פרויקט ״שביל החוף״ יצר רצף שמחבר את מרכז תל אביב עד הרצליה. בנוסף לאופניים, השביל שנחנך השבוע יכול לשרת את תושבי צפון העיר שרוצים להגיע בזריזות למתחם הבילויים והקניות בגלילות. הלכנו בו בעצמנו כדי לראות איך שביל ההליכה המקביל חוסך לנו את הפקקים בדרך לסינמה סיטי - וחזרנו עם תובנות על חום, צל ופופקורן
אני מספיק זקן בשביל לזכור שפעם קראנו ל״סינמה סיטי גלילות״ בשם המופלא: ״בניין הרב מכר״. כל מי ששירת בצבא באותם ימים באחד מבסיסי גלילות מכיר את הנוהג של להתפלח מהבסיס כדי ״ללכת לרב מכר״. לא שהיה שם יותר מדי – סופרמרקט, דוכן סנדוויצ׳ים ובורקס טורקי – ובכל זאת, זה היה הכי קרוב לעיר הגדולה שידענו. בשלב מסוים פתחו שם קומה שלמה של פאסט פוד, עם מקדונלדס, פיקנסין, שווארמה ועוד שלל פאסט פוד שנהנים ממנו בזמן אמת ומשלמים עליו ביוקר אחר כך.
>> עיר מתגלגלת: אלה 5 שבילי האופניים הכי מבוקשים בתל אביב
״סינמה סיטי״ הפך למוקד בילוי, ועכשיו, כשמולו נפתח הקולוסוס שנקרא ״ביג פאשן״, מדובר באחד מאזורי הקניות והבילוי הכי משמעותיים בפאתי תל אביב. מקום כל כך קרוב, אבל המוח מסווג אותו אוטומטית תחת ״צריך אוטו״. בטח בשבתות. זה אירוני כי הוא כל כך קרוב אליי הביתה. 5 דקות נסיעה באוטו. פחות מ-10 דקות באוטובוס (לא כולל סופ״שים). הוא כל כך קרוב, ומצד שני כל כך רחוק – לא רק שהוא מעבר לגבול הפסיכולוגי של העיר, הוא נמצא באזור ההוא שבו הולכי רגל הופכים פתאום לזן אקזוטי. והנה, אתמול קרה דבר מופלא, יצאתי מרמת אביב ופשוט הלכתי ברגל לסינמה סיטי. לא הזזתי את האוטו, אבל כן את הגוף.
הסיבה היא השלמת המקטע החסר של ״שביל החוף״ בדרך נמיר, חלק מפרויקט אופנידן. השביל החדש סוגר את הפער בין צפון תל אביב לגלילות ומתחבר למקטע שכבר נפתח צפונה משם, כך שנוצר עכשיו רצף של כ-14 קילומטרים ממרכז תל אביב, דרך רמת אביב וגלילות, לסינמה סיטי ועד אזור התעסוקה בהרצליה. לפי עיריית תל אביב, את הדרך כולה אפשר לעשות באופניים בכחצי שעה, כמובן בהתאם לנקודת המוצא, לקצב ולמספר הרמזורים שבהם תיתקעו ותהרהרו בבחירות שעשיתם בחיים.
אבל אותי עניין דווקא החלק הצנוע יותר. מרמת אביב לסינמה סיטי מדובר בערך ב-3.5 קילומטרים. ברגל עשיתי את זה בכ-40 דקות, בלי מאמץ מיוחד ובלי להרגיש שאני יוצא למסע כומתה ותוך כדי שאני משלים פרקים של ״הקרנף״ על הצביעות של ערוץ 14. באופניים, מן הסתם, מדובר בקפיצה קצרצרה הרבה יותר. שלא לדבר על קורקינט חשמלי, לא עלינו. פתאום מתחם שתמיד נתפס מבחינתי ככזה שנוסעים אליו הופך להיות חלק מהמרחב השכונתי. סרט, ארוחת ערב או קניות כבר לא מחייבים את טקס המפתחות, החניון והפקק בדרך חזרה.
וזה בעצם הדבר המוצלח ביותר בשביל הזה. לא עצם העובדה שאפשר לרכוב בו מהרצליה לתל אביב, הישג תחבורתי נחמד בפני עצמו, אלא שהוא מוחק כמה מהגבולות הלא רשמיים שכבישים מהירים ומחלפים יצרו בתוך המטרופולין. המסלול מחבר את הרצליה גם לאוניברסיטת תל אביב, סמינר הקיבוצים, מכללת לוינסקי-וינגייט, הקמפוס של וויקס בגלילות, וכמובן חופי הים – וכל זה בלי לאלתר קטעי דרך לצד מכוניות או הולכי רגל (כן תיזהרו מתנים, החמודים האלה אוהבים לנסות מסלולים חדשים). ברשת כבר היו מי שסיכמו את פתיחת המקטע החדש בשתי מילים מעט שאפתניות: ״כמו באמסטרדם״.
עכשיו מגיעה הכוכבית הגדולה, והיא לוהטת. בשעות הערב זו היתה הליכה נעימה למדי. בשעות היום, בטח באוגוסט וב-30 ומשהו מעלות, הסיפור שונה לחלוטין. בחלקים גדולים מהדרך עדיין אין מספיק צל, והאספלט, הכביש והקיץ הישראלי הופכים את המסלול לפחות ל״אמסטרדם״ ויותר ל״מי הטמבל שיצא עכשיו מהבית״. בפרויקט אמורים להיות עצים והצללה, לצד ברזיות, פינות ישיבה ותאורה, אבל עצים חדשים, כידוע, לא מגיעים עם צמרת בת 40 שנה מהמפעל.
וזה גם מחזיר אותנו למחיר הירוק של הפרויקט.כבר ב-2022 כתבנו כאן על התוכנית לכרות מאות עצים בדרך נמירכדי לאפשר את סלילת השביל. העירייה מסרה אז כי 386 עצים מיועדים לכריתה, מתוכם 242 עצי שיטה כחלחלה שהוגדרו כמין פולש, וכי לצד הכריתה יישתלו מאות עצים חדשים כך שמספר העצים הכולל לאורך הדרך דווקא יגדל. זה אולי מאזן את החשבון על הנייר, אבל למי שהולך שם בצהרי אוגוסט ברור מאוד ההבדל בין עץ ותיק לעץ שזה עתה נשתל.
ועדיין, אחרי כל ההסתייגויות, קרה פה משהו די משמעותי. במשך שנים התרגלנו לכך שמרחק של שלושה או ארבעה קילומטרים בגוש דן יכול להיות קצר מאוד למכונית ובלתי אפשרי כמעט לבן אדם. השביל החדש הופך לפחות חלק מהמרחקים האלה שוב למרחקים אנושיים. אני, בכל אופן, כבר יודע שבפעם הבאה שאני צריך להגיע לסינמה סיטי בערב, האוטו יכול להישאר בחניה. רק שמישהו שם ישמור לי פופקורן עד שאגיע.