שידור חוזר: האינסטגרם שמדמיין איך רייטינג היה נראה ב-2019
מה היה קורה אם רייטינג לא היה נסגר ב-2011? מושיקו כהן, שכתב וערך בשבועון המיתולוגי, פתח אינסטגרם שעונה על השאלה הזו בדיוק
החודש ציין מגזין רייטינג את יום הולדתו ה-20. הגיליון הראשון של השבועון, שעסק בעולמות הטלוויזיה והבידור, הופץ ב-23 ביוני 1999. הגיליון האחרון הגיע לבתי המנויים 12 שנים לאחר מכן, בספטמבר 2011. מי שעדיין חווים לפעמים צביטה קטנה בלב כשיום רביעי מגיע בלי גיליון חדש יכולים להתנחם במחוות יום ההולדת שהעניק לו מושיקו כהן, בעבר כתב, מבקר טלוויזיה ועורך המשנה של העיתון. בעמוד האינסטגרם רייטינג עכשיו הוא מתכנן להעלות מדי שבוע (ביום רביעי, כמובן) שער חדש, מעודכן בענייני השעה, כתוב בסגנון הנלהב, הציני והשנון המזוהה עם העיתון. שני "השערים" הראשונים מתייחסים לכל מפלצות ההייפ של הרגע, מ"חתונה במבט ראשון" דרך טיסות של סלבס למלדיביים ועד הסדרה החדשה על משפחה דיין. מדור הרכילות האכזר לרגעים "עיקר החדשות" שם, לצד כותבים וכותבות מיתולוגיים ואפילו מדור ביקורת החטיפים האהוב "טוחנים".
"זו יוזמה פרטית שנולדה ברגע של התקף נוסטלגיה וגעגוע", הסביר מושיקו כהן את מקור היוזמה. "מטורף לחשוב כמה זמן עבר, ועד כמה למרות השנים שעברו הרבה מהדברים שנעשו שם והיו קיצוניים וייחודים אז הם עדיין כאלה. אם העיתון היה יוצא היום אני מאמין שהוא עדיין היה נחשב אדג'י. כמובן שהתכנים וגם הז'רגון כבר השתנו לגמרי ונעשה קשה יותר ויותר לחיות מעיתונות דפוס, אבל השפה שהוא יצר עדיין רלוונטית. אולי הוא אפילו רלוונטי היום יותר משהוא היה אז – יש הרבה יותר טלוויזיה, יותר ריאליטי, יותר כוכבים או כוכבים בשקל, יותר משברים בתעשייה. הכל נהיה פופ קולצ'ר, גם הפוליטיקה. יש הרבה גופי תקשורת מצוינים, אבל אין את העיתון הזה שעושה מיקס מוזר בין ביקורת על סדרת טלוויזיה אמריקאית בנטפליקס לסיקור של החתונה של מישהי או סיכום הגברים הכי שווים בפוליטיקה של מלחמת עיראק-ארה"ב ואז טקסט פילוסופי".
ובאמת, אין מקבילה ישירה לנקודת המבט והזווית הייחודית שרייטינג הציע. הוא התעסק בבידור, תרבות וכל מה שמסביב בגישה שהיא אוהבת, עוקצנית, חובבת טראש וסנובית כאחד, עם תחומי עיסוק שנפרשו מטלוויזיית איכות וקולנוע זר ויומרני דרך ריאליטי ופפרצ'י של סלבס ועד ביקורת ארטיקים ושניצלים קפואים. "רייטינג היה נוגע גם בגבוה וגם בנמוך ומערבב בלי בושה", כהן מרחיב. "העיתון התמקד מאוד בעולם הסליבריטאים, הוא היה מתעסק בבועת הזוהר אבל גם מנסה לפוצץ אותה בו זמנית. כולנו חיים בשלום יחסי עם זה שאין יותר רייטינג, אבל הרבה מאפיינים שלו אומצו ונשארו במקומות אחרים. דברים שנהגו שם בתחילת הדרך, כשיובל נתן הקים את העיתון, נשארו – אם זה לתת לבעלי טורים תמונות או לפתוח כתבות ב'אני', לראיין סלבס ככה שהכותב מכניס גם את עצמו לתוך הסיפור. היו רגעים מאוד מרושעים אבל גם הרגעים עם הכי הרבה אהבה ורצון להרים את התעשייה. המורשת הזו במרכאות הונחלה לטוב ולרע בגופי תקשורת אחרים, גם כאלה שהיו יותר שמרניים".
בין הכותרות על השער נמצאת גם הפנייה ל"ספורט אלגנט", המדור האגדי של ליסה פרץ, היום עורכת גלריה. גם כהן רחוק מאוד מהימים בשבועון – הוא חצה את הקווים מכתיבה על טלוויזיה ליצירה שלה, כיום בחברת "ארמוזה פורמטס" לפיתוח והפצה של פורמטים טלוויזיוניים. "זה כמו שבכל פרק של משפחת סימפסון. כל פרק בארט וליסה עדיין באותו גיל והכל מתחיל שוב מהתחלה, בלי התקדמות. הכותבים שהיו מזוהים לאורך השנים עם רייטינג כבר התבגרו, שינו פרספקטיבה והמשיכו הלאה, אבל השערים הם מחוץ לזמן במובן הזה. זה לא משנה שעכשיו איילת שני עושה את הראיונות הכי עמוקים במוסף הארץ וליסה פרץ עורכת את סוף השבוע של גלריה, כי המטרה פה היא לדמיין את רייטינג כמו שהוא היה וכמו שהן היו כותבות בו".
כהן ציפה שהשער המאולתר, אותו עיצב באפליקציה פשוטה ליצירת גיפים, יעניין בעיקר חברים וקולגות לשעבר, אך התגובות הלבביות מקוראי העיתון הנאמנים הפתיעו אותו לטובה ועודדו אותו להמשיך. הוא עוד לא יודע כמה זמן ישרוד העמוד החדש ומבטיח להמשיך לעדכן אותו עד שהפורמט ימצה את עצמו. "כבר התחלתי לקבל הצעות לכותרות לשבוע הבא, אנחנו כפסע מישיבת מערכת ראשונה בהיסטוריה למערכת של אינסטגרם שערים", הוא מסכם.