שלושה ימי חיפוש. 64 דקות נסיעה. 48 שקל. השגנו קראנץ' קורנפלקס

35 דקות נסיעה הלוך. 29 חזור. 48 שקלים. זה המחיר האמיתי של טרנד "קראנץ' החלב של הקורנפלקס". לא הקלוריות. לא הטעמים. לא הטקסטורה. הם רק שוליים בסיפור הזה. זמן וכסף קונים לך הכל. זה רק שאלה של כמה אתה באמת מעוניין לקנות. ואנחנו, מסתבר, ממש רצינו.

אם באתם לדעת איך הארטיק – אז "בסדר". אבל כמו שאפשר להבין, זה לגמרי לא העניין. ברוכים הבאים לעולם הטיקטוק מקום בו בני (ובנות, אנחנו לא מפלים) ה-14 מנסים לחקות בני ה-16 שמשחקים אותה בני 20. הסיפור, כמו תמיד, הוא טרנדים. ואל תגלגלו עיניים. גם אתם הייתם ככה. גם אני. זאת המהות של גיל ההתבגרות. לנסות, להתנסות, לחפש מודלים חדשים לחיקוי. למצוא את הלוק החדש, את הכוכב החדש, את הדבר החדש. להיות מיוחד כמו כולם.

השבוע כולם דיברו על הקראנץ'. בשבוע שעבר הם דיברו על הרולאפס. אבל עכשיו כשאפשר שוב למצוא רולאפס בכל מקום זה הפסיק להיות מעניין. כי זה הדבר הראשון שצריך להבין על טרנדים בטיקטוק: הם מעניינים כל עוד אי אפשר להשיג אותם. ברגע שכולם עושים את הטרנד, הוא כבר לא לוהט. הוא סתם המוני.

עוד דבר שצריך להבין על הטרנדים האלו זה שהם לגמרי לא מתוכננים. סליחה, זה לא נכון. בכל שנה אין ספור אנשים מנסים להנדס אין ספור להיטים לטיקטוק. לאף אחד אין באמת מושג איזה מהם יתפוס ומי שאומר לכם שהוא יודע משקר. יש כאלו שיודעים לצפות, יש כאלו שיודעים לשפר, אבל בסוף מדובר בחוכמת המונים (או טיפשות המונים, זו לגמרי שאלה של פרספקטיבה) ויכולת התכנון שלנו מוגבלת שם.

ההצלחה של קראנץ' הפיסטוק בשנה שעברה הייתה בלתי מתוכננת לחלוטין. ברמה האישית, יש לי תחושה שהפיסטוק קפץ את הכריש ממש מזמן, ושמדובר בטרנד קולינרי שחבל שלא השארנו מאחור ביחד עם מנות פסטה מוקרמות. פיסטוק, בכל מקום שבו הוא לא במינונים ממש קטנים כתבלין (היוש כנאפה), משתלט על הטעמים ולוקח את הראש. אבל החיים, אתם יודעים, וכמה משפיענים החליטו שזה טעים. ואז אנשים שעוקבים אחרי אותם אנשים רצו גם. אבל בגלל שאף חברת גלידה לא משוגעת מספיק לעשות מלא ארטיקים בטעם שנוי במחלוקת, נוצר מחסור. והשילוב בין אינפלואנסרים ומחסור הוא החומר שממנו עשויים טרנדים.

"קראנץ' החלב של הקורנפלקס" היה אמור להיות הקראנץ' פיסטוק החדש. הוא הונדס להיות כזה. הטעם נבחר בשיתוף אחת מקהילות האוכל הגדולות ברשת, אפשר לנחש שכדי להבטיח שהאינפלואנסרים יתנו רוח גבית. זה הטריק הכי ישן בספר. תגרום למישהו לחשוב שהוא חלק מהתהליך, והוא ילך איתך עד לאן שתבקש. תן לו קרדיט והוא ילך איתך עד סוף העולם. גם בכל מה שקשור למחסור אי אפשר שלא לחשוד שהכל מתוכנן. בואו, מי שהולך על יח"צ אגרסיבי של "הלהיט החדש של הקיץ" אמור לדאוג שבכל מקום שאפשר לקנות ארטיקים אפשר יהיה למצוא את הלהיט שלו. להגיד שזה לא המצב יהיה אנדסטיימנט המאה. וזה לא שהיה מלאי מטורף שנגמר. בעלי חנויות מספרים שלמרות שביקשו, הם לא קיבלו בכלל סחורה.

מהונדס או לא, זה לגמרי עבד. אם יש לכם טינאייג'רים בבית, סיכוי סביר לגמרי שממש ברגעים אלו הם צופים בסרטון שמספר איך בכל זאת אפשר להשיג קראנץ' קורנלפלקס. כאן בבית, היה מישהו מספיק אובססיבי – לא משנה מי – להקשיב לסרטון כזה, לעבור כל שעה על עשרות חנויות בוולט שמדי פעם, בשעה עגולה כשהירח מלא, פותחות למכירה מארז במחיר מופקע שכולל גם את הגביע הקדוש. ובאופן מפתיע למדי זה אפילו עבד. בשבת, אחרי שלושה ימים של חיפוש בלתי פוסק זה קרה. נמצאה חנות שמבצעת את השליחות. בכפר סבא.

אנשים אחרים היו חושבים שלנסוע לכפר סבא זאת הגזמה פראית. והם לגמרי צודקים. אצלי, נצר גאה למשפחה של נהגי מוניות, זה נחשב לגמרי סביר. או לפחות יותר סביר מנקודת המפגש עם השליח בכתובת המומצאת שנתנו באפליקציה. או מהעובדה שהיו לי בעבר עסקאות ממש מפוקפקות שנראה בדיוק אותו הדבר. אבל כל זה לא חשוב, כי חזרנו הביתה בהיי מטורף מההצלחה ועם שני קראנץ' חלב של קורנפלקס.

הביס הראשון מאוד מוצלח. ציפוי השוקולד מלא בקורנפלקס וזה לגמרי עובד. רק שבביס השני אתה מבין שיש בעיה. "החלב של הקורנפלקס" נשמע מצויין, אבל זה רק מיתוג. בפועל זה חלב עם מלא סוכר וצבע מאכל חסר טעם. כלומר חלב מתוק. ומה אתם יודעים. אם תקחו חלב מתוק ותעשו ממנו גלידה תקבלו גלידה מתוקה. וכאן הגלידה מתוקה באופן שלקרוא לו מוגזם לא מספיק מסביר כמה זה מוגזם. זה יותר בכיוון של "זה מרגיש כמו רגע לפני הרעלת סוכר". ליבת הקורנפלקס אומנם לא סבלה ממתיקות יתר אבל גם לא מאוד מוצלחת. נוצר שם איזה משחק מרקמים נחמד, אבל אם המליחות הייתה אמורה לאזן את המתיקות של הגלידה זה אפילו לא היה בכיוון. מצד שני את הליבה חיסלתי עד הקצה. עם הגלידה העדפתי לעצור.

קשה לראות איזשהו ארטיק מצליח לעמוד בסטנדרט הריגוש של מסע חיפושים מופרך כמו שעברנו. הקראנץ' חלב של קורנפלקס אפילו לא באזור חיוג הנכון. הוא ארטיק סביר, חביב אם יש לכם יכולות פירוק סוכרים גבוהה במיוחד. הוא בטח לא משהו ששווה לרדוף אחריו בין פיצוציות. הוא מרגיש מוגזם מדי, מהונדס מדי. ארטיק שהוא תוצר של ועדה. לא מאוד מרגש, לא מאוד טעים ובטח לא שווה נסיעה לכפר סבא.