המיתוס בקרב מטופלי קנאביס וצרכנים הוא שפרחים גדולים של וויד עדיפים על פרחים קטנים. הטרנד הנוכחי בקרב מגדלים דווקא הפוך, אולי כי המיתוס הזה פשוט שגוי. והגיע הזמן לנפץ אותו. "קנאביס", מדור שבועי חדש ובו נעקוב - בשאיפה - אחר מהפכת הקנאביס בארץ ובעולם
אנחנו יודעות שהגודל לא קובע. זה נכון לשלל תחומי חיים ונדמה שהמודעות לנושא היא כמעט נחלת הכלל, אבלאיכשהו דווקא בתחום הקנאביס האמת הזאת מעט נסתרת: מטופלי קנאביס וגם סתם סטלנים מעדיפים תפרחות וויד גדולות ככל האפשר, וכמה שיותר גדולות יותר טוב. ההעדפה הזאת נשענת על מספר מיתוסים שאפשר והגיע הזמן לנפץ בקלילות.
תפרחות הקנאביס, שנקראות גם "באצים", "תותים", "יהלומים" או סתם "נאגטס" בלשון העם בטלגראס, נעות בין קוטר של סנטימטר או שניים ועד למימדים עצומים (בדרך כלל בסיוע תערובות דשנים). ספרי השיאים של המגדלים מלאים בתמונות עם תפרחות בגודל ראש של אדם מבוגר או באורך זרוע אנושית. קשה שלא להתפעל מהגודל המפלצתי הזה או לדמיין את קערת הקססה שתכיל אותו. צמח הקנאביס יכול לזנק למימדי ענק ולגובה של שלושה-ארבעה מטרים וגם תפרחותיו יכולות לגדול ולגדול. וצריך להודות שתפרחות גדולות, מין גוש ירוק עצום ודביק, נראות מגניב ביותר. אבל השאלה החשובה היא האם גדול יותר הוא בהכרח טוב יותר, והתשובה היא כמובן שלא.
הרפיוטיישן הרע שיצא לתפרחות קטנות וצנועות נובע בעיקר מתופעה מוכרת בקרב מגדלי קנאביס שנקראת "תפרחות פופקורן". זה אולי נשמע טוב למי שבמאנצ'יז, אבל מדובר בפרחים שצומחים בתחתית הצמח ואינם מקבלים מספיק אור, מה שיוצר תפרחת קטנה ואוורירית שחסרה את הצפיפות הדביקה המבוקשת בפרח טוב. תפרחות כאלה מכילות בדרך כלל גם אחוזי THC ו-CBD נמוכים יותר, מה שהופך אותן לפחות אפקטיביות לכל מטרה. למעשה, פרחי פופקורן כאלה כלל אינם אמורים להגיע לצרכן.
כשאנחנו מדברות על פרחים קטנים ואלגנטיים, אנחנו מדברות על זנים ספציפיים שידועים בתפרחות צפופות, שמנמנות ועסיסיות. במקרים מסוימים פרחים קטנים שכאלה יכולים להיות פוטנטיים יותר מפרחי ענק, כי מחקרים גילו שקצה הפרח העליון יכול להכיל עד 20 אחוז יותר חומרים פעילים, ולכן המשוואה הנכונה במקרים רבים הי יותר פרחים קטנים = יותר קצוות ממסטלים = יותר שמחה למטופלים.
זאת ועוד: פרחים גדולים מגיעים בדרך כלל עם גבעולים גדולים שמורידים ממשקל הנטו של הקנאביס, כך שלמעשה מקבלים פחות חומר תמורת אותו כסף. בנוסף, פרחים גדולים קשה יותר לייבש כמו שצריך, מה שגורם לעיתים קרובות להתפתחות עובשים בתוכם. ואולי חשוב יותר ובניגוד למיתוס, פרחים גדולים יותר אינם מכילים יותר THC מפרחים קטנים (זה תלוי בעיקר במיקומו של הפרח על הצמח – ככל שהפרח גבוה יותר וקרוב לקצה העליון של הצמח, כך הוא יהיה פוטנטי יותר, בלי קשר לגודלו).
הטרנד המתפתח בקרב מגדלים רבים הוא לייצר תת-זנים חדשים שמייצרים דווקא תפרחות קומפקטיות, כי קל יותר לטפל בהן, לייבש אותן, לוודא את איכותן ולדאוג לאחידות האפקט שלהן. כדאי לציין שגם בתחרויות הקנאביס ברחבי העולם, חלק גדול מהזנים המנצחים הם דווקא אלה שמייצרים פרחים קטנים יותר בכמות פחותה פר צמח. אז הנה ציינו.
ויש גם בונוס לא קטן לפרחים הקטנים – הם בדרך כלל זולים יותר. הסטיגמה נגד תפרחות קטנות מובילה לכך שמגדלים רבים בארצות הברית מוכרים אותם בהנחה משמעותית, כשאל שם הזן הם פשוט מוסיפים את המילה "Smalls", מה שהופך את העניין להפגנת צרכנות נבונה. הכי בקטנה.