קפטן פנטסטיק: מוציא הופעות משובחות מכל שחקניו

זה מתחיל כמו סרט פרה היסטורי על שבט ילדים המתגוררים ביערות, צדים למחייתם ונשמעים למרותו של מנהיג סמכותי. אלא שאז מתברר שמדובר באבא חובב פילוסופיה שבחר לגדל את ששת ילדיו הרחק מהציוויליזציה הקפיטליסטית החולה. בן (ויגו מורטנסן) מחנך אותם להיות מחוברים לטבע, משכילים ועצמאיים במחשבתם כל עוד יישמעו לפקודותיו. כשמגיעה הידיעה על מותה של האם במוסד שבו אושפזה, בן נכנע לדרישת ילדיו, והם יוצאים למסע אל הציוויליזציה ולמפגש עם סבא וסבתא. עוד בגן עדן שני הבנים הגדולים גילו סימנים ראשונים של מרד, גלוי וסמוי, בחוקיו הנוקשים של אביהם. המפגש עם אנשים משבטים אחרים מגלה להם שהם לא הוכנו לכמה דברים בסיסיים, וזה מצחיק וכואב גם יחד.

באמצעות סיפור על קהילה סגורה ומנותקת מהעולם, הסרט עוסק באופן חשוף בשאלות של חינוך ואבהות, ובאופן מטפורי ברודנות, ומרתק אותנו לדרמה של הדמויות (אם כי חבל שדמויות הבנות פחות מפותחות, כרגיל). זה סרטו השני כתסריטאי/במאי של השחקן מאט רוס – המוכר כגאווין בלסון מהסדרה "עמק הסיליקון" – והוא מוציא הופעות משובחות מכל שחקניו.

ג'ורג' מקיי, שנראה כמו נזיר באיקונה רוסית, מקסים בתפקיד הבן הלמדן, שהמפגש עם נערה בפארק קרוונים מערער אותו; ושרי קרוקס, שחקנית מנוסה בת 10, מותירה רושם כילדה חדה מתער. אבל זה סרטו של מורטנסן בתפקיד הגבר הקיצוני שמתמודד לראשונה עם תוצאות הקיצוניות שלו, ומתעמת עם עצמו ועם חותנו הלא פחות עקשן ממנו (פרנק לנג'לה המצוין). לקראת סיום הסרט עוטה גוון סנטימנטלי ולוקה ביותר מדי סופים – האחרון שבהם יפהפה.