מה מסתתר מאחורי המילים "רפורמת הקנאביס"?
מסתבר שזה שמשרד הבריאות הכיר בכך שניצן פינקו זקוקה לקנאביס רפואי לא אומר שהוא מסוגל לספק לה אותו
הדרך אל הפאף הרפואי הייתה ארוכה, אבל זה הגיע. המרשם לקנאביס רפואי ניתן במפתיע, במייל ובסמס באמצע היום, אחרי שכבר התייאשתי מלנסות להבין מה סטטוס הבקשה שלי. את היק"ר, המחלקה שאחראית על ניפוק הרשיונות, בלתי אפשרי להשיג טלפונית, ורואדטריפ למקום משכנם בתחנה המרכזית בירושלים נראה מדכא מדי. שתי המחלות הכרוניות שלי צעקו משמחה מהולה בהקלה, בעיקר מההכרה הממסדית בסבל היום יומי שלי: סוף סוף יש בדל תקווה, הממסד הרפואי עושה את הדבר הנכון.
אבל אבוי, מתברר שמאחורי המילים "רפורמת הקנאביס" מסתתרת תעלומה. להיכן נעלם הקנאביס? מי שעוקב אחרי הדיווחים בעניין כבר שמע רבות על הנזקים של הרפורמה. מטופלי קנאביס, ובהם חולי סרטן סופני, שהקנאביס הוא עבורם ההבדל בין לילה ללא שינה לבין הקלה רגעית מטיפולי הכימותרפיה, לא יכולים להשיג קנאביס בפועל. אם עד עכשיו היה אפשרי לקבל אותו במשלוח עד הבית, בחודשים האחרונים המלאי חסר. בתי המרקחת של סופר־פארם אמורים לספק את המרשם אבל הם לא ערוכים לכך: לפי השמועות בקרב החולים, אפילו אינן ברשותם הכספות שבהן מחזיקים את הסמים.
בינתיים החולים מקבלים תפרחות רקובות שמסוכנות לבריאות או נעזרים בסוחרי סמים שמעניקים הנחה מסוימת לבעלי מרשם. אך מה יהיה על החולים הזקנים שלא יודעים להתארגן וחוששים מההסתבכות הפלילית? טלגראס אמנם הפך למשהו פשוט לרוב התל אביבים הצעירים, אבל גם בעלי רישיון מבוגרים יהססו ליזום מפגש עם סוחרי סמים. כך הנייר המיוחל של הרישיון או המרשם הופך למעשה לחסר ערך. זני הקנאביס שרשומים בו לא זמינים וגם לא יהיו בעתיד הנראה לעין. הרפורמה היא סיפור קפקאי קלאסי שבו הביורוקרטיה תמיד מנצחת. הניתוח הצליח, אבל החולה מת.