שוטרות צעירות מחפשות גבר עדתי

1.

אמא שלו בוכרית, היא אמרה, ואבא שלו חצי מרוקאי וחצי רומני, אז מה את אומרת – כדאי לי לצאת איתו? (שיחה ששמעתי ברכבת לבית שמש, מוקדם בבוקר. זה רק אני, או שהדיבור העדתי כובש לעצמו עוד ועוד לגיטימיות? כי לפתע שמתי לב שחצי רכבת מדברת כך:)

2.

הוא אשכנזי מצד אמא, אבל אבא שלו רוסי אז לכי תדעי מה עובר לו בראש (אחת אחרת, באותה רכבת, מדברת בהתלהבות על מישהו שפגשה, ושקשה להבין מדוע אינו נלהב רומנטית כמוה. כי ברור שזה יכול להיות רק מסיבה אחת, וזה ההרכב העדתי שלו. ויש יותר גרועים:)

3.

“איך אני יצא איתה? היא שמאלנית פחד" – הפעם זה בחור, שיושב מאחורי ומתנה את צרותיו – “היא נגד החייל שירה בחברון. איך היא אומרת דבר כזה, ועוד מצפה שאני יבוא איתה למסיבת יומולדת של אח שלה?"
“בסדר," אומר חברו שיושב לידו, “אולי רק בזה היא שמאלנית. זה מקרה קיצוני."
“לא," עונה לו הבחור, “היא גם רואה סדרות באנגלית בדיוק כשיש חדשות. אפשר לחיות עם אחת כזאתי?" (והגיע הזמן לספר לכם למה הרכבת שלי מלאה בצעירים וצעירות שלא מצליחים לייצר זוגיות: כי הם כולם שוראים, שזה המקבילה המשטרתית לטוראים, ומדי יום א' הם נוסעים לאיזה קורס שוטרים ארוך ומייגע, ונזכרים בעצב בסופ"ש שלהם, שבו שוב – שוב! – לא מצאו את השידוך המושלם. אם הם ימשיכו להיות כל כך בררנים, משפחות הפשע ינצחו דמוגרפית. דוגמא לבררנות? בבקשה:)

4.

לא יודעת, הוא מתקדם כזה. כל דבר הוא מנצל לטובתו ומתקדם. אצלי כל דבר זה “רגע, שניה, רק הגעתי, תן לשבת", והוא ישר: “לכי תבקשי הנחה!" יש לו ראש עירקי. בכסף הכוונה – בלוק הוא מה זה אירופי (וכך ממשיכים השוטרים הצעירים לבדוק פוטנציאל רומנטי בעזרת מדדים עדתיים, פוליטיים, גיאוגרפיים – רק על כסף הם לא מדברים, כי כמו שאמרה אחת משמאלי:)

5.

כסף בא והולך, העיקר זה ההתאמה (ואת זה היא אמרה שניה אחרי שפסלה בחור שהתחיל איתה אתמול במועדון כי הוא נראה תימני, “למרות שהוא פרסי, אבל נראה תימני. מזהה אותם מקילומטר". וחברתה השוטרת, שהיתה נמוכה ועדינה ורוב הזמן שקטה, ענתה:)

6.

“אני אין לי העדפות."
“פחחח, אין לך. את לא יוצאת עם ג'ינג'ים, זה ידוע."
“בסדר," אמרה השוטרת השקטה, “ג'ינג'ים מזיעים המון."
“זה נכון," אמרה הראשונה, זו שמזהה תימנים מקילומטר, ושתיהן השתתקו וחשבו על זה.
ואז אמרה השקטה: “אבל זה גזעני לחשוב ככה על ג'ינג'ים. מה הם אשמים?"
“נכון," אמרה הראשונה. “נולדו ככה."
“מזיעים."
“נכון."
“אני…" אמרה השוטרת השקטה, “הכי אני אוהבת עור של מרוקאים, אבל עם עיניים כחולות."
“כן אה?" הסכימה בערגה חברתה. “אבל מי יש לך כזה?"
“אלירן."
“אלירן? זה לא בדיוק כחולות – "
“זה כחולות, זה כחולות," אמרה השקטה בבטחון.
“הוא ניסה להתחיל איתך, לא?"
“אלף פעם."
“אז למה לא נתת לו?"
“כי הוא ג'ינג'י, מה."
“אלירן? ג'ינג'י?" – תהתה זו שמזהה תימנים – “בקושי."
“תשבי לידו בקיץ, תגידי לי את." (וכך זה נמשך. והרכבת נוסעת. ובבית שמש כל השוטרות הצעירות יורדות, ובמקומן עולים חרדים צעירים עם ספרי לימוד בכלכלה ומנהל עסקים. וזהות מתחלפת בזהות, וכלא אחד מתחלף בכלא אחר, כי זהות היא כלא. אבל זהות שאתה יוצר בעצמך, היא לפחות כלא עם מפתחות. זהות עדתית, לעומתה, היא כלא שאת המפתחות אליו אתה בולע, כל פעם שאתה מביט בראי).