ביקורת קווי אוטובוס: קו 28 מספק חוויה נוסטלגית פלוס טעינת USB
מבקר קווי האוטובוס שלנו אלי חביב דווקא חיבב את קו 28, שיוצא בדרכו אל בית הקברות אבל חוזר איכשהו לתיכון. זה הפירוש של הביטוי "בחזרה לעתיד?"
קו 28. תחנת יציאה הכרמלית, תחנת עלייה העירייה, תחנה סופית בית עלמין קריית שאול. 15:31
הרבה אוטובוסים מסיימים את הנסיעה שלהם בבית קברות ואני חושב שזה משל יפה לחיים. קו 28 הגיע לתחנה, ריק כמעט לגמרי. הוא נוסע לכיוון נאות אפקה. האנשים שגרים בנאות אפקה גרים שם כי הם לא צריכים לנסוע באוטובוס. עליתי. מאוד מרווח. רק חבורה של תיכוניסטים ישבה מאחורה. חופש גדול זאת עונה קשה בתחבורה הציבורית. החיסרון בלעלות על אוטובוס כמעט ריק הוא שאם האנשים שבו מכירים אחד את השני, עלית על טיול שנתי. למרות זאת החלטתי לשבת מאחורה. מה לא אשב עם המגניבים? ישר על המנוע? איפה שהכי קל להקיא את החטיפים שאתה אוכל?
התנהגות הנוסעים הייתה בעייתית. היו רק בנים שעשו בקול רם חיקויים של הקריינית שמבקשת לתקף את הרב קו. כאילו לא מספיק קשה לה שהיא צריכה להגיד איבן גבירול במקום אבן כמו כולם. אני לא יודע לומר באיזה כיתה הם היו, אבל כשהתיישבתי הם בדיוק סיימו שיחה על טעם של שפיך, אז אני מעריך ט'. התיישבתי בדיוק בזמן לעדכון אם רוני ורומי (בנות כלשהן, אני משער, למרות שאסור להניח!) כבר התנשקו עם מישהו. אני מודה שקצת שפטתי אותם. תיכוניסטים נוסעים לשכונה עם כסף, מדברים על בנות. אני יודע לאן זה הולך. ראיתי שש פעמים. פעמיים. זה שתיים עשרה פעמים.הם עברו לתכנן מסיבה ואני הפסקתי להקשיב. עוד מסיבה שאני לא מוזמן אליה? לא תודה, אני עם התיכון שלי סיימתי.
קו 28 נוסע בכבישים רחבים ולא בתוך הרחובות. אם אתם רוצים לצאת קצת מהעירוניות, אבל בלי מגע ישיר עם כל השיט הזה של הטבע, תוכלו להנות מנוף שמתחלף מאורבני קלאסי לנופים ירוקים ופתוחים יותר. אם יושבים מצד ימין, אפשר לראות את הספורטק. אל תפחדו לפספס, התיכוניסטים אומרים בקול רם "הנה הספורטק". ממש כמו שהם מכריזים בקול רם על כל דבר שעברנו לידו. זה בטח נשאר להם מהילדות של להצביע על משאית ולהגיד "הנה משאית". הם ממשיכים לדבר על המסיבה. אחד מהם שואל אחד אחר את מי הוא היה רוצה לנשק במסיבה. בשלב הזה אני שם לב שלאף אחד מהם אין טלפון ביד. הם סתם מדברים. לדור הזה אין כבוד למה שהם אמורים לעשות.
עוברים ליד גני יהושוע. אחד התיכוניסטים אומר "הנה הבמה של בון ג'ובי". מה זה? מאיפה הוא יודע מי זה בון ג'ובי? מההורים שלו? אני ההורים שלו? אני צריך לעשות ילדים? יש המון זמן פנוי למחשבות בנסיעות אוטובוס. הייתי מזיע אלמלא הטמפרטורה המושלמת של המזגן. נקודה נוספת לזכות קו 28. העמידה בזמנים הייתה למופת. הקו מגיע לתחנה אחרי 28 דקות, בדיוק כמו שהבטיחו במוביט. האפליקציות והשילוט האלקטרוני בתחנות הם כמו דת. מנסים לעשות סדר בכאוס. עדיין אין שום שליטה על מה שקורה, אבל יש תחושת יציבות וביטחון ופעם ב, זה גם מסתדר עם המציאות.
כשירדתי לא ידעתי איפה אני ולא היה כתוב בשום מקום. חשתי כספים באוויר, אבל לא ידעתי איך קוראים לשכונה. התקרבתי לשני תיכוניסטים שירדו ושאלתי אותם איפה אנחנו. הם הסתכלו עליי ולא הבינו למה אני אומר אנחנו כאילו יש איזו הגדרה בעולם שמכניסה את שלושתנו לאותה קבוצה. "איפה אתם גרים?" שאלתי ומיד הבנתי כמה רע זה נראה שגבר שיודע מי זה בון ג'ובי שואל שני תיכוניסטים איפה הם גרים. ניסחתי מחדש. "נגיד שאני גר פה, איפה אני אומר שאני גר?". תוך כדי המשפט כבר הבנתי למה לא מזמינים אותי למסיבות, אז והיום. "נאות אפקה" הם אמרו, "אתה גר בנאות אפקה". "קול, קול, קול" אמרתי שלוש פעמים כמו שאומרים הצעירים שהמצאתי באותו הרגע בראש שלי. הם הביטו בי באותו מבט שאני הבטתי בהם כל הנסיעה. אולי אנחנו על אותו ציר זמן, אבל אנחנו יצורים אחרים לגמרי. הספקתי עוד לשמוע אחד מהם מסביר לאחר שהוא חייב לבדוק שרומי רוצה להתנשק איתו, כי אם היא לא רוצה להתנשק איתו זה גם לא בסדר לנשק אותה וגם לא נחשב שהתנשקת ואתה עדיין מאלה שלא התנשקו ואתה עדיין אפס. הכל הם יעשו התיכוניסטים האלה כדי שאני ארגיש מטומטם שממהר לשפוט. האוטובוס סגר את הדלתות והמשיך לנסוע לבית הקברות. הסתכלתי עליו יוצא מהתחנה. לא היום קו 28. לא היום.
פרטים נוספים:
מחיר – 5.90, שווה כל שקל.
זמנים – עמידה למופת
תדירות – נמוכה מאוד
צפיפות – אין
אוכלוסייה – תיכון
אווירה – טיול שנתי, רועש עם פלאשבקים ולא כיבדו אותך בחטיפים
עיצוב פנים וציוד נלווה – דגם מתקדם, ריפוד חדש, טעינת USB
עוצמת מזגן – בול