התפריט די ברור, וזו כבר בשורה בתל אביב. עמוד מנות יפניות ושני עמודים סושי ושות'. טאטקי וואגיו על העצם שוב חידד את הפער בין הטעם לאסתטיקה. הבשר נחתך דק, היה צרוב פיקס ומדיום רייר בפנים והיה נהדר.

התפריט של קיטו קאטו לא מתפזר יותר מדי לכל מיני כיוונים. יש כאן תבשילים ויש כאן סושי, וזה מצב הדברים. לא מקושקש מדי, בטח שלא מתוק מדי, קרוב לחך הישראלי, אבל לא יותר מדי, רולים מוגזמים ופופוליסטיים אבל באופן לא מוגזם מדי. בסך הכל, רואים שנעשתה כאן מחשבה על עניינים של איכות והוחלטו החלטות.

אפשר וצריך לסכם את הארוחה הזו בחיוב... אם יצליחו לשמור שם על רמת חומרי הגלם והביצוע בה נתקלנו בארוחתו, ניתן יהיה לומר בהחלט שלרשימה הכה מדולדלת של המסעדות היפניות הראויות נוסף מקום.