שרי, שרי, ליידיז

כולנו מכירות את הרגע האימתני הזה כשהמלצר/ית מתקרב/ת אל השולחן, ואת מבינה שאין לך מושג מה בא לך לשתות. אתמול העמסת על עצמך שני בקבוקי שאבלי, הוויסקי עדיין נושף בעורף הוושת, יין אדום מרדים, בירה מנפחת, ומה לעזאזל טקילה עכשיו, יש עבודה מחר, תירגעי. בעצם, מה שבלוטות הטעם מבקשות ממך זה משקה רגוע, קליל, אבל כזה שגם יאתגר ויפתח אותן. אין הרבה מקומות שמגישים שרי יבש בעיר, אבל בימים שכאלה אני משתדלת לפקוד דווקא אותם. משהו במרירות־חמצמצות־מליחות המינרלית של המשקה הספרדי המיוחד הזה, שמוגש צונן, מצליח תמיד לבוא בטוב ולרענן.

שרי הוא סוג של יין מחוזק, שמיוצר בעיר חרס דה לה פרונטרה במערב אנדלוסיה שבספרד. תהליך הייצור של השרי מתחיל ככל יין יבש אחר, בתסיסה מלאה. ההבדל בין יין לשרי הוא קודם כל חיזוקו של השרי בברנדי, שמעלה את אחוזי האלכוהול. לאחר מכן, המשקה נכנס לחביות עץ אלון ובינו לבין חמצן מפרידים באופן הרמטי שמרים מסוג פלור, הייחודיים לאנדלוסיה. בסוף התהליך היין מיושן בשיטה מיוחדת הנקראת "סולרה". השרי, שבטעמיו מזכיר לעתים קרובות זיתים מעושנים, ויש בו אלמנטים של מליחות אגוזית קלה וחמצמצות, הוא האפריטיף המושלם לארוחה ים תיכונית ואף מתאים ללוות את כולה, אך למרות זאת, המשקה הזול יחסית לא הצליח לתפוס תאוצה במדינת תל אביב, וכרגע ניתן למצוא אותו רק בכמה מסעדות (בהן שישקו, ג'וז ולוז, טאפאס בנמל, בסטה ובראסרי) המגישות מגוון מצומצם למדי של שרי – הבולטים הם טיו פפה, הארוויס וסנדמן, ומחירם 20־30 ש"ח לכוס.

לא רק בתל אביב הביקוש לשרי ירד. ענף יצוא השרי נמצא בירידה מתמדת בעשורים האחרונים, ויצרני שרי רבים פשטו את הרגל, מה שגרם לכך שחלק מהיצרנים החלו להתמקד יותר באיכות ופחות בכמות. אמרתם משקה ייחודי, טעים, זול, וינטג'י, שמעטים מכירים? אמרתם המשקה ההיפסטרי החדש. בשנים האחרונות צצו בלונדון ברי שרי אופנתיים, ובניו יורק מארגנים על ימין ועל שמאל ארוחות שרי וטאפאס, ונראה שזה רק עניין של זמן עד שהמשקה יתפוס גם כאן, ונוכל למצוא בהר סיני בחורה בת 19 עם משקפיים ענקיים וכוסית רגל צרת שוליים וגבוהה ביד ובה משקה צונן בצבע קש.

 צ'ייסרים

אופטימיות קוסמית. אוטימה 10

הפורט הוא אחיו האדמדם והפורטוגלי של השרי. גם הוא יין המחוזק בברנדי, וחרף תדמיתו המתקתקה והדז'יסטיפית הוא יכול בקלות להתחיל ארוחה כאפריטיף מצונן. אוטימה 10, אחד הפורטים הנמכרים בעולם, הוא דוגמה מצוינת לשיווק נועז וחלוצי. היצרן שלו, "וורס", גרם למהפכה תודעתית בעולם הפורט כשהשיק ב־1999 את האוטימה בבקבוק שיקי ומודרני, והמליץ ללגום אותו מצונן, בניגוד לגישה הקלאסית שדוגלת בכוס קריסטל קטנה בטמפרטורת החדר. הרצון של משפחת וורס היה להפוך את המשקה לנגיש, כזה שאפשר לשתות בכל השנה, בכל מקום, ובכל מזג אוויר. התוצאה? יין מחוזק עמוק עם נגיעות קרם קרמל ופירות יבשים. מחיר: 115 ש"ח לבקבוק חצי ליטר.

"במקום להמליץ לנשים הרות לא לשתות, עדיף לומר לאלכוהליסטיות לא להזדיין" (ג'ורג' קרלין)