שירות חובה: אתר השופינג הישראלי שאתם חייבים להכיר

תוך פחות משנה כבש אתר We Must Shop המקומי את ארונות הפאשניסטות המתוחכמות עם פריטים קוליים בכמויות קטנות ובמחירים לא מופרכים

We must shop. צילום: יח"צ
We must shop. צילום: יח"צ

היום זה נשמע מוזר, אבל לפני פחות מחצי עשור קניות בגדים ברשת עדיין לא היו נחלת הכלל בארץ. לאחר מכן התרבו ההזמנות הישראליות מאסוס (עד שהחברה הלונדונית החלה לצאת במבצעים המיועדים לקהל הישראלי בלבד), ועדיקה הפכה למפלצת שהשתלטה על הקהל הצעיר המקומי. צרכניות מכל הסוגים רוכשות אונליין, לא רק חובבות האופנה המושבעות שאוהבות לדוג מציאות באי.ביי. אך כמו בצריכה הרגילה, גם כאן התעורר הצורך באתרים שייתנו קונטרה לתחושת ההמוניות המלווה את הרשתות הגדולות, לאו דווקא מבחינת המחירים אלא בעיקר בגלל ההיצע הרב וחוסר הייחוד, כמו בשופינג בזארה או H&M. לקוחות שלא אוהבות לעמוד ברמזור ליד בחורה עם אותו בגד בדיוק החלו אפוא לחפש אלטרנטיבה גם אונליין.

We Must Shop, חנות האונליין שהקימה אולגה מרון (31) לפני פחות משנה, הפכה במהירות ליעד שופינג המעניק חוויית קנייה בוטיקית. ההיצע בחנות מצומצם ומורכב מקולקציות קפסולה ממוקדות שלא נועדו לרצות את כולן, והתעריפים נגישים באופן מפתיע.

"הקמתי את האתר בשביל למכור דברים שאני עושה לצד יבוא", מספרת מרון, "אבל מהר מאוד הבנתי שייצור בארץ לא משתלם ושהבגדים שאני יכולה לייבא מקוריאה הם בקו שהייתי רוצה לעצב בעצמי, רק בעלויות אפשריות בהרבה לצרכנית".

We must shop. צילום: יח"צ
We must shop. צילום: יח"צ

בעברה עיצבה מרון תלבושות לתיאטרון גשר, וכעת הצטרפה לגל של בוגרות המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר שמעדיפות להתמקד ביבוא עקב תנאי השוק הבעייתיים בישראל. היא לא רואה ויתור במעבר מיצירה למנגנון קניינות עסקי. "ראיתי באתר הזדמנות לייצר בועה של אסתטיקה משלי", היא מסבירה, "אני אוהבת דברים נוחים מאוד אבל גם מתוחכמים. אני מרגישה שמלבד COS שכולם מביאים מחו"ל אין כאן הרבה היצע מהשילוב הזה".

האופרציה של החנות ביתית מאוד – היא נעשית ממשרד הממוקם בדירתה של מרון בגבעתיים, אך הגדילה המתמדת – שהיא מודה שהפתיעה אותה – מאיצה בה למצוא חלל נפרד שבו תוכל גם להעסיק צוות. בינתיים היא מבצעת את העבודה בעצמה, מהקניינות בתערוכות המעצבים עד שירות הלקוחות. האדם היחיד המסייע לה הוא בעלה. היא אפילו מדגמנת בעצמה את הבגדים שמוצגים בצילומים. לדבריה הדבר נבע תחילה משיקולי חיסכון, אבל נמשך עד היום מטעמי דוחק זמן, כדי לעמוד בסטנדרט התחלופה המהירה של חנויות האונליין.

"אני מעלה מדי שבועיים קולקציית קפסולה חדשה", היא מסבירה, "ברגע שהיא מגיעה לארץ מתחיל מירוץ שכולל שחרור מהמכס, צילום והעלאה מהירה לאתר. האינטרנט הוא מדיום מהיר מאוד שצריך להתעדכן כל הזמן. נוסף על כך, לקוחות מעידות שהתמונות מסייעות להן להבין את האטיטיוד של הבגד, אולי מכיוון שאני כבר מכירה אותו".

אחד היתרונות של קניינות לאינטרנט, בעיקר כשהמערך קטן ועצמאי כל כך, הוא ההיכרות המדויקת עם קהל היעד. למרון יש מושג טוב מאוד מיהן הנשים שרוכשות אצלה: "הן בנות 30 ומעלה, רובן באמצע העשור הזה. הן אוהבות להתלבש ועובדות כדי לממן את זה – חלק ניכר מהמשלוחים הם למשרדים". בניגוד למצופה, הלקוחות הן לא רק תל אביביות. מרון מספרת שהרבה מהן מהרצליה, רמת השרון, כפר סבא וחיפה.

We must shop. צילום: יח"צ
We must shop. צילום: יח"צ

"אני חושבת שמכיוון שבערים האלו יש פחות היצע מאשר במרכז תל אביב, יש יותר צמא לאופנה שם והנגישות של האינטרנט היא משמעותית יותר", היא מסבירה. הפיזור הגיאוגרפי משמעותי עוד יותר עבור לקוחות של אתר שמייבא בכמויות קטנות ("40־50 יחידות של דגמים מסחריים יותר, עד עשר יחידות מדגמים מסחריים פחות"), שמקטינות עוד יותר את הסיכויים להיתקל במישהי שלובשת פריט זהה לשלך. אבל גם אם כן, רוב הבגדים שמייבאת מרון הם נקיים למדי, רפויים בגזרתם, ומלבד כמה הדפסים בולטים – כמו חולצות הקקטוס המלבבות שהתווספו לאחרונה לאתר – הם לא דורשים תשומת לב מיוחדת אבל מצליחים ליצור מראה מסוגנן.

"זה צריך להיות קול", מסבירה מרון את הקו האסתטי המנחה אותה. "לצד נוחות, זו ההנחיה היחידה שלי כמעט בתהליך הקניינות. אני לא הולכת על עקבים וחשוב לי שהבגדים שאני מציעה ייראו טוב עם נעל שטוחה".

כשהיא נשאלת לגבי שם האתר – שהוא לא רק שובר שיניים אלא גם צורם מבחינת המסר הבלתי אלגנטי שהוא מעביר – מרום מסבירה שאין טעם להסתיר את העובדה שהיא ולקוחותיה הן חלקים באותה המכונה: "על מי אנחנו עובדים? כולנו רוצים להתחדש לעתים קרובות, וגם המותגים הגבוהים והאנינים ביותר רוצים בסופו של דבר שנקנה מתוצרתם".

79־649 ש"ח, באתר