שלום, אתה חסר: האם העצרת לזכר רבין רלוונטית גם כיום?

הנאום של ביל קלינטון יחד עם מזג האוויר שצפוי להשתפר, אולי יגרמו ללא מעט אנשים לצאת מהבית במוצאי שבת הקרובים, להגיע לעצרת הזיכרון ליצחק רבין ולמלא שוב את הכיכר בתל אביב. הסכם שלום, שתי מדינות לשני עמים ודרכו המדינית של רבין – הם כנראה לא טריגר מושך מספיק.

דרך ארוכה עברו עצרות רבין ב־20 השנה האחרונות, ומספר המשתתפים בהן עלה ובעיקר ירד על פי אירועים אקטואלים ובהתאם למזג האוויר באותו היום. בשנים האחרונות נשמעה לא מעט השאלה אם העצרות בכיכר רבין הן הדרך הטובה ביותר להנציח את זכרו. לעתים היה נדמה כי זו השנה האחרונה שבה תתקיים העצרת במודל המוכר, והשינויים הרבים לאורך השנים בזהות הגופים המארגנים את העצרות מבטאים מחלוקת בנוגע לאופי הפומבי הראוי לציין בו את רצח רבין.

במשך עשר שנים, מיום השנה החמישי עד יום השנה ה־15 (2000־2010), אורגנה העצרת על ידי העמותה להקמת מרכז יצחק רבין, אך בשנת 2011 החליטה העמותה לא לקיים את העצרת ובעקבות כך קמה עמותת ה־4 בנובמבר שהפיקה אותה. "אני חושבת שהפורמט של העצרת מיצה את עצמו", אמרה בזמנו דליה רבין ל"הארץ", "אפשר לדעתי לעשות עצרת פעם בחמש שנים ולא כל שנה".

של מי העצרת הזאת בכלל?

אל הוואקום הזה נכנסה קואליציית "זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה" בהובלת תנועות הנוער, והיא ארגנה את העצרת בשנתיים שלאחר מכן (2012־2013) וכך גם בשנה שעברה, כשבוע לאחר עצרת פוליטית שארגנה תנועת ישראל יוזמת עם עמותת ה־4 בנובמבר.

לאורך השנים ספגו מארגני העצרות ביקורת מהצד הימני של המפה הפוליטית. יש שטענו כי אופיין ה"שמאלני" מונע מקהלים שחולקים על דרכו המדינית של רבין להגיע לאירועים – ובכך נפגע זיכרון הרצח בקרב הציבור הרחב. משום כך, בין היתר, החליטה קואליציית זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה לעצב את העצרת כאירוע של כל חלקי החברה הישראלית. כך, הם קיוו, יצליחו לחזק מוטיבים כגון התנגדות לגזענות, לאלימות ולהסתה ולמשוך קהל רחב.

אותה קואליציה הצליחה לכנס ארגונים ותנועות רבות מכל הקשת הפוליטית, בהם גם בני עקיבא, כדי לחתום על קול קורא משותף לציון 20 שנה לרצח רבין ובו התחייבות לקבלת הדמוקרטיה הישראלית בכל תנאי ומצב. "אנו נזכור את ההסתה הנוראה שהייתה, אנחנו נגנה ונוקיע ברבים וללא מורא כל גילוי של הסתה וגזענות המנוגדים תכלית הניגוד לרוח ולמהות של אורח החיים האנושי, היהודי והדמוקרטי", נכתב במסמך זה.

"המטרה שלנו היא למנוע את הרצח הפוליטי הבא, ולא על ידי תפיסת המפגע הבא אלא על ידי שינוי האווירה הציבורית שמאפשרת את ההסתה", אומר דובר תנועת הנוער העובד והלומד ברק סלע. "לשם כך צריך לרתום את כל חלקי החברה הישראלית, ובשנים האחרונות יש ציבורים חדשים שמגיעים בהמוניהם לעצרת שלנו שלפני כן כף רגלם לא דרכה בכיכר. אם בעבר היינו רואים מעט חובשי כיפות בקהל, עכשיו מגיעים אלפי חניכי תנועת בני עקיבא ודתיים רבים נוספים שחשים בנוח באירוע".

גרפיטי בפלורנטין המתאר את רגע הרצח. צילום: בן קלמר

להחזיר את השלום, לפחות את המילה

חמי סל הפיק את כל עצרות הזיכרון, מלבד אלו שהתקיימו על ידי קואליציית זוכרים את הרצח, נאבקים על הדמוקרטיה. במלאות 20 שנה לרצח מובן שהיה מעוניין לראות עצרת שונה מזו שתתקיים בשבת הקרובה. "לצד אירועי יום האבל הממלכתי בתאריך העברי, צריכה להיות עצרת שתכיל את זיכרון הרצח ותציג באופן ברור את המחלוקת הפוליטית שבגינה נרצח רבין״, הוא אומר.

"כשמתמקדים בכך שנרצח ראש ממשלה בישראל אבל פחות בנסיבות הרצח ובמשנתו המדינית – מקהים את המסרים של עצרת השלום המקורית של 1995 שעליהם הקפדנו לשמור".

ההיסטוריון החברתי פרופ׳ דני גוטוויין מאוניברסיטת חיפה סבור שהאופי שלובשת עצרת רבין בשנים האחרונות מבטא את אפסותו והיעלמותו של השמאל הישראלי. במסגרת ניתוח מעמיק על התפרקות השמאל מנכסיו האידיאולוגיים, אומר גוטוויין: "הקונצנזוס סביב טראומת הרצח כבר נפרם במשך הרבה מאוד שנים, אבל המגמה שבה הימין מסיר מעצמו את האחריות רק מתרחבת. כדי שהיום הזה יהיה משמעותי הוא צריך להיות יום של ציבור פוליטי מסוים, אבל השמאל לא רוצה להתייצב מאחורי הדרך הזו. השמאל אמנם בעד דמוקרטיה כערך, אבל הפוליטיקה שהוא מייצר לא מקדמת סולידריות חברתית, לא מתחברת למעמדות הנמוכים ולא מציבה חזון אלטרנטיבי למשטר ההפרטה הניאו ליברלי שמערער בסופו של דבר את יסודות הדמוקרטיה״.

ביקורת מסוג אחר משמיע העיתונאי גדעון לוי, שכבר לפני עשר שנים, במלאות עשור לרצח, כתב טור ב״הארץ״ תחת הכותרת "להפסיק את פסטיבל רבין". "אין זה מקרה שישראל אוהבת כל כך להנציח את זכרו של רבין. רבין החי גילם בעבורה את מיטב מאווייה הכמוסים. הוא היה האיש שהוכיח שאפשר לאכול את העוגה ולהותירה שלמה. לוחם ועושה שלום, מורה לשבור לפלסטינים את העצמות ויושב איתם לשולחן המשא ומתן, בונה התנחלויות ומוקיע בלשון בוטה את המתנחלים, חותם על הסכם עם אש"ף ולא מפנה ולו בית אחד בהתנחלות", כתב אז. "העצרות הללו תמיד היו חלולות", הוא מוסיף היום, "והורכבו מאנשים חלולים כמו אביב גפן ששר ויאיר לפיד שהנחה, שהתרפקו על רבין כאיש השלום בלי שכלל הסכים לשלם את מחירו".

דווקא לעצרת הקרובה במוצאי שבת צופה חמי סל הצלחה רבה מבחינת מספר המשתתפים שיגיעו לכיכר רבין. "הנאום של ביל קלינטון בטוח ייצור המון עניין, המיואשים ירצו לבוא כדי לא להיות לבד ומזג האוויר הולך להשתפר ולא צפוי גשם", הוא מעריך. "יש לעצרת הזאת את כל הסיבות להצליח, אבל היא לא תהיה שלמה אם למרגלות הבמה לא יופיעו אותן ארבע מילים מיתולוגיות מהעצרת ב־1995: 'כן לשלום, לא לאלימות'".