רחובות תל אביב עדיין חשוכים. למה זה קורה ומה אפשר לעשות?
כבר שנים שתושבים מתלוננים על הרחובות החשוכים, אבל העירייה גוררת רגליים. מי שבינתיים נפגע הם התושבים, ובעיקר התושבות
בשעת לילה לא מאוד מאוחרת של יום חמישי, בתחילת הקיץ, בחורה צעירה צועדת לבדה במהירות ברחוב. סוף השבוע רק החל ומרכז העיר שוקק חיים. איש אינו ממתין לה, היא אינה מאחרת לשום מקום, רק רוצה להגיע הביתה כמה שיותר מהר ובשלום. "איך יכול להיות שאין פה תאורת רחוב?", היא תוהה לעצמה כמו בכל לילה, בדרכה הביתה אחרי עוד משמרת בעבודה או בילוי עם חברים. אחרי הכל מדובר ברחוב מרכזי למדי, באזור מבוקש בתל אביב. היא שומעת רעש ומסתובבת בבהלה. חתול חוצה את הרחוב בריצה והיא נושמת לרווחה. כבר מאוחר מכדי להתקשר לחברה, אז ליתר ביטחון היא מפשפשת בתיקה בחיפוש אחר חפץ חד שיקנה לה מעט שקט נפשי – פותחן יין, צרור מפתחות או אפילו פינצטה שנשכחה בתיק. מצוידת בנשקה המאולתר המעניק לה תחושת ביטחון מפוקפקת, היא ממשיכה לצעוד במהירות עד שהיא מגיעה לבניין שבו היא גרה, טסה במעלה גרם המדרגות, פותחת את הדלת ונושמת לרווחה רק לאחר שהיא נועלת אותה מאחוריה בידיים רועדות. הלילה, כמו בלילות הקודמים, היא הגיעה הביתה בשלום. "למה דאגתי בכלל?", היא שואלת את עצמה ומרגישה קצת מגוחכת.
תרחיש זה חוזר על עצמו ברבים מרחובות תל אביב מדי לילה, במשך שנים. מהליכה אקראית בשכונות רבות בעיר, בייחוד במרכזה ובדרומה, עולה כי בחלק מהרחובות לא קיימת תאורה מספקת ובחלקם עמודי התאורה אמנם קיימים אך אינם פועלים בחלק גדול מהזמן, לפעמים למשך שעות ולפעמים ימים, לא ברור מדוע. בשכונת פלורנטין מרובת הצעירים ומקומות הבילוי, לא מעט מהאור ברחובות מגיע בכלל מבתי העסק. ברחובות שבהם פועלות בעיקר חנויות הנסגרות עם רדת החשכה קשה למצוא מקורות אור מספקים – ברחובות פריפריאליים בשכונה אך גם ברחובות מרכזיים יחסית.
אפילו בשכונות בורגניות יותר, כמו לב העיר, תאורת הרחוב אינה מספיקה או שאינה פעילה מסיבות לא ברורות במשך שעות וימים. גל, צעירה תושבת שכונת לב העיר, מספרת: "אני גרה במיקום מרכזי מאוד, אבל מספיק שבמשך כמה ימים תאורת הרחוב אצלנו לא עובדת וכבר מתרכזים בפינות הרחוב ובתוך חדרי המדרגות הומלסים או נרקומנים שישנים, עושים את צורכיהם או צורכים סמים. אני עובדת במסעדה ומסיימת לעבוד מאוחר, וזה פשוט מפחיד לחזור הביתה. זה לא צריך להיות ככה כי יש תאורה, אז למה היא לא פועלת חצי מהזמן?". עוד מספרת גל כי בחירתה להתגורר בשכונת לב העיר ולא בפלורנטין או בדרום – אף ששם דמי השכירות נמוכים מעט יותר – נבעה משיקולי ביטחון אישי, בחירה שהתגלתה כמיותרת. "בבניין שלי ברחוב מונטיפיורי מתגוררות גם משפחות עם ילדים קטנים וזה בטוח מאוד לא נעים להם. לא פעם יוצא לנו לפנות מזרקים שהושלכו מחוץ לכניסה לבניין וזה תמיד קורה בימים שבהם התאורה לא עובדת". גם ברחובות מרכזיים יותר כגון רש"י, בורוכוב והעבודה קיימות בעיות תאורה וההליכה בהם עלולה להיות לעתים מלחיצה יותר מאשר באזורים מפוקפקים יותר, כמו ברחוב העלייה שדווקא בו – לעומת לא מעט רחובות סמוכים וקטנים יותר – יש לרוב תאורת רחוב לאורך כל שעות הלילה.
באופן לא בלתי צפוי עמוד הפייסבוק של עיריית תל אביב־יפו עמוס לאורך כל השנה בתלונות של תושבי השכונות הדרומיות, אשר חשים כי רמת ההשקעה העירונית באזור מגוריהם נמוכה משמעותית מאשר בשכונות המרכז והצפון. יוני מזרחי, תושב שכונת שפירא לשעבר, החל להתלונן לפני יותר מחצי שנה על מצבה העגום של תאורת הרחוב ברחוב גולומב לאחר שלא נעשה דבר כדי לתקנה במשך ארבעה חודשים. "בושה וחרפה. התאורה לא עובדת, היא שבורה. העיקר גובים ארנונה ולא דואגים לתושבים", הוא כתב ואף גיבה את תלונתו במגוון תמונות המתעדות את המחדל. הפוסט, אחד מני רבים שפורסם בעמוד הפייסבוק של העירייה, גרר תגובות הזדהות מצד תושבי האזור ותגובת העירייה לא איחרה לבוא. מזרחי הופנה לחברת החשמל, שלדברי עיריית תל אביב־יפו היא האשמה במחדל. בעירייה התעקשו שידי הגורמים האחראים בה קשורות במקרה זה.
"בתל אביב זה ידוע, יש צפון ויש דרום", מסביר מזרחי בתסכול. "היחס לדרום, אצלנו בכל אופן, הוא ברמה נמוכה מאוד. בדרך לבית של אימא שלי יש עמוד תאורה שלא עובד בכלל ועוד אחד שעובד אבל מפיץ אור ממש חלש. כמה מטרים משם יש עמוד תאורה שעם השנים השכנים גנבו אותו לתוך החצר, גידרו אותו ואין לו בכלל בית מנורה. קודם בעירייה אמרו שזה מקום פרטי ולא באחריותם, אחר כך הבטיחו שיטפלו וזה לא קורה. אין תאורה, אין כלום, בקיצור – על הפנים. לא יוצא שום דבר מלדבר עם העירייה. הם מפנים אותי לחברת החשמל וחברת החשמל מפנה אותי בחזרה למחלקת המאור בעירייה. אין לי תקווה שיטפלו בזה. כמה כבר אפשר להילחם? הפסקתי להרים טלפונים", הוא מסכם בנימה מיואשת. "שנת 2019, אבל אנחנו חיים כמו בשנות ה־60. מזל שיש פנס בסמארטפון".
היעדרה של תחושת הביטחון במרחב הציבורי בעיר הובילה בשנה שעברה להקמת המיזם The Sisterhood, שמטרתו לחבר בין נשים שהולכות לאותו כיוון ולהציע להן מסלול הליכה משותף או ליווי טלפוני, כדי שיוכלו להרגיש בטוחות יותר בעיר. מובילת המיזם, לירון מוניץ, עובדת בימים אלה עם שותפיה על השקת אפליקציה ייעודית שתייצר קהילה נשית במטרה להפחית את כמות ההטרדות ברחוב ולהגביר את תחושת הביטחון. לשם כך נערכו פיילוטים בכמה שכונות בעיר, בהן שפירא. הוגי המיזם מספרים שללא קשר לאפליקציה, ולצורך שיפור תחושת הביטחון במרחב העירוני, נפתחה בפייסבוק קבוצת המסנג'ר הפעילה למדי "The Sisterhood of Florentin" שמאפשרת ליווי פיזי או טלפוני בשעות החשיכה על בסיס חברתי והתנדבותי. חברות הקבוצה משתפות ומזהירות זו את זו מפני אזורים לא בטוחים, מתריעות על מטרידנים שפגשו בדרך ומציעות תמיכה נפשית למי שזקוקה לכך גם בשעות המאוחרות.
מעיריית תל אביב־יפו נמסר בתגובה כי היא "פועלת להחלפת התאורה ברחבי העיר בפנסי לד, המשפרים את התאורה באופן משמעותי, כאשר ברחובות רבים בלב העיר וכן בשכונת שפירא ובחלק משכונת פלורנטין העבודות הושלמו זה מכבר. אם קיימת תקלה נקודתית בתאורת הרחוב יש לפנות למוקד השירות 106 והעירייה תטפל בנושא".
אפשר רק לקוות שהעירייה תואיל בטובה להאיר את כל רחובות העיר בצורה מספקת, בדרומה ובמרכזה כמו בצפונה, אולם לקחי העבר מלמדים שלא יזיק לסמוך גם על האחווה הקהילתית שמתגבשת ביוזמות כמו הסיסטרהוד. נראה שעל האינטרסים של התושבות והתושבים רק הם יוכלו לשמור.