-76 לומר, "אתם יודעים מה חסר פה?". לכל החנויות יש אלנבי בשם ומבצע ג'ינסים. ויש גם הרבה שלטים שכתוב עליהם "חדש" בפונט כל כך ישן שלא היה מבייש פשקווילים של חרדים. מהאוטובוס ראיתי שאחת החנויות מוכרת גיפט קארד לביסלי. תבדקו אותי, זה היה במיני אלנבי, שוק אלנבי או אלנבי באאם.

הדלתות נסגרות והזקן צועק "נהג". הנהג לא מתייחס אליו. כל הזקנים מתחילים לצעוק "נהג", השירה בציבור של האוטובוס

כשהאוטובוס מתקרב למגדל שלום, אוכלוסיית הזקנים כבר מובילה 42:19. אמנם, מכשול האקורדיון עדיין מחזיק אותם מקדימה, אבל כל מי שראה המתים המהלכים יודע שזה עניין של זמן עד שהם ימצאו דרך לעקוף אותו. אני מהמר על הזוג המתנשק שילך ראשון, כי היה להם רגע שמח בתחילת הפרק.

למרות האיטיות קו 18 מצליח לקפוץ ולבלום כל הזמן. הכביש במצב נורא. בורות, במפרים, חורים, רחוב אלנבי נראה כמו פרצוף של אספלט מתבגר. אבל לאט לאט אני מבין שזה שירות לציבור: בחצי המבוגר של האוטובוס, כל בלימה או קפיצה כזאת היא סיבה למסיבה. הם מעירים לנהג, מעריכים מחדש את היכולות שלו, מספרים איך היה פעם. זה מרגיש כמו קריאת התורה בבית כנסת של מזרחים. הכיף הוא לחפש טעויות.

באחת התחנות אחד הזקנים רוצה לרדת אבל הוא איטי מדי לקצב של תל אביב – "עיר ללא הפסקה בין שתיים לארבע". הדלתות נסגרות והזקן צועק "נהג". הנהג לא מתייחס אליו. כל הזקנים מתחילים לצעוק "נהג", השירה בציבור של האוטובוס. האוטובוס עוצר והזקן היחידי שעדיין גר בעיר יורד לאט.

מגיעים לכרמלית. זה הרגע האחרון לנטוש כשעדיין תל אביב.שאר הצעירים יורדים. זקנים מתחילים לעלות מאחורה, הם גילו את הדלת האחורית. האוטובוס כולו מבוגר עכשיו. שני הצעירים שנותרו הופכים למובלעת בלי זכות הצבעה. זה נגמר. הזקנים ניצחו בלא לחיות בתוך העיר. קו 18 יוצא מתל אביב, וממש כמו אצל האסקימוסים, הוא לוקח את הזקנים לחווה רחוקה שם יהיה להם מקום לרוץ ולשחק, ביפו או בת ים.

קו 18

מחיר – 5.90, בעיניי מוגזם.

זמנים – מדייק בזמנים.

תדירות – גבוהה.

צפיפות – סבירה בחצי הצעיר, קשה בבית גיל הזהב.

אוכלוסייה – עבר הווה ועתיד.

אווירה – הבלוק פוגש את קופת חולים כללית.

עיצוב פנים וציוד נלווה – דגם ישן, שום טעינת USB, מצד שני גם לא הייתה דרישה.

נסיעה – פקקים וכבישים שהזכירו לחלק מהנוסעים את דרך בורמה.

עוצמת מיזוג – נעימה.