שכנים 2: לא תמיד עובד, אבל מניב צחוקים גדולים

"שכנים 2" לוקה בסימפטום אופייני לסרטי המשך לקומדיות מצליחות – אפקט ה"כבר ראינו". אבל חמשת התסריטאים, כולם גברים, רעננו את הנוסחה באמצעות בחירה מגדרית שתואמת את העידן המסתמן של רימייקים נשיים ללהיטים גבריים דוגמת "מכסחות השדים". מק (סת' רוגן בתפקיד סת' רוגן) וקלי (רוז בירן, שחקנית מצוינת בכל ז'אנר) עדיין גרים באותו בית בפרבר והיא כבר בהיריון שני כשלבית הסמוך עוברות סטודנטיות שמחליטות להקים אחווה חופשית ופמיניסטית באופייה ולערוך מסיבות המוניות כדי לממן את שכר הדירה. מתברר (וזה אמיתי) שאחוות הסטודנטיות בארצות הברית אוסרות על עריכת מסיבות עם אלכוהול בבתיהן (בניגוד חד לאחוות הסטודנטים), והבנות בהנהגת קלואי גרייס מורץ מכריזות על עצמאותן באמצעות שבירת הכללים.

זק אפרון מהסרט הקודם, שבתום ימיו כסטודנט כושל עדיין מתקשה למצוא את דרכו בחיים, מציע את עצמו כמנטור מסיבות, גם בשל ההזדמנות לנקום בשכניו לשעבר. אבל די מהר הוא מגלה שהוא בעצם יותר קרוב אליהם מאשר לבנות החוגגות ומחליף צד.

המהלך העלילתי והדרמטי של מלחמת הבתים השנייה (משום מה לא נראה שיש עוד שכנים ברחוב) פחות מגובש, אבל הסרט ניחן ברוח טובה, והדמויות משני צדי המתרס סימפטיות. הצעירות שזהותן רק מתחילה להתעצב מלבבות באחווה הלא מעושה שלהן – שלא כמקובל, לא כולן נראות כמו דוגמניות – ונחמד שהסרט לא מבזבז זמן על התאהבויות למיניהן. יש הרבה הומור סלפסטיק מוגזם וכמה סצנות קומיות נמתחות מעבר למידתן, אבל השימוש המופרך בכריות אוויר בכל זאת מניב צחוקים גדולים.

השורה התחתונה: אף שהבדיחות גסות הן לא סקסיסטיות, והדמויות חינניות