שוברות שתיקה: כשבלייניות העיר החליטו לצאת נגד הטרדות מיניות

"ממתי מועדון נהיה שדה קרב?", שאלה בפברואר השנה גילי רון בפוסט בפייסבוק. השאלה הדהדה הרבה אחרי שכפתורי הלייק נלחצו וגרמו לרון ולחברותיה להבין שהן ממש לא לבד – נשים רבות בתל אביב, כשהן מתאפרות ועולות על עקבים, מתכוננות למלחמה. מלחמה על הדבר הטריוויאלי ביותר – המרחב האישי שלהן.

הקרב הזה הוליד את יוזמת דונט קיל מיי וייב, ששינתה את שמה בקיץ האחרון ל"לילה טוב". בתחילת ספטמבר הושקה רשמית אמנת לילה טוב שעליה חתומים היום כ־40 מקומות בילוי, בהם הבלוק, הפסאז' והברקפסט. כל בית עסק שחתם על האמנה התחייב לתלות שלט המודיע לציבור שמי שמרגיש מוטרד על ידי בליינים אחרים, יכול לפנות לצוות המקום. בשבועות האחרונים התחילה סדרת סדנאות הכשרה לטיפול בתלונה: איך לזהות הטרדה ומה לעשות כשרואים אחת.

השיח שהתחיל במועדוני תל אביב הציף בעיה ארצית וגרר אחריו יוזמות דומות בערים אחרות. אחת מהן היא תו מודע – קבוצה דומה המופעלת בירושלים על ידי סטודנטיות באוניברסיטה העברית. תו מודע אינה חלק מיוזמת לילה טוב, אך היא משתפת עמה פעולה.

ואיך אפשר לדבר על חיי הלילה בשנה החולפת בלי להזכיר את אירועי אלנבי 40?

הפרשה העלתה על סדר היום שאלות כמו השפעת האלכוהול על האינטראקציה וגבולות ההסכמה. היו שאמרו שזהו האופי של אלנבי 40 והבחורה ידעה לאן היא נכנסת, אך יוזמת לילה טוב אומרת על כך שהטרדות מיניות בשאר המועדונים הן אמנם פחות רווחות, אך בהחלט קיימות.

"מה שקרה באלנבי 40 הוא מקרה קצה על ספקטרום האלימות המינית שאנחנו מנסות למגר", אומרת הגר שיזף, מיוזמות אמנת לילה טוב. "ברור לנו שמקומות כמו אלנבי 40 לא היו חותמים על האמנה ולא יכולנו לעזור שם, אבל החשיפה שהמקרה קיבל העלתה לשיח הציבורי את נושא ההטרדות המיניות בחיי הלילה. זה מאפשר לנו להראות שאסור לנו להתעלם מהטרדות גם כשהן נתפסות כ'זניחות', כי זה מוביל בסופו של דבר למה שקרה באלנבי 40".

השינוי המרכזי לדברי שיזף הוא התודעתי, והוא חל לא רק על בעלי העסקים שמנסים ליצור סביבה בטוחה יותר עבור הלקוחות שלהם, אלא גם על הבליינים עצמם.

"לפני שהתחלנו להתעסק באמנה, אם היה קורה לי משהו לא הייתי מרגישה שיש לי זכות להגיב. היום בתור מבלה אני יודעת שיש לי זכות לדרוש שישמרו על הביטחון שלי".