"בנות", ברקזיט ואיתן הוק: ג'סי פרץ מספר על "ג'ולייט, הגרסה העירומה"
ג'סי פרץ, צאצא של סופר היידיש י"ל פרץ, קיבל לידיו את "ג'ולייט, הגרסה העירומה" אחרי שביים 18 פרקים של "בנות". עכשיו הוא מספר למה עזב את עולם המוזיקה ומה למד מלינה דנהם
"ג'ולייט, הגרסה העירומה" הוא ספרו השביעי של ניק הורנבי ("נאמנות גבוהה") שמגיע למסך הקולנוע. הוא מגולל את סיפורה של אנני (רוז בירן הנהדרת), שבן זוגה דנקן (כריס או'דאוד) מעוניין יותר ברוקיסט לשעבר מאשר בה. דנקן מנהל בלוג המוקדש כולו ליצירתו של טאקר קרואו האמריקאי (איתן הוק באחד מתפקידיו היותר טובים מחוץ לסרט של ריצ'רד לינקלייטר), שפרש מהבמה באמצע הופעה ונעלם. יום אחד אנני המתוסכלת מעלה לבלוג תגובה אנטגוניסטית, ומופתעת לקבל אימייל מטאקר. זאת תחילתו של רומן מכתבים טרנסאטלנטי, המניע את הדרמה הקומית (הרומנטית) הסימפטית, שהובאה למסך על ידי ג'סי פרץ ("אחינו האידיוט"). פרץ, צאצא של סופר היידיש המפורסם י"ל פרץ, הגיע לסרט אחרי שביים 18 פרקים של "בנות". זאת הקריירה השנייה שלו, אחרי שבשנות ה־80 הוא היה הבסיסט של להקת הרוק האלטרנטיבי The Lemonheads. תפסתי אותו לשיחת סקייפ בשעת בוקר מוקדמת.
השעה אצלך שבע בבוקר.
"אני מתעורר מוקדם בגלל ג'ט לג. טיילתי עם אשתי והילדים באירופה וחזרתי לפני יומיים לפורטלנד לצלם פיילוט לסדרה חדשה עם איידי ברייאנט מ'SNL'. זאת דרמה קומית המבוססת על ספרה האוטוביוגרפי של לינדי ווסט ' Shrill: Notes from a Loud Woman'. היא אישה גדולה (לינדי מעדיפה את הכינוי שמנה) שכתבה על מציאת קולה ועל האופן שבו העולם גורם לאנשים שמנים להרגיש. זה נושא חשוב שלא מדברים עליו הרבה, ומוצא חן בעיניי שכל הבוסים שלי בסדרה הן נשים".
עוד כתבות מעניינות:
מצילים את הרייטינג: קטגוריה חדשה בטקס האוסקר
הסרטים הישראלים שישתתפו בפסטיבל הסרטים חיפה
ליאור רז ישתתף בסרט אקשן חדש לצד ראיין ריינולדס
אתה אוהב את ניק הורנבי?
"כן. קראתי חצי מספריו. אבל הפרויקט לא התחיל אצלי. המפיקים פיתחו את התסריט עם שני תסריטאים וחיפשו במאי. ג'אד אפטאו חיבר בינם לביני. קראתי את התסריט והיו בו דברים שאהבתי – הדמויות מצאו חן בעיניי ויש לי היסטוריה במוזיקה. אחר כך קראתי את הספר ורציתי להרחיב כמה אספקטים, אז צירפתי אליי את אחותי אבגניה, שכתבה איתי את 'אחינו האידיוט'. הרגשתי שאחד הדברים היפים בספר זה המאבק של טאקר לשוב לחבב את עצמו. התיעוב העצמי שלו במשך 25 שנה עולה מהפחד שלו להתעמת עם בתו".
בספר הבת עוברת הפלה טבעית. שיניתם את זה בסרט.
"זה עובד בספר, אבל זה היה דוחף את הסיפור למקום אפל שהיה קשה לחזור ממנו ולהתמקד במסע הרומנטי בין אנני וטאקר. פרט כזה הוא דוגמה מצוינת להתמודדות עם עיבוד ספר לסרט, ובכלל איך ספרים שונים מסרטים במובן זה שברומן יש מרחב לעשות משהו עם תוצאות כבדות שאינו חלק מהסיפור הראשי, ועדיין תוכל לסיים את המסע שלך".
הליהוק של שלושת השחקנים הראשיים מושלם.
"שלושה שבועות לפני שג'אד שלח לי את התסריט ביימתי פרק ב'בנות' בהשתתפות כריס או'דאוד. נורא נהניתי לעבוד איתו. הוא אחד המאלתרים הכי מוכשרים שעבדתי איתם. אימפרוביזציה היא לעתים קרובות אנוכית וגונבת את הסצנה מהשותפים, אבל הוא כמו מדען מטורף של אימפרוביזציה. הייתה סצנה עם ארבעה שחקנים, וכל טייק הוא היה זורק משפט כל כך מצחיק שלא הוציא את השחקנים מהרגע. אמרתי לו שאני רוצה לעשות איתו סרט. ואז קיבלתי את התסריט ואחרי 20 עמודים אמרתי 'דנקן הוא כריס, אני מקווה שאוהב את התסריט'.
"רוז בירן הייתה שם מהתחלה. איתן הצטרף אחרון. בספר הוא בערך שמונה או עשר שנים מבוגר יותר מאשר בסרט. לכן כשעבדנו על התסריט השתמשנו באיתן כפרוטוטיפ, אבל אמרנו שנצטרך ללהק שחקן מבוגר יותר. אחר כך הוא קיבל את התסריט ואהב אותו. בקריאה הראשונה חשבתי שהוא צעיר מדי, אבל הלכנו לשתות קפה והיתה לו אינטרפרטציה נהדרת של הדמות – הוא חשב איך לעשות אותו יותר מצחיק ועדיין פגום ומלא שנאה עצמית. בסוף אותו שבוע החלטתי שלא אכפת לי מהגיל כי היה כל כך היה ברור שהוא מושלם לדמות. הוא הרבה יותר משחקן. הוא במאי וכותב בעצמו. והוא אוהב מה שהוא עושה. הוא הגיע לבריטניה עם אנרגיה גבוהה וכתבנו מחדש חלק מהסצנות שלו".
יש בסרט תצלומים ישנים של איתן הצעיר, ואפילו שהוא בסך הכל בן 48 הוא נראה בהן כל כך שונה.
"היה קשה לשכנע אותו לעבור על הארכיון האישי שלו ולהביא תמונות. הוא נתן לנו פורטרט שבו הוא נראה הכי פחות איתן הוק שאנחנו מכירים מ'מציאות נושכת'. עשינו הכל כדי להימנע מהתקופה הקלאסית של איתן הוק המוקדם".
איפה הסרט צולם?
"צילמנו הכל בבריטניה. היינו אמורים לצלם ארבעה שבועות שם ואז לחזור לאמריקה. אבל בשנה שעברה אחרי ברקזיט הפאונד היה חלש, אז החלטנו להישאר ולצלם שם גם את הסצנות האמריקאיות. החיסכון בתקציב אפשר לנו עוד שבוע צילומים".
למה בעצם עברת ממוזיקה לבימוי?
"הייתי בסדר, לא מוזיקאי גדול. התחלנו בתיכון והמשכתי להיות חבר בלהקה בזמן הלימודים באוניברסיטה. היה כיף, אבל תמיד רציתי להיות במאי. הייתה לי אובססיה כבר מגיל 9, כשהתחלתי לעשות סרטים עם מצלמת הסופר 8 שלי. אז ב־1991 בתום הלימודים, אפילו שחתמנו על חוזה עם חברה גדולה, חשבתי שזה יעכב אותי מלעשות מה שאני באמת רוצה ועזבתי את הלהקה. MTV היה אז בשיא, וזאת הייתה דרך טובה להתחיל קריירת בימוי באמצעות וידיאוקליפים. היו לי קשרים ללהקות כי הייתי בעולם המוזיקה, וזה הוביל לכל השאר".
מה למדת מלינה דנהם?
"לינה בת כמעט חצי מגילי אבל קשה לספור את השיעורים שהעניקה לי. השנים שעבדתי איתה היו מתנה. היא כל כך מיוחדת ומוכשרת. הייתה לה עכשיו שנה קשה (מפני שהגנה בטוויטר על תסריטאי של 'בנות' שהואשם באונס – י"ש). היא הותקפה על ידי אנשים מימין אבל גם משמאל. כואב לי לראות את זה. מעולם לא עבדתי במשהו שחברי הצוות שלו היו כל כך נאמנים למנהיג, וזה כי היא הייתה נדיבה ונאמנה לכולם. היא אדם נהדר".
← "ג'ולייט, הגרסה העירומה", החל מ־16.8