שלושה בדירה אחת
סיפור שהיה באמת על אמא נוצריה, אבא יהודי ועוד אבא מוסלמי (וגם פסלון בודהה אחד)
האלוהים שלי הוא הומלס. במקרה הטוב גולש ספות. בשנתיים הראשונות לחיי ניהלה אמי קשר משולש, שפינה אחת שלו הייתה יהודי אשכנזי שמולו הייתה בתהליכי גירושים ארוכים, ופינה שנייה הייתה בן זוגה החדש, ערבי מוסלמי. היא עצמה הייתה נוצרייה שעברה תהליכי גיור אבל שמרה על המסורת הנוצרית בגלל השתייכותה למשפחת המלוכה הרומנית (לשעבר). כך או כך, גם לאחר שהגבר הראשון עזב את הבית, הערכים והמסורות השתרשו. מין נאיביות של עולים חדשים, או של הניינטיז.
שימור הגזע נראה כמו רעיון דבילי. עץ הכריסמס הכיר את נרות החנוכה ושניהם פחדו מצום הרמדאן. שלוש הדתות הכי גדולות בעולם חלקו דירה של שלושה חדרים בחיפה. האינתיפאדה שבחוץ התנהלה גם בבית והמאבק על הזהות המעורפלת כלל גם מאבק לגלות מי מבין הגברים שבמשפחה הוא אבי הביולוגי, לצד ניסיון להבין גם מי האבא שבשמים.
בנעוריי ישוע היה נראה לי כמו רוקסטאר מכור להרואין, הנביא מוחמד תפס את דמותו של מוחמד עלי ומשה היה נראה כמו כל הילדים הערסים והמקובלים בכיתה. עם השנים הלב בחר ביהדות, גם מתוך השפעה מובהקת של החברים בכיתה שהאכילו אותם גזענות לצד ארוחת השבת. פחדתי להיחשף. התערובת הדתית שבבית נשמרה כסוד.
רציתי להרגיש שייך, או לפחות לא מצורע בחברה המצ'ואיסטית והשמרנית שמסביב. קצת לפני הבר מצווה אמי זיהתה זאת והחלה לשים דגש על החגים היהודיים. זה לא תפס ליותר מכמה שנים.
היה יום שבו מרן עובדיה יוסף זצ"ל הלביש אותי בגלימה שלו והפליק לי כאפה, יום שבו החבאתי את הקישוטים של עץ חג המולד כי בבית הספר צחקו על חגים של גויים, וכל אחד מהימים שבהם האבא החזק שלי היה נראה חלש רק כי הוא ערבי שחי במדינת היהודים. אבל היום שהכי נצרב לי היה היום שבו נכנס שחקן חדש לתמונה. זה היה פסל של בחור שמנמן עם חיוך מרוח כמו של "הזאב מוול סטריט".
"תכירו, זה בודהה", אמרה אמי.
"מה זאת הדחאקה הזאת?", ענה אבי.
היא הוציאה גם כלי לנטילת ידיים. "כל בוקר אתם צריכים לשטוף אותו ולדגדג אותו בבטן", היא הסבירה, "ככה החיים יהיו יפים".
אלוהים ישמור, ג'יזס כרייסט, אללה ירחמו, חשבתי לעצמי. עוד אחד?
שנים לאחר מכן המצב השתנה. אני עברתי לדבר עם אלוהים ישירות ואחרי כמה שנים חזרתי לבקר בבית ילדותי. אימא שלי ישבה על ספת עור קרועה. לא היה שום סממן דתי בסלון. אני לא זוכר הרבה מאותה שיחה, רק משפט אחד שהיא אמרה: "בשביל מה בכלל להאמין באלוהים? הוא כזה מיזנטרופ".