שיא הרגש: ארוחות סודיות בעולם

ב־28 באוקטובר 1919 חוקק הקונגרס האמריקאי את חוק וולסטד, או בשמו העממי חוק היובש הלאומי. הניסיון של הנשיא וודרו וילסון להטיל ווטו על החוק כשל, והמשקאות החריפים נאסרו למכירה ונקבעו עונשים על ייצורם. התוצאה של החוק הייתה עשרות אלפי בתי עסק בלתי חוקיים למכירת משקאות חריפים בניו יורק, ועוד רבבות ברחבי ארצות הברית. בתי העסק האלה, שפעמים רבות זיקקו את המשקאות בעצמם באופן פרוביזורי, נקראו speakeasy, והוכיחו שכשאנשים מחפשים לבלות יחד על דרינק, שום חוק לא יעצור אותם. מאז אמנם החקיקה השתנתה, אבל ז'אנר הבילוי החשאי שמפעמים בו ניצוצות בזכות המחתרתיות שבו נותר.
ארוחות סודיות מתקיימות היום בכל רחבי העולם. מה שבעבר היה ממש קשה לתיאום, ונדרשו זימונים מפה לאוזן ולחיצות ידיים סודיות, הפך לזמין בקלילות בזכות קבוצות וואטסאפ, ובלוגרים קולינריים המהווים פלטפורמה ליצירת קשר מהירה. אלא שהמהות הבסיסית של הארוחות נותרה זהה. בניגוד למסעדות, שלרוב באים אליהן כדי לשבוע, לארוחות הסודיות לא מגיעים רק רק כדי לאכול. מדובר באירוע חד פעמי, שהקרואים מפנים אליו את הזמן ותשומת הלב, ולמעשה הסועדים השותפים לארוחה הופכים לפרטנרים לחוויה חד פעמית.

ארוחה בשחקים. צילום: GettyImages

הלוקיישן של הארוחות גמיש במיוחד. בבלגיה לפני כעשור הומצאו הארוחות בשחקים: קונסטרוקציה של בר וסביבו כיסאות ותאורה במשקל מאה ועשרים טון עלתה לאוויר בזכות מנוף מרחף בגובה של כחמישים מטרים מעל הקרקע; עשרים ושניים הסועדים הרתומים למושבים נהנו מארוחת גורמה המתופעלת על ידי שף וברמן. בארץ הטריק הזה נחת כמסעדת פופ אפ בניצוחו של השף פרנק אזולאי ב־2009 ביפו. מאז סועדים ריחפו בלאס וגאס, טורונטו וערים נוספות. היתרון, הוא נוף שמעשיר את הטעם של הארוחה. החיסרון מורגש היטב כשמפתיעים את הדייט בארוחה בשחקים ומגלים שטרם הגעתם לשלב בקשר שבו מדווחים על פחד הגבהים.
ארוחות סודיות יכולות להתקיים באמת בכל מקום. באיים המלדיביים שבאוקיינוס ההודי אפילו הפכו את המצפה התת ימי למסעדה (THAA UNDERSEA). רק 14 סועדים יכולים בכל סרוויס ליהנות ממראה פנורמי של 270 מעלות של גג שקוף בעומק הים, לחוות רגע נדיר שבו אפשר לדגדג את הכרישים למטה בזמן שאוכלים את צלי העגל. ארוחות סודיות נערכות גם בניו זילנד במבנה שנקרא בית העץ של רד ווד. זהו מבנה בצורת בלון העשוי קורות עץ ותלוי על עץ צומח מצפון לאוקלנד. שלושים סועדים מגיעים למשתה בבית העץ כשהם צועדים על גשרונים תלויים בתוך היער.

רד ווד – ארוחה על עץ. צילום: יח"צ

ארוחות יכולות לספוג מהרקע ההיסטורי של המבנה. באמסטרדם שוחזרה חממה עתיקה בלב השדות לכדי מסעדה (DE KAS) שמגישה אוכל על בסיס חומרי הגלם שנקטפים באותו בוקר סביב החממה. בברלין נערכות ארוחות פופ אפ סודיות בבית דואר עתיק ובאולם ריקודים ישן. החברים לארוחה יכולים להיות מפתיעים: בטוקיו נערכו אירועים קולינריים בתוך בית קפה של חתולים (CAT CAFÉ NEKOROBI). החתולים מסתובבים חופשי ואוכלים מזון חתולים ובני האדם מתארחים במקום לצורך לגימת מרק מיסו.
בארץ ערכה השפית נעם סולד לפני מספר שנים ארוחות מיתולוגיות בנגרייה חרוכה בעקבות שריפה, במתפרה עזובה ובסטודיו של אמנים. השף רוברט קלוגר ערך במהלך השנה האחרונה את מה שהוא מכנה "ארוחות מוגזמות" באתרי בנייה ביפו, בחניון ובגינה בזכרון יעקב. שפים לפעמים עורכים ארוחות כאלה בבתיהם. בעין כרם, או בפלורנטין, שם הגישה ארוחות פופ אפ השפית רימה אולברה לפני שהקימה את מסעדת אואזיס.
עבור השפים ארוחות הפופ אפ הן הזדמנות להתפרע באופן יצירתי, ללא כבלים ומגבלות של מסעדה. כל חומר גלם חד פעמי להשגתו ככל שיהיה, וכל רעיון מורכב מידי לביצוע על בסיס קבוע, יכולים לבוא פה לידי ביטוי. בניגוד למסעדה, הכל אפשרי. זאת גם הזדמנות של השף לחיבור בלתי אמצעי עם הסועדים. באירועי "מג'יק אנד פסטה" שנערכים במנהטן, השף שהוא זמר אופרה במקצועו שנוהג לשיר אריות לפני הקינוח. בסדרת הארוחות הניו יורקיות CHEF DINNER, לשפים יש הזדמנות לצאת ולנהל שיחות עם הסועדים, ובארוחות של CASA DUSE בניו יורק, השחקנים הם שחקנים מקצועיים שבמהלך ההגשה דופקים טקסטים שייקספיריים.

גישה רעננה לאוכל. צילום: shutterstock

הרעיון העומד מאחורי ארוחות הפופ אפ הסודיות הוא לתת לסועדים גישה רעננה לאוכל. כך למעשה התחילו את דרכם ב-O.NOIR הקנדי, שהיה כנראה הבר הראשון שהגיש ארוחות באפלה מתוך מטרה לאפשר לסועדים לוותר על הראייה בכדי להיות דרוכים עם החושים הרלבנטיים לדעתם יותר לאכילה: ריח, טעם ומישוש של האוכל. הסועדים נדרשים שם להפקיד טלפונים סלולריים בזמן שהם מעיינים בתפריט בבר מואר חלקית, ומשם להיכנס למסעדה האפלה. להיפרד מטלפון למשך ארוחה שלמה זאת משימה לפודיז שמתמסרים באמת, וספק אם מרבית הישראלים יעמדו בה.

אפשר להמשיך ולהכביר בתיאורים, אבל נראה שהבנתם את הרעיון. בכל מקרה, ארוחות סודיות שלא חושפות את הפרטים הצפויים מראש מוסיפות לארוחה את התבלין הסוחף ביותר: אדרנלין.

הכרטיסים אזלו