העירייה משתיקה ביפו: בשאפה משוכנעים – דוחקים עסקים החוצה

תצוגת האופנה השקטה בשאפה. צילום: דור ארזי
תצוגת האופנה השקטה בשאפה. צילום: דור ארזי

מדובר במאבק שהזדקן מעט מאז שחזרו מקומות הבילוי לפעול: תושבי הפשפשים נגד בתי העסק הליליים שמרעישים להם מתחת לחלון. עבור שירה פטל, מבעלות ה"שאפה" המיתולוגית, ברור מאוד עבור איזו קבוצה בחרה העירייה לשחק. רמז: לא עבור זו שהיא מדביקה בעלוני התיירות שלה. ראיון עצבני

3 בנובמבר 2021

ב-17 באוקטובר התפרסמו שני פוסטים חריגים בעמוד האינסטגרם של בר ה"שאפה". בין תמונות האוכל וההרמות צץ לו סרטון של שני פקחי עירייה מחרימים את ריהוט החוץ של המקום, ולאחר מכן תמונה נוספת של שטיחים שנפרסו בניסיון לייצר לו חלופה הולמת. "הערב נשב על שטיחים, זכר לימי הקורונה, שם אבדו השפיות, המתינות, השכל הישר והאמון במוסדות המדינה" – נכתב מלמטה.

בר השאפה לאחר שנלקח הריהוט החיצוני. צילום: שירה פטל
בר השאפה לאחר שנלקח הריהוט החיצוני. צילום: שירה פטל

כדי להבין מה קרה ב"שאפה" באותו ערב צריך לדבר קצת ג'נטריפיקציה ובעיקר לחזור כמה שנים טובות אחורה. "אנחנו בפשפשים 14 שנים, כשבאנו לפה זה היה מדרחוב רווי במחסני גרוטאות, נרקומנים ופשע. רחובות שוממים, את יודעת כמה פעמים נשדדתי פה?", מספרת שירה פטל, מבעלות המקום. "לאורך השנים, הרשויות תמרצו בניית עסקים כאן והמקום הפך למה שהוא היום. המוני, צפוף, מקומות בילוי, תרבות ומסעדות".

בעיצומה של מגפת הקורונה, משתפת פטל, התעוררו בוקר אחד בעלי העסקים בשוק וגילו שכנים חדשים. המון, המון שכנים חדשים. "העירייה מאפשרת בנייה בשוק היווני ובשוק הפשפשים, ולכן מעלינו בונים קומות של מגורים. מדובר בפרויקטים סופר יקרים, במחירים של מרכז תל אביב", היא מסבירה, "בקורונה היה לדיירים קל להיכנס – הכול היה סגור, היה שקט, שום דבר לא קרה". אבל אז הגיע פורים. "כשהקורונה התפוגגה קצת חזרנו לפעילות בטירוף. כמות מגעילה של אנשים", היא מרחיבה, "הדיירים כמובן התאגדו מול הרעש, והעירייה בתגובה חזרה לכללים הקודמים שלא נאכפו בשום צורה לפני המגפה – לסגור את המוזיקה לחלוטין ב-11 בלילה, למרות שלרוב הברים, כולל לנו, יש היתר פתיחה עד אחת. עוברים כל יום ב-11 וסוגרים".

השאפה בימים תקינים וטובים. צילום: שירה פטל
השאפה בימים תקינים וטובים. צילום: שירה פטל

מבצע האכיפה של העירייה התחיל בתום מבצע אחר ומעורר אווירת נכאים לא פחות – 'שומר החומות'. האווירה ביפו קשה והקהל צמא לטוב. אבל, על פי החוק 'היבש' שמקדמת העירייה למרכז הבמה – אסור שתישמע מוזיקה מחוץ לכותלי העסק – לא בלילה, ולא בכלל. "אנחנו. מארחים. ברחוב. כל העניין הוא שאנחנו מדרחוב –ראבק, אתם מתגאים בזה!", אומרת שירה וקולה עולה, "איך זה הגיוני שעזבתם אותנו לנפשנו עשר שנים, נתתם לנו להתנהל כמו שאנחנו רואים לנכון, השוק הפך למה שהוא הפך – ועכשיו מחזירים לחוק המקורי? אנחנו מנסים להתאושש מהשנתיים האיומות האלה, וכל פעם שאנחנו מרימים קצת את הראש מפילים אותנו בחזרה למטה". יש לציין שברים ומקומות בילוי נוספים מתמודדים עם תופעות דומות, ביניהם ה"ניסו", "אקבר", רעמסס ואחרים.

"בחודש האחרון מחלקת איכות הסביבה בעירייה התעוררה והודיעה שהיא אחראית על הרעש ועל הפיקוח לפי החוק", היא משתפת, "יום יום, לפעמים גם בביקורות פתע, הם התחילו להגיע עם מד דציבלים ודרשו מוזיקה שלא שומעים ברחוב. ההמולה של האנשים, הצעקות שלהם, גוברת על ווליום המוזיקה שהם מבקשים – סיוט לשבת שם. הבאתי אקוסטיקאי שיאשר שהרעש סביר ביחס לרעש מהרחוב – אבל הפקח לא התרשם, בא שוב ואמר שזה לא מקובל עליו. בום – שמו לי סירוב על רישיון העסק בשפולא יכולתי יותר לשלם את ההיתרים של שולחנות בחוץ. קנסות של 10,000 שקל בלי יכולת לטפל בהם".

רישיון העסק נלקח, אך שירה ממשיכה לנהל משא ומתן עם העירייה – והפקחים ממשיכים לבוא. "דיברתי עם אנשים, ניסיתי להביא עוד מומחה סאונד והשתדלתי להגביל את המוזיקה, אבל מחלקת פיקוח ואכיפה בעירייה היא גוף עצמאי והם החליטו שלא מחכים", היא מספרת, "ביום חמישי ה-14 לאוקטובר, הם הביאו דרישה לפינוי, ואמרו 'אם את לא מסדרת את ההיתר תוך יומיים – לוקחים לך הכול'. יום וחצי מתוך היומיים האלו היה שבת, לא היה לי מה לעשות. ביום ראשון שלאחר מכן הגיעו עשרה פקחים ועובדי קבלן ולקחו את כל הריהוט מבחוץ. מפגן כוח וכל העוברים והשבים מוחים. זה היה חוסר אונים טוטאלי".

שירה פטל (משמאל). צילום: דפנה גזית
שירה פטל (משמאל). צילום: דפנה גזית

"רצתי לסדר את ההיתר, הסירו מעלינו את הסירוב –ואנחנו עדיין על תנאי", מסבירה שירה על המצב כרגע. "הובלנו מחדש את הריהוט וחזרנו לפתוח בחוץ, אבל אני לא יכולה לעמוד בדרישות המוזיקה וזה הופך אותי חשופה שוב לסגירה. הפרסונליות של זה היא מחרפנת – אני מוסד בפשפשים ועובדת בלרצות פקחים. למה אתם מתייחסים אלינו כמו הילד המופרע של הכיתה?".

לבעלת הבר האהוב אין שום ספק מה עומד מאחורי רדיפת העירייה, והיא לא מסתפקת ברמזים. "העירייה רוצה להפחית את הנפח של העסקים ואת הווליום שלהם כדי ששוק הפשפשים והשוק היווני יהפכו להיות מקום מגורים. אף אחד לא אומר את זה במפורש, והם מתרברבים בשוק הפשפשים כמקום בילוי – אבל לא נותנים לנו להתקיים. היינו עושים פעם קונצרטים בינלאומיים, כל האומנים השווים שהיו מגיעים לארץ היו עושים עצירת חובה בשאפה. היום אנחנו נלחמים על החיים שלנו בהפסדים כלכליים עצומים בגלל החוסר במוזיקה".

תצוגת האופנה השקטה בשאפה. צילום: דור ארזי
תצוגת האופנה השקטה בשאפה. צילום: דור ארזי

בשבוע שעבר, בעיצומו של המאבק וחידוש רישיון העסק, התקיימה בשאפה תצוגת אופנה של המעצב דויד וקסלר שחזר מחו"ל כשפרצה הקורונה והתחיל למלצר במקום. "המסלול היה ברחוב וכל הצוות שלנו דגמן! מצד אחד, זו הייתה התרוממות רוח מדהימה, אירוע אפנה ברחוב – תרבות, קהילה. מצד שני – התצוגה התקיימה ללא מוזיקת רקע מהחשש שיבואו לקפל לנו הכול באמצע", משתפת שירה, "אני רוצה לעורר את הדיון הזה בעירייה – מה המקום של תרבות ופנאי ברחוב הזה ובעיר הזו? למה העירייה לא נותנת לה להתקיים?".

"אני מפרנסת 70 עובדים. אנחנו מוסד בשוק, ואנחנו מנסות לעשות את מה שאנחנו יודעות לעשות הכי טוב – לייצר מקום של מפגש", היא חותמת את שיחתנו, "העירייה יודעת להשתמש בזה, אבל כשצריך להראות כוח מול כסף ונדל"ן – היא תתקע את הראש באדמה ותיכנס בבעלי העסקים כדי שנלמד להיות ממושמעים ונבין מי הבוס. אני צריכה לקחת עורך דין ולנהל את המאבק הזה כדי שלא יגעו בי בזמן שאני בתהליך, עד שיימאס. אולי למישהו יהיה כוח להילחם את המלחמות האלו בשבילי".

תצוגת האופנה השקטה בשאפה. צילום: דור ארזי
תצוגת האופנה השקטה בשאפה. צילום: דור ארזי

ב22.10, חמישה ימים לאחר התקרית, פרסמה שירה פטל פוסט נוסף באינסטגרם של המקום. אנחנו מביאים אותו כאן כלשונו:

"אני בסך הכול עושה את התפקיד שלי"

כמה פעמים שמענו השבוע את המשפט הזה. מפקח איכות הסביבה, דרך רישוי עסקים, עבור בפקח א׳ ב׳ ג׳ והלאה, המנהל של הפקחים, הסיירת הירוקה ועוד. כל אחד במשבצת שלו רק עושה את התפקיד שלו, ובמיוחד מחלקת האכיפה שהיא הנמרצת והנחרצת בכל עירית תל אביב, ומרגע שמשחררים לה עסק לטפל בו אין דרך חזרה, גם אם מדובר בעניין שנפתר יומיים אח"כ. יומיים שלושה של הרגשת נכאים וייאוש, וחצי עסק סגור, והפסדים כספיים שנובעים מהם. אז הנה הספסל חזר יחד עם עוד כמה שולחנות וכיסאות, שלושה ימים ו-2200 שח לתשלום הוצאות ה״מבצע״ היקר והמיותר שכלל כ-10 פקחים ועוד כמה עובדי קבלן. כמה אנשים טובים מסורים ומצפוניים בעירייה עזרו לנו להחזיר את הכיסאות מהר, תודה יובל פלג ואיילת וסרמן ומחלקת רישוי עסקים. אבל אנחנו לא באנו לדרג עובדי עירייה או לחלק אותם לטובים ורעים, אלא לשאול מי שם למעלה נוהג ברכב המסורבל הזה שברגע שלוחצים על כפתור אחד שלו אי אפשר לעצור את שרשרת הפעולות שבעקבותיו. ובעיקר בעיקר, מי קובע את המדיניות ולמי אכפת מהצביון של שוק הפשפשים. אם החוק אומר ש״אסור שתישמע מוזיקה מחוץ לכתלי העסק״ ואנחנו עסק שחי ברחוב, בהגדרה, האם  יש לנו אפשרות קיום? לא. יש הסכמות שבשתיקה שמדי פעם כשנוח, כשמזדמן, כששכן מתלונן, מישהו בעירייה מחליט לערער עליהן, לחזור לחוק היבש, לכבות, לכפכף את העסקים שיזכרו שהם כאן בחסד ולא בזכות ולתת לנו להתחנן על חיינו. עיריית תל אביב, לא אכפת לכם שאנחנו מקום למפגש חברתי, לתרבות, לקהילה, לאמנות, לפנאי, לכיף, לרווחה נפשית, ליופי?

אתם מ ח ס ל י ם אותנו. תמשיכו בעבודתכם היעילה ולא יהיה אותנו. כל עוד הפרחנו את השממה – הפשע ברחובות, הנרקומנים, העזובה –  ומילאנו את המקום בחיים ועסקים וארנונה והיתרים עזבתם אותנו בשקט, אז מה עכשיו, יש אנשים אחרים שאתם חפצים ביקרם, תרתי משמע?

אנחנו מבקשים, דורשים אפילו, דיון רציני ועקרוני בעתיד שלנו ושל שוק הפשפשים כמקום בילוי. אם זה נגמר, רק תודיעו לנו, שנוכל להתארגן מחדש.

השאפה בר. צילום: שירה פטל
השאפה בר. צילום: שירה פטל

מעיריית תל אביב יפו נמסר בתגובה: "שוק הפשפשים הוא אחד האזורים המשגשגים ביותר בעיר בזכות שיתוף פעולה פורה בין בעלי העסקים לעירייה ובכוונתנו להמשיך לקיים אירועים ופעולות שיווק במקום. הטענות על אכיפה מוגזמת אינן נכונות. מחובתה של העירייה לשמור על איזון בין האינטרסים של העסקים והתושבים המתגוררים בסמיכות. בחודשים האחרונים התקבלו תלונות רבות מתושבים בגין מטרדי רעש כתוצאה מהפעלת מוזיקה בעוצמה חזקה, ועל כן נערכו ביקורות, כולל בבר ה'שאפה'. העירייה פעלה להתאמת עוצמת המוזיקה בהתאם לחוק ונכון לרגע זה העסק קיבל אישור".