במקום המיוחד הזה ייפתח שבוע הספר העצמאי. שרונה יכולה לחכות

ב-15, 16 ו-17 ביוני השנה ייערך שוב שבוע הספר העצמאי ברחבת קפה שפירא, הפעם בהשתתפותן של יותר מארבעים הוצאות ספרים עצמאיות, כפליים מבשנה שעברה. כדאי לומר כמה מילים על המקום הקטן הזה, שהכינוי "רחבה" אולי מעט קטן עליו, עם כל הכבוד השמור לקפה שפירא עצמו.

>> שירה חפר (הוצאת לוקוס): "מה נשאר לנו משבוע הספר? חגיגה כוחנית בניחוח פרסומות"
>> גילי בר הלל-סמו (הוצאת עוץ): "אין כבר הבדל בין שבוע הספר לביקור בסטימצקי וצומת ספרים"

מיקרו-גיאוגרפיה

מדובר ב"חור פוזיטיבי" חסר שם, מין חצי-אי עירוני שנוצר מחיבור של כמה מגרשים ריקים הנתונים בין שלושה רחובות – התיבונים, רלב"ג ויש"ר מקנדיאה. יש פחות ופחות מקומות לא בנויים שכאלה, וגם החצי-אי הזה, אחד האחרונים בשכונת שפירא, מתחיל להיבנות. מסביב עדיין ניתן למצוא צריפים מהשנים הראשונות של השכונה שטויחו ונצבעו שוב ושוב, וכן מבנים מכל התקופות. בשולי השטח כבר מתנוסס פרויקט מגורים חדש, שהוקם במקום שבו עמד הצריף של סרגוסטי אליו צורף המגרש הסמוך. עד ממש לא מזמן, נהגו הסרגוסטים לארגן חפלה יוונית בכל יום שישי. היו באים אליהם כל החברים הוותיקים וסלוניקאים מכל האזור.

בין צריפים ומגרשים ריקים. חצי האי של קפה שפירא (צילום: אנטולי מיכאלו)

הצריף שלהם היה המבנה האחרון (ולמיטב ידיעתי גם היחיד) ברחוב מורה נבוכים, רחוב רפאים שמעולם לא ממש היה קיים, אבל סומן אולי בשתי מפות ואיכשהו נשכח בתיקיות ולבסוף נמחק לגמרי (כיום על חלק מתוואי הרחוב עומד שיכון ציבורי להשכרה שהקימה העירייה, שהוא ככל הנראה ההישג היחיד של מחאת הדיור). הצריף נעלם ועמו גם שלט הרחוב שלשמחתי הצלחתי פעם לצלם. הבניין שהוקם במקומו עוד מעט יתאכלס. יש הרבה סיבות לכך שמרבית השטח בחצי-אי הזה נותר לא בנוי – סכסוכי ירושה, בעלויות מורכבות, מזימות בינלאומיות, שותפויות שלא עלו יפה, השתלטויות עוינות. חוץ מזה, לא קל לתכנן בשכונת שפירא, ויוזמות נדל"ניות שונות שקודמו במהלך השנים זכו להתנגדות מוצדקת של השכנים שהצליחו להתארגן ולסכל ביעילות תוכנית אחר תוכנית. בינתיים, לשמחת רבים, השטח הוכרז כ"חורשה זמנית".

חורשה זמנית

מדובר בפרוטוקול שנוקטת עיריית תל אביב-יפו במקרים שבהם יש בעיר מגרשים ריקים שאינם מתוחזקים על ידי בעליהם. אולי זו אגדה אורבנית, אבל שמעתי אותה מהאדריכל אברהם יסקי, שסיפר לי פעם שהפטנט הזה הומצא בתחילת שנות השמונים לכבודו של מגרש מסוים מאוד בצפון הישן של תל אביב שנרכש על ידי ממשלת איראן במטרה להקים בו שגרירות. לאחר המהפכה ב-1979, פרויקט השגרירות ירד מעל סדר היום ואי אפשר היה לשלוח דו"חות לאייטולה חומייני, והמגרש הפך להיות אתר השלכת פסולת בניין, מה שעורר את חמתם של השכנים (המקושרים, יש לומר). 

חורשה זמנית יותר טובה מזאת אין. קפה שפירא (צילום: יפעת יוגב)

מרגע שמגרש מסוים מוכרז כ"חורשה זמנית", העירייה נוטעת בו כמה עצים, דואגת להשקייתם ומתחזקת את השטח באופן מינימלי אך שוטף. בדרך כלל היא אינה מונעת את קיומן של יוזמות מקומיות, ובלא מעט מהחורשות הזמניות הללו ניתן למצוא כיום גינות ירק קהילתיות. כך גם בחצי-האי הזה, שחלקים נכבדים בו מוקדשים לפעילות חקלאית ולמפעל קטן של קומפוסט, ולאורך השבוע מתנהלות בו פעילויות מגוונות, הופעות, הקרנות סרטים, חוגים ושווקים בחסותו של קפה שפירא.

מיקרו-היסטוריה

בכל החצי-אי הזה עומד רק מבנה אחד קטן, שכיום פועל בו קפה שפירא. באמצע שנות התשעים, כשהתוודעתי לשכונה, המבנה הזה שימש כחנות המכולת של ברטה. תמיד היתה שם מכולת, גם לפני ברטה. והיו גם עסקים אחרים. במורד רחוב רלב"ג היתה מאפייה. ברטה הייתה מוסד ותיק, אישה קשוחה וגאה, היה לה קהל לקוחות ותיק וקבוע והיא נהנתה ממיקום אסטרטגי על המדרכה, ממש מול בית הכנסת.

קפה, אבל לא אצל ברטה. קפה שפירא עם פתיחתו (צילום: יולי גורודינסקי)

קצת לפני מפנה המאה עבר האזור טלטלה עזה כששלומי איסקוב פתח מכולת משלו במיקום אסטרטגי לא פחות, 30 מטרים ממנה במעלה הרחוב, על הפינה הנגדית של רלב"ג והתיבונים. ברטה התקשתה לעמוד בתחרות. המכולת של שלומי היתה קצת יותר גדולה ומוארת, הוא הכניס חידושים, הביא ירקות, עיתונים, יין. היתה לו מרפסת קטנה והוא הרשה לשבת אצלו ולשתות בירה. הוא היה הרבה יותר צעיר והוא לא היה לבד, היו לו לעזר הוריו, בוריס ומאיה, וגם כמה אחים ואחיות. הם נשארו פתוחים גם אחרי שברטה היתה סוגרת והם התפללו בקביעות בבית הכנסת. והכי חשוב, ליד הקופה שלומי החזיק קופסת קרטון קטנה עם כרטיסים ללקוחות הקבועים. אצל ברטה זה לא בא בחשבון, היא אף פעם לא הסכימה לרשום בהקפה.

אחרי תקופת ביניים קצרה שבמהלכה ניסו תושבי הרחוב ככל יכולתם לחלק את הקניות בין שתי המכולות, החנות של ברטה הלכה ודעכה עד שלבסוף נסגרה. היו כמה אמיצים שניסו להחיות אותה, אפילו יעקב, שניסה לפתוח מכולת כמעט בכל רחוב בשכונה, אבל אחרי כמה חודשים שניסה להפעיל שם מכולת ואחר כך חנות ירקות הוא התייאש ועבר למסילת ישרים. המכולת של ברטה עמדה סגורה הרבה שנים, עד אמצע העשור הקודם, כשהגיעו יונתן ברגמן וחברו חנן מרס וברוב השראה הם אלתרו את קפה שפירא, שפועל שם עד עצם היום הזה. כדאי לבוא לבקר בשבוע הספר העצמאי. חוץ מספרים מעולים ומוזיקה מצוינת תוכלו להכיר מקום קטן ויפה שלא ישאר לתמיד

>> שבוע הספר העצמאי בקפה שפירא, 17-15.6 22:00-17:00, רלב"ג 15. פרטים נוספים כאן