בינונימי: לפעמים קלאסי זו רק דרך יפה להגיד מיושן

היה היה ימים בהם תל אביב היתה אחרת. כן, זה מובן מאליו, אבל איזה תל אביב בדיוק היתה שלכם? איזה תל אביב הכי אהבתם? כמו שבסודי סודות, המוזיקה האהובה עליכם תמיד תהיה זו שהתאהבתם בה בנעורים – כך גם התל אביב האהובה עליכם היא כנראה זו שהיתה כשרק הכרתם את העיר באמת.

פינה שקטה ועמוסה. מסעדת קלאסיק. צילום: מתן שרון

עבורי זו תל אביב של תחילת המילניום, התל אביב שביקרתי בה להופעות ומסיבות, לפני ואחרי הצבא, תל אביב שהכרתי לראשונה. אבות המזון של תל אביב באותם השנים לא היו מורכבים מדי. עוד לא ראינו את הגל הקולינרי המרהיב ששטף את העיר בתחומי אוכל הרחוב, כך שאם רציתם משהו יותר מורכב מהמבורגר או פיצה, בהצלחה חבר. וגם בתחומי האלה לא היו שיאים ראויים לציין, אבל אלה היו השיאים שלנו, ואהבנו אותם. אחרי מסיבות בסלואו משה, המשכנו לפלורנטין וטרפנו פיצה בזיליקום. לא כי זו היתה הפיצה היחידה, אלא כי זו היתה הפיצה היחידה שרצינו.

>> השבוע פיצה ובורגר, בשבוע שעבר טאקו וסושי. מה זה, פרק קרוסאובר?

כמה שנים אחר כך, בתור סטודנט שרק עבר לעיר, כבר היתה לנו רמה, לפחות מסוימת. את בזיליקום החליפו פיצריות מקומיות אחרות, ואת המוזס והאגאדיר החלפנו בוולפנייטס אחרי שהנ"ל איבדו קצת מהיחוד עם כל סניף חדש שנוסף לרשת. כך בסוף גם קרה לוולפנייטס, שהוחלפו בהמבורגרי פרימיום, שאחר כך הוחלפו בהמבורגרים-מגה-פרימיום, שאיבדו את המלוכה להמבורגרי שף וכן הלאה. זה רק טבעי, לא סתם קוראים לזה שרשרת המזון.

המבורגר הקלאסי של וולפנייטס, שנת 2015. צילום: יח"צ

ככל שממשיכים במורד השרשרת, לא רבים נשארים מאחור. שנים שלא אכלתי בוולפנייטס או בזיליקום, וכנראה שאני לא היחיד, כי צמד המסעדות המיתולוגיות – שלא לומר זקנות – החליטו להזכיר לתל אביב מי היו פה עד לפני לא יותר מדי שנים הפיצה וההמבורגר של הרגע, גם אם זה היה רק לרגע אחד. כך נולדה "קלאסיק" – רובוטריק/מזללה/תרגיל מיתוג מחדש – שמשלבת בין הפיצה של בזיליקום, ההמבורגר של וולפנייטס וגם פסטה? איך לעזאזל קשורה הפסטה?

הלוקיישן שנבחר להוביל את המהלך הוא הסניף המיתולוגי של וולפנייטס בצפון הישן, ברחוב יהודה מכבי – שאני רוצה להגיד שהיה הסניף הראשון של רשת ההמבורגרים אבל לא הצלחתי לוודא. לכן הגעתי לצפון הישן המנומנם בשעות אחה"צ מאוחרות. מנומנם אמרתי? התכוונתי עמוס במשפחות כאילו אנחנו בסחנה. טוב, זה בכל זאת אוגוסט, בצפון הישן, במסעדה שמגישה פיצה והמבורגר וגם פסטה. נראה לי שעכשיו הבנתי איך לעזאזל קשורה הפסטה.

איפה היית? השתנית. מנת ה"וולפנייטס ספיישל" של קלאסיק. צילום: מתן שרון

לשם הקלאסיקה, הזמנתי ארוחת וולפנייטס ספיישל ב-300 גרם (85 ש"ח כולל שתיה וצ'יפס, 66 עבור 220 גרם), ארוחה שהיתה במשך תקופה לא מבוטלת הגו-טו בורגר שלי בעיר. רק שמאז קרו כמה שינויים. ראשית, הבייקון המיתולוגי הפך עם השנים לחזה אווז, חלופה כמעט מעליבה. חוץ מזה גם גבינת האמנטל שעל הבורגר הפכה לדקה וכמעט נטולת טעם. כל השאר – הלחמניה, רוטב המיונז שום וכמובן הקציצה – היו בסדר. גם מעבר להשוואה הלא הוגנת לזיכרון הרחוק, זה פשוט המבורגר בינוני למדי בסטנדרט של היום. המבורגר טוב, אבל לא מעבר.

>> גם ב-KFC היינו, וזה לא היה פשוט

יחד עם ההמבורגר הזמנתי גם פיצה אברוזו (רוטב עגבניות פיקנטי, מוצרלה, בצל ירוק, תפו"א ובצל מדורה. 77 ש"ח לגודל L, 95 ל-XL), כי אם אפשר להזמין גם המבורגר וגם פיצה, מתן מזמין גם המבורגר וגם פיצה. ואכן מדובר בפיצה של בזיליקום – קשה לפספס את הקשה המגולגל מעל הרוטב, את עומס הרכיבים ואת בצק הבינוני. כן, הנה שוב המילה הזו. ולא רק עליו – זו היתה מנה נחמדה, בהחלט ממלאת (ותודה לתפו"א), אבל האוטומציה של "קלאסיק" מורגשת בו היטב. כלומר, זה מרגיש כמו פיצה שהוכנה עוד בימי תל אביב הישנה, ולא ממש השתנתה מאז, והפעם זה לרעה.

פיצה לא מקפיצה. פיצה בזיליקום של קלאסיק. צילום: מתן שרון

העולם התקדם, והחיך שלנו איתו. מה שבעבר יכל להיחשב לפיצה טובה היום כבר נחשב לבינוני. הרף עלה ושתי המוסדות הותיקים – וולפנייטס ובזיליקום – נשארו במקום. הם כבר לא יהיו מה שהיו בעבר, וזה לא בהכרח נורא. כי הנה, במקום המבורגריה זרוקה, רחוב יהודה מכבי קיבל מזללה משפחתית סבירה שבה אפשר להזמין המבורגר ופיצה מיושנים בסגנונם – וגם פסטה, אם כי לא טעמתי, לא תודה – והמקום הזה אידיאלי להביא את כל הילדים, לאכול בחטף משהו ולשכוח מיד שפעם הוא היה האיט-גירל של תל אביב. תהילת העבר אולי מתה, אבל יש משהו מנחם בלדעת שהם עדיין נשארו בחיים.

קלאסיק, יהודה מכבי 53, א' – ה' 12:00-23:00, ו' 12:00-17:00