מתי כבר נפסיק עם קלישאות על אהבה ותל אביב?

כל הגברים פה מפונקים

האמת היא שבני האדם הם נוראים, ועוד בצורה די דומה. רובם היו שמחים לחיות על חשבון מישהו אחר אם היה אפשר. אבל בכל מה שקשור לגברים התל אביביים הייתה פה היסחפות. לא כל בחור שמסרב להביא לך שייק חבושים באמצע הלילה הוא עצלן ולא כל מי שמציע להזמין טכנאי במקום להחליף מדחס במקרר בעצמו הוא מפונק. ובכלל, אולי הבעיה היא לא שגברים מפונקים מדי, אלא שהנשים קשוחות מדי?

כל השווים תפוסים/הומואים

תל אביב עיר גדולה, וכל אחד רואה בא מה שבא לו. אם בא לך רק את מה שאת לא יכולה להשיג, אז כדאי שתדעי שהבעיה היא בך ולא בחצי טריליון הגברים שמסתובבים כאן (חלקם סטרייטים, לפי השמועה). בין אם מדובר בניסיון לשיפור הדימוי העצמי על ידי בוז לכל הגברים שאת רואה, ובין אם זאת פנטזיה על הידיד ההומו שיבין אותך באמת (זה כי הוא לא רוצה לשכב איתך, אגב), בכל מקרה הגיע הזמן להתעורר ולעבוד עם מה שיש. ואגב, הקלישאה הזאת היא בת דודה צעקנית פחות של הטוקבק "כל הישראליות מכוערות! בשבילי רק אוקראיניות!".

כל הנשים פה נוירוטיות

נכון, לנשים בתל אביב 2016 יש דעות ומחשבות לגבי הדברים שהן רוצות מהגבר שלה, ווזה קונספט שקצת קשה לעכל אחרי שנים של חיים שקטים ורגועים מעל תקרת הזכוכית. אבל אולי, רק אולי, במקום לפרש כל רצון או בקשה של בחורה כקפריזה לא הגיונית, אפשר גם אשכרה לתקשר איתה לפני שהיא מאבדת את זה? ממש עם מילים והכל? התוצאות עשויות להפתיע.

היום עם הטינדר/פייסבוק כל אחד יכול למצוא אהבה

כן, אי שם ב־2008 היה נראה שיש כאן בשורה אמיתית לכל עוכבי הזיווג. היום כבר אפשר להודות בזה שאפליקציות ההיכרויות על שלל סוגיהן (ובמיוחד הספציפיות מדי: "בואו לפגוש אקדמאים עם תואר שני במנהל ציבורי עם התמחות בהנדסת מחטים – בדיוק כמוכם!") הפכו ללא יותר ממגבר לעולם האמיתי: מי ששווה נהנה מהיצע חסר תקדים של גברים ונשים משעממים וחסרי ייחוד (וואו! שניכם עשיתם לייק ל"חמש עם רפי רשף"!), בעוד שעבור הפחות אטקרטיביים מבינינו, מדובר בהזדמנות נדירה להידחות על ידי הצד השני עשרות פעמים בתוך דקות ובאופן אנונימי. למעשה, פלח השוק היחיד שהרוויח מהפריחה באפליקציות ההיכרויות הוא מגזר המכוערים הפוטוגנים (זה שמסתיר את הכרס מאחורי הגיטרה? הוא שמן. ודוש).

היום עם טינדר/פייסבוק אי אפשר למצוא אהבה

אל מול הנודניקים מהסעיף הקודם, ישנם כמובן הבלתי נסבלים מהסעיף הזה (אם רק הייתה דרך לשדך ביניהם!). אהבה היא כמובן דבר בלתי סביר, בעולם הפיזי כמו בדיגיטלי, אבל מי שמשתמש בקלישאה על הרומנטיקה שנעלמה בהינף סמארטפון, הוא בדרך כלל גם מי שיכול להרשות לעצמו לוותר על השיטות הקונבנציונאליות של צ'אט מתיש  ← שיחה משמימה  ← בירה בינונית  ← נשיקה על הלחי  ← בכי לכרית. כמו שבסרטים אהבה ממבט ראשון היא בדרך כלל לא בין גוץ מקריח וממושקף לבחורה עגלגלה עם שומה, כך גם במציאות: האהבה נוחתת מהשמיים רק על יחידי סגולה. רובנו נצטרך להמשיך להחליק ימינה בשביל הזכות לשאול מישהי במה היא עובדת וכמה שנים היא למדה בשביל זה.

אין/יש דבר כזה ידידות בין גברים לנשים

מה שמעצבן בויכוח העתיק הזה הוא המחשבה שיש סתירה בין ידידות למשיכה. בני אדם מעדיפים להקיף את עצמם באנשים יפים ומושכים וזה דבר טבעי: לא נראה לי שלהרבה מאיתנו יצא להגיד משהו כמו "סליחה, אנחנו אמנם אוהבים את אותם סדרות אבל לצערי את יפה מדי אז ביי" (לדיון על האישה שעשתה מהדיון הזה סרט שלם, ראו עמ' XX).

אי אפשר למצוא אהבה בתל אביב

אנשים אוהבים להאשים מקומות בבעיות שלהם. כשמישהו אומר לכם שהוא היה רוצה לעבור לברלין, הוא לא באמת רוצה להיות במקום אחר, אלא להיות אדם אחר במקום הזה. כשהחבר שבדיוק עבר עם אשתו ושני הילדים שלו למודיעין אומר לכם בפרצוף מאושר שאי אפשר למצוא אהבה אמיתית בתל אביב, הוא באמת מתכוון לומר שהוא מתחרט על הבחירות שלו בחיים והיה רוצה לחזור לתל אביב ולזיין כמה שבא לו. מה שכמובן לא קרה גם כשהוא היה גר בתל אביב.