ראש בראש: מיהי חנות היד השנייה הכי טובה בתל אביב?
תל אביב לא תמיד הייתה מעצמת יד שנייה אבל כשהיא נכנסה לזה, היא נכנסה לזה. יצאנו לעשות מחקר מעמיק (לא שופינג, מה פתאום) אצל שתי הגדולות: טריאנגל ופלשאבק. מי ניצחה? במלחמה הזאת המפסיד האמיתי היה הארנק שלנו
"תל אביב לא הבינה את הקטע של היד שנייה" אמרה לי לפני כמה שנים חברה אירופאית שאוהבת להגיע לכאן ולהתנשא על העיר בכל הזדמנות. הפעם היא צדקה. עד לפני כמה שנים היו בתל אביב מעט מאוד חנויות שמוכרות בגדים משומשים, וגם אלו שהיו קראו לזה "וינטג'" רק כדי לקחת על הבגדים מחיר כפול. בשנים האחרונות זה השתנה. התחלנו להדביק את הפער עם הערים גדולות. יותר ויותר חנויות יד שנייה נפתחו. הן כבר לא רק מסתתרות בחנויות ויצו במרכזים נידחים, הן נכנסו לאופנה והפכו לחלק בלתי נפרד מהאופי של תל אביב. בחרנו שתי חנויות יד שנייה ותיקות וגדולות שנמצאות באיזור מרכזיים – טריאנגל ופלאשבק. לא הייתה ברירה אלא ללכת לשתיהן. רק בשביל המחקר כמובן. לא כדי למצוא לעצמי בגדים יפים. מה פתאום.
פלאשבק
חווית הקנייה: הרבה זמן שלא הייתה לי חווית קנייה כזאת נעימה. נכנסנו לחנות, פלייליסט אולד סקול בדיוק מהסוג שהייתם רוצים שיתנגנן לכם באוזן כשאתם מפשפשים בוינטג'. יש מתלה קטן בכניסה לחנות עם כמה בגדים שהם "בחירת המוכרות", טאצ' חמוד. הבגדים מסודרים לפי קטגוריות עד לרמה הכי מדוייקת שיש, הבעיה היחידה היא שלא תמיד ברור מה המחיר שלהם. אין טיקט עם מחיר על כל בגד, רק שלט קטן מעל כל קטגוריה וצריך להיות מינימום שרלוק הולמס בשביל לגלות איפה הוא נמצא, כך שנאלצתי לפנות למוכרת לא מעט. למזלי, המוכרת הייתה מקסימה ברמה שזה העלה בי חשד שהיא יודעת שאני כותבת עליה. השיא היה כשמדדתי שמלה (בשביל המחקר, כן?) וראיתי שיש בה חור קטן בצד. כשיצאתי מחדר המדידה הסבתי את תשומת ליבה לחור והיא אמרה שזאת לא בעיה ואם יש פגם בבגד הם מתקנים אותו במקום על חשבונם.
המגוון: מגוון מאוד. פלאשבק לא בחלו בשום פריט – אוברולים, ארנקים, תיקים, חגורות, בגדי ים, כובעים, צעיפים ומבחר לא קטן של משקפי שמש. חשוב לציין שרוב הבגדים מיועדים לנשים ובגדי הגברים ממוקמים בסוף החנות עם מבחר לא רע. בניגוד למה שהייתי מצפה מחנויות יד שנייה מיינסטרימיות מסוג זה, יש לא מעט פריטים יחודיים כמו אוברולים עם הדפסים, שמלות בגזרות מעניינות ובגדי ים עם קאפים של שנות ה-60. חלומה של כל בחורה שרוצה לשחזר עם סצנת קומדיות רומנטיות קלאסית שבה הבחורה יוצאת מחדר המדידה עם בגדים משוגעים וחברה שלה יושבת בחוץ עם שלט ומדרגת אותם מ-1-10 לצלילי השיר "Girls Just Want To Have Fun".
האיכות: גבוהה. הבגדים נקיים ונראה שבחרו אותם בקפידה. ובכל זאת, כיאה לחנויות יד שנייה, הרבה בגדים לא מגוהצים מה שהופך את זה למורכב יותר לראות אותם על הגוף ופה ושם יש בגדים עם פגמים כמו השמלה שמדדתי, טוב לדעת שהחנות רוצה למכור את הבגדים בשיאם ומוכנה לתקן מה שניתן.
המחירים: פה הקאצ'. כל קניין פשפשים טוב יודע שלרוב, ככל שהחנות יותר מסודרת ונעימה, המחיר עולה בהתאם. אם באתם מוכנים עם ארנק לעשות קניות ומבחינתכם יד שנייה זה תחליף לקנייה ברשתות או אצל מעצבים מקומיים, מעולה. אבל אם באתם במחשבה שתוכלו למצוא מציאות זולות של יד שנייה ולקנות בקילו (כן, יש חנויות כאלו), אתם לא במקום הנכון. וליתר דיוק, בחרנו כמה פריטים שניתן למצוא גם בטריאנגל כדי לקבל השוואה ברורה יותר:
טישרטים אובר סייז – 75 ש"ח
כותנות לילה – 120 ש"ח
כובעים – בין 70 ל-150 ש"ח
ג’ינסים ארוכים – בין 250-300 ש"ח
טריאנגל
חווית הקנייה: גם כאן חווית הקנייה הפתיעה. החנות החדשה של טריאנגל בדיזנגוף סנטר מושכת את העין של כל עובר אורח ובצדק, היא יפהפיה. יש לה תקרה גבוהה, חלונות שקופים וגדולים והרבה ספייס. בפלייליסט מתנגן ראפ ומוזיקה שחורה. הבגדים מסודרים באופן מינימליסטי וממוינים בצורה מושלמת, יש טיקט או מדבקה עם מחיר על כל בגד ככה שאין צורך לפנות למוכרים וטוב שכך, כי נראה שהמוכרים מאוד נהנים עם עצמם. הם צוחקים, מדברים ועושים שמח, דבר שלעיתים עלול להרתיע לקוחות שרוצים לפנות לעזרה אבל יכול גם לעשות אווירה טובה ונינוחה בחנות. במבט ראשון, אפילו לא רואים שטריאנגל היא חנות יד שנייה מרוב שהיא מצוצחת ומאורגנת.
המגוון: אם אתם אוהבים סגנון סטריט, החנות הזאת בשבילכם. יש לא מעט מותגים כמו נייק, הארלי דיווידסון, גאפ, סטוסי וחולצות וכובעים של קבוצות ספורט אמריקאיות. בקיצור, הבנתם את הוייב. גם אם זה לא הסגנון שלכם, יש לטריאנגל מה להציע לכם – ג'ינסים איכותיים, טישירטים כיפיות, כובעים וכמה קולבים עם בגדי נשים שנבחרו בקפידה כמו חצאיות, שמלות וג'ינסים קצרים. עם כי מעט יותר מינימליסטי.
האיכות: גבוהה מאוד. הבגדים מגוהצים, נקיים ונראים כמעט חדשים.
המחירים: באופן מפתיע, למרות שטריאנגל מתגאים במותגים שלהם, המחירים יותר נוחים. גם כאן כמובן שהחנות המעוצבת והסידור המופתי הופכים את הבגדים ליקרים יותר מאשר דוכן אלטיזכן בפשפשים, אבל כן אפשר להגיד שברוב הפריטים יש value for money גבוהה לאוהבי אופנת הרחוב.
וליתר דיוק:
טישרטים אובר סייז – בין 30-80 ש"ח, תלוי במותג, כשהרוב 50 ש"ח.
כותנות – 50 ש"ח
כובעים – עד 100 ש"ח
ג’ינסים ארוכים – בין 100-150 ש"ח
המנצחת?
במלחמה כמו במלחמה, תלוי את מי שואלים. שתי החנויות שוות ומציבות רף גבוה לבגדי היד שנייה בארץ. פלאשבק פונה לקהל שאוהב בגדים ישנים במובן הקלאסי של המילה, יש לה יותר בגדי נשים והיא משדרת וייב חם ונעים. טריאנגל פונה לקהל שאוהב אופנת רחוב, היא יותר מתמקדמת במותגים ואוהבת קהל צעיר ומגניב. מאחר ואני נמנית עם הסוג הראשון של הקונות, אוהבת להריח את הסבתא שלבשה את הבגד הזה בסבנטיז ומעדיפה לשוטט בחנות לצלילי סטיבי וונדר, נהניתי יותר בפלאשבק. מבחינה מחקרית, כן?