קסם מעשי: "הקוסמים" פותח טרילוגיית פנטזיה אפלה ומפוכחת

"הקוסמים" מאת לב גרוסמן הוא גרסה אפלה לספרי פנטזיה מתקתקים

לב גרוסמן. צילום: Mathieu Bourgoish
לב גרוסמן. צילום: Mathieu Bourgoish
5 ביולי 2015

 הקוסמים לב גרוסמן, תרגום: גיא הרלינג, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 378 עמ'

קוונטין, גיבור "הקוסמים", הוא תלמיד מצטיין, מהטובים שבטובים, מהעילית האינטלקטואלית והכלכלית של ניו יורק. בתחילת הספר הוא מגיע או נמשך במקרה לריאיון בקולג' שעליו מעולם לא שמע, בית הספר לקוסמים ברייקבילס. בריאיון הוא מגלה שיש לו כישרון אמיתי לקסמים. די מהר הוא ילמד שזה לא ממש משנה, הוא ימשיך להיות אומלל.

על גב הספר נכתב ש"הקוסמים" הוא הראשון בטרילוגיית פנטזיה מפוכחת. הפיכחון של "הקוסמים" הוא ההכרה שאושר לא בא בהכרח יחד עם עוצמה ושלא די בידע וביכולת הנלווים להתבגרות. מנהל בית הספר אומר לקוסמים הצעירים שמה שמייחד קוסמים מיתר בני האדם הוא דווקא מחסור באושר. "אתם קוסמים משום שאינכם מאושרים. קוסם הוא חזק משום הוא מרגיש כאב. הוא מרגיש את ההבדל בין העולם כפי שהוא לבין מה שהוא יעשה ממנו". אבל מה יעשה קוסם כמו קוונטין שלא רוצה לעשות שום דבר עם העולם?

זוהי צרתו של מי שיש לו הכל ואין שום דבר שהוא רוצה. ספרי פנטזיה רבים נזקקים למנגנון שיסביר מדוע קוסמים אינם כל יכולים. ההנחה המובלעת היא שאילו קוסמים היו כל יכולים, לא היה סיפור. "הקוסמים" יוצא מנקודת מוצא הפוכה. הספר פוטר ססמאות על גבולות ועל איזון בין הרס ליצירה כתירוץ וכקשקוש. הבעיות שמטרידות את הגיבורים של גרוסמן אינן קשורות לחוסר יכולת או למגבלות. הקסם הוא אינסופי ובעלי הכישרון יכולים להשתמש בו כרצונם. הקוסמים הם כל יכולים ולכן אין להם מה לעשות בחיים. כמבוגרים הם בטלנים משועממים הנוטים לאלכוהוליזם.

עטיפת הספר "הקוסמים"
עטיפת הספר "הקוסמים"

קוונטין הוא תמצית הבעיה. הוא לא רק אדיש, הוא פסיבי. הוא מגיב לאירועים וכמעט אף פעם לא יוזם. אמנם לפעמים הוא כועס, ו"למרבה ההפתעה היה טוב לחוש כעס. זה היה משהו שאפשר להיאחז בו". אבל רוב הזמן קוונטין לא כועס, הוא אדיש. זה לא סיפור על צעיר זועם. גם הכעס שאולי יש בו, שמלכתחילה הוציא את הקסם האמיתי לחופשי, טמון עמוק מדי.

הספר נפתח בשורה "קוונטין עשה קסם. אף אחד לא שם לב". המשפט הזה יכול להופיע בכל פרק בספר. הוא היה יכול להיות גם השורה האחרונה, כי מה זה משנה אם אתה עושה קסם כשאף אחד לא שם לב.

הדבר היחיד שקוונטין אולי היה רוצה, מה שמשך אותו לברייקבילס, הוא לקרוא את הספר השישי, האחרון והמסתורי בסדרת פילורי, אותה סדרת סיפורי פנטזיה דמוית נרניה שאהב לקרוא בילדותו. והוא מקבל את מבוקשו. בחלקו השני של הספר הוא מגלה שפילורי אמיתית. לרגע נדמה שבפילורי יימצא הפתרון לחייו של קוונטין, בפנטזיה קלאסית שיש בה גיבורים ונבלים, שיש בה עולם ילדות שצריך להציל. אבל איך אתה יכול להציל מישהו כשאינך יכול להציל את עצמך? השאלה הזו מהדהדת עד סוף הספר ואין לה פתרון. היא מה שיוצר את המתח לקראת הספר הבא בטרילוגיה.

השורה התחתונה: מה יעשה אדם שהוא כל יכול, אבל לא רוצה לעשות שום דבר?