שרית חדד וזוהר ארגוב נכנסים לאופרה. מי מנצח?

דמיינו את התמונה הבאה: שרית חדד, מלווה בתזמורת, מבצעת קלאסיקות של זוהר ארגוב בבית האופרה במשכן לאמנויות הבמה בתל אביב. נכון שדמיינתם את זה בלונג שוט? שטיח של אנשים, ואז במה שעליה כל הנגנים? עכשיו אתם מוזמנים להתעכב רגע על האיש היחיד שיעמוד עם הגב אליכם: הכירו את תום כהן: המנצח הראשי והמנהל המוזיקלי של התזמורת, וכן האחראי על כל העיבודים המיוחדים אשר ינוגנו במופע הקרוב שייערך בשלישי (16.7), יום הולדתו של מלך הזמר המזרחי המנוח. לא היה קל לתפוס אותו לשיחה, אבל קצת אחרי 21:00, בנו נתן לו פאס לשוחח קצת על קלאסי ופופ, גבוה ונמוך ועוד.

אז מה מביא בוגר האקדמיה למוזיקה ולמחול אשר כבר הקים וניצח בין היתר על תזמורות במונטריאול, בריסל וקזבלנקה (בין היתר) לעבד מחדש להיטי קסטות כמו "בסבוסה" ו"רונה"? "מבחינתי כל דבר שהושקעו בעיבודו והגשתו מחשבה, השקעה ומאמץ יש בו איכות", הוא אומר. "אותו קטע יכול להיות מנוגן בסלון על גיטרה בקטע הכי קליל ולא מחייב ויכול להיות מעובד לאחר התבצרות של שבועות באולפן לכדי יצירה משמעותית. טקסט קליל ומבנה פשוט תוכל לפגוש גם באופרטה של רוסיני".

לקראת המופע הרהרו כהן וחדד כיצד לטפל בחומרים. "היה ברור לנו שאנחנו רוצים שיהיה מיוחד מצד אחד ועל הכיפאק מהצד השני אבל לא רק אחד מהם", הוא מסביר. "לא רצינו שאנשים ייצאו בתחושה שהיה סופר מתוחכם אבל לא מבדר, ולא רצינו להנגיש על חשבון מורכבות ותחכום".

תום כהן (צילום: עדי אורני)

במופע יבוצעו גרסאות של קלאסיקות שיהיה אפשר ליהנות מהן גם אם הן יזכירו לכם את הקסטות שאבא או סבתא ניגנו בבית, אבל גם אם ההיכרות שלכם עם השירים שטחית תוכלו להתרגש ולהסתקרן מהעיבודים וההגשה. אגב הגשה – מומלץ להתמקד בג'סטות הניצוח של תום אשר דומות יותר לריקוד מאשר לכל דבר אחר. סגנון זה פותח על ידו על מנת שיתאים ויובן גם לנגנים שאינם קוראים תווים, אותם פגש בשטח. "בניגוד לכלי נגינה – ניצוח אי אפשר ללמוד לבד בחדר", הוא מציין. "רוב התנועה מגיעה אמנם ממקום אינטואיטיבי, אך עם השנים למדתי איך להטעים ולהדגיש את המחוות כך שיוציאו את המיטב מהנגנים".

נחזור ללונג שוט – זוכרים שיש שם איש אחד שעומד עם הגב אליכם? שאלתי את תום איך זה מרגיש. "זה בהחלט דבר", הוא צוחק. "זה כמעט לא מנומס אפילו, לא פעם אני יודע שיש בקהל אנשים שהזמנתי ובאו במיוחד לראות אותי וכל מה שהם יזכו לראות זה את הגב שלי".

מה לגבי קריאת החדר?
"פה דווקא אין בעיה. יש דרכים רבות להרגיש את הקהל גם מבלי לראות אותו. אם זה שקט מתוח, נשימות, או האפקט כפי שהוא מוקרן אליי מהנגנים".

אולם, לדבריו, אותו מיקום באוף־סייד מגיע גם עם לא מעט יתרונות: "עדיין מדובר במקום הכי טוב בבית, שמייצר אינטימיות חד פעמית עם הסולנים".

מה הלאה?
"אנחנו שואפים להמשיך ולהמציא שפה מוזיקלית חדשה", הוא אומר בלי להסס אפילו מאית שנייה.

ואכן, כאשר מסתכלים קדימה ורואים עונת הופעות הכוללת מחזה מוזיקלי מאת לוסי איוב, קונצרט עם טיפקס המציין 25 שנה ל"חיים שלך בלאפה" וכן סדרת הופעות במשכן הכוללת אירוח של אלני ויטאלי ("החוה אלברשטיין של יוון"), חווה אלברשטיין (של ישראל) הומאז' לפיירוז ועוד, אי אפשר שלא למהר ולהירשם ללימודי אותה שפה. נראה שידיעתה הכרחית לשרוד את החיים בשכונה המשוגעת שלנו.

← המשכן לאמנויות הבמה, שד' שאול המלך 19 תל אביב, שלישי (16.6) 20:00, 120־160 ש"ח