הסיפור המרגש של האיש שמוכר לכם ארטיקים בחוף הים

איפה אתה גר בעיר?

"בקריית שלום, כבר 30 שנים. כל המשפחה גרה בבית, כולל שתי הבנות ושלושת הנכדים. באחד מהם אנחנו מטפלים יום ולילה כי הוא אוטיסט בשילוב תסמונת גולדנהר, הוא עוד מעט בן 18. אני עובד קשה בשבילו, לטפל בו. כל המכשירים שלו, הטיפולים שלו, הכל עליי".

אני בטוחה שאתם מעניקים לו חיים טובים מאוד.

"אני מת עליו. הוא גם כן מחזיר אהבה. הוא יודע ומבין אותי בשפת אילמים, הוא יודע שסבא עובד קשה ועייף".

מתי התחלת לעבוד בחוף ומאיפה הגיע הרעיון?

"בצעירותי כרתו לי כלייה ולא ידעתי על זה. בגיל 25 קיבלתי התקף לב כתוצאה ממאמץ יתר והלכתי לעבוד בכל מיני עבודות ואמרו לי שאני לא יכול. הלכתי לשיקום ואמרתי להם שאני לא יכול לעבוד במקום מסודר ושייתנו לי לעבוד בים כמה שעות, וככה אני עד היום".

מה סדר היום שלך בקיץ?

"אני קם בבוקר, מתאמן, עושה קצת התעמלות ומתיחות. אחר כך הולך לעבודה בים. בערך מ־10:00 אני בחוף, מסדר את הסחורה ואז יורד לחוף בשעה 11:00. אחרי העבודה הולך לחדר כושר. חמישה ימים בשבוע אני מתאמן במשקל קל ואז לבית ולישון".

"בצעירותי כרתו לי כלייה ולא ידעתי על זה. בגיל 25 קיבלתי התקף לב כתוצאה ממאמץ יתר והלכתי לעבוד בכל מיני עבודות ואמרו לי שאני לא יכול. הלכתי לשיקום ואמרתי להם שאני לא יכול לעבוד במקום מסודר ושייתנו לי לעבוד בים כמה שעות, וככה אני עד היום"

קורה שמטרטרים אותך בחוף?

"יש כאלה שהולכים לקנות מהקיוסק ואומרים לי שהם מעדיפים לתת לקיוסק את הכסף ולא לי. עד שהם חוזרים הארטיק שלהם כבר מים, ואז הם שואלים אותי אם אני יכול להחליף להם, אז אני אומר להם שילכו לקיוסק".

עבודה קשה, מה יהיה עוד 20 שנה? יהיו מוכרי ארטיקים בחוף?

"לא, נגמר הדור הזה, אף אחד לא יעבוד בעבודה הזאת. מי שירצה ארטיק יהיה צריך ללכת הרבה ברגל עד למזנון".

מה הכי מיוחד בעיניך בקיץ הישראלי?

"כבר לא מסתכלים על מחירים, הכל עובר. אומרים 'מגיע לך אתה עובד קשה, אתה כבר סבא שמעון', אנשים אחלה. יש כאלה שנתקעו בלי כסף או אם יש נכים בחוף אני נותן להם את הארטיקים הכי דה בסט בחינם. לא את הקרח ולא את השוקו, נותן להם טילונים או מגנום. רוצה לשמוע סיפור יפה?".

בטח.

"בזמן שאני נותן ארטיקים לאנשים מישהי אחת באה, חטפה לי שני ארטיקים וברחה. אמרו לי 'מה זה שמעון?', אמרתי להם אולי משהו לא בסדר, לא יודע מה הולך פה. כשאבא שלה רץ אליי אמרתי לו 'מה קרה אדוני?' והוא אמר לי שהיא ילדה עם אוטיזם. אמרתי לו שהכל טוב, שתהיה בריאה ושייתן לה את הארטיקים שתיהנה. שבוע אחרי היא באה ורצתה טילון מגנום גדול, ואחרי שהבאתי לה רצתה גם לאבא שלה ופתאום היא הדביקה לי סטירת לחי. החברים שלי שמשחקים מטקות בחוף התעצבנו ואני אמרתי להם שזאת התודה שלה ושיעזבו אותה. שבוע אחרי זה היא הגיעה עם ההורים שלה, התכוננתי להתחמק מהמכה אבל היא שוב פעם הייתה כל כך שמחה והדביקה לי מכה מאחור, הפילה לי את הכובע והמשקפיים. כל מי שאני רואה על כיסא גלגלים או נכים בחוף לא משנה ולא מעניין אותי יהודי או ערבי אני בא ונותן להם מכל הלב את הטילון או הארטיק הכי גדול והכי יפה. זה כי אני יודע מה זה ילד נכה".

אם היית יכול להמציא שלושה טעמים חדשים של ארטיקים, מה היית בוחר?

"ארטיק קנאביס, ארטיק וודקה לחבר'ה הצעירים, וארטיק בטעם בירה".

מה הכי תל אביבי בעיניך?

"הדור החדש, אני מת עליהם. הם על הכיפאק, כולם ילדים שלי. דור של אנשי עסקים, הייטק, של אינטליגנציה, אני משתגע מהם ואוהב אותם".