"הספיץ' מחלחל לתודעה, וזה מצמצם ואפילו מאפס את הפגיעה במבלים"

שם: תומר קנאפ

גיל: 31

סטטוס: בזוגיות

עיסוק: ברמן, בצוות הניהול של הבלוק

מתי ומאיפה הגעת לתל אביב?
"נולדתי וגדלתי בירושלים. הגעתי לתל אביב לפני חמש שנים, אחרי לימודים בבן גוריון בבאר שבע. כשהחלטתי לעבור לתל אביב מבאר שבע, לא לגמרי הבנתי איך עובד הרעיון הזה של למצוא דירה בעיר. הגעתי לעיר עם מכונית, והתחלתי להתרוצץ בין שמונה הדירות שקבעתי איתן. בסוף היום אף אחת מהדירות לא חזרה אליי להמשך 'המיונים' וקיבלתי שלושה דוחות חניה. זה נגמר בדירה מעופשת בזמנהוף, עם שטיח מקיר לקיר ובלי מזגן. שרדתי שם שלושה חודשים. התחלה קשוחה שהתפתחה לסיפור אהבה".

איך הגעת לבלוק?
"כשרק הגעתי לעיר חבר הכיר לי את הבלוק. אני מאוד אוהב לרקוד, ועד אז יצא לי לבלות רק במקומות שהם חצי מועדון חצי דאנס בר, כך שמבחינתי המפגש עם הבלוק היה מטורף. התאהבתי במקום הזה מהרגע הראשון. המוזיקה, הסאונד, העיצוב, החוויה – הכל היה מושלם. זה הפך להיות המקום הקבוע שלי להוציא אגרסיות, להתנקות ולהשתחרר מהשבוע שעבר. לפני שנה, די סמוך להחלטה שלי לעזוב את העבודה הניהולית שעבדתי בה וללכת לכיוון מקצועי אחר, של חיי לילה ומסעדנות, ראיתי בפייסבוק שמחפשים אנשים לצוות הניהול של הבלוק. וזהו, מאז אני פה".

מה תפקידך בכוח?
"יש מגוון תפקידים בבלוק שהם חלק מעצוות הניהול – הספיץ' (התדרוך למבלים בכניסה – ג"כ), הצ'קר (התחנה האחרונה לפני הכניסה למקום), מנהלי רחבות ועוד תפקידים. כל הצוות אחראי לדאוג שבזמן המסיבה המקום מתפקד ברמה המקסימלית והבליינים יוכלו ליהנות ממאה אחוז מוזיקה טובה עם אפס תקלות ואפס אירועים. כל משמרת נראית אחרת, והתפקידים מתחלפים בין כולנו בהתאם לצורך".

תומר קנאפ (צילום: גוני ריסקין)

בעיר שבה קשה מאוד למקומות בילוי לשרוד, איך אתה מסביר את ההישג של הבלוק?
"אני חושב שבדומה להרבה דברים אחרים, התשובה היא הנשמה. בבלוק יש אנשים שבאמת ובתמים מתעניינים רק במוזיקה, בריקודים ובבליינים. כל היתר מבחינתם הוא בגדר תופעות לוואי או בונוסים. יש פה סאונד ברמה בינלאומית, וזה לא משהו שנחת מהשמים. יש מי שעובד על זה שעות, כל ימות השבוע. לתוך הדבר הזה נכנסת גם הרמה הלוגיסטית, שכוללת את הסלקציה ואת הספיץ' בכניסה, שמורכב מהנהלים שלנו ומועבר לכל בליין".

ספר לנו על הספיץ', והתרומה שלו לתחושת הביטחון של מבלים ומבלות במקום.
"הספיץ' שאנחנו נותנים בכניסה לכל המבלים שלושה אלמנטים – אזורי עישון, איסור צילום ושמירה על מרחב אישי. החלק האחרון, מבחינתנו, הוא החשוב והמודגש ביותר. אנחנו מסתכלים לאנשים בעיניים ומבקשים מהם להתריע על כל פגיעה או פוטנציאל לפגיעה במרחב הבטוח של כל בליין. הרבה פעמים כשאני עושה את הנאום, אני קולט תגובות של חוסר סבלנות, ואז בסוף מגיעים אליי אנשים ומודים לי על האכפתיות. זה מחלחל להם לתודעה, מה שאוטומטית מקטין ואפילו מאפס את המקרים. זה לא משהו שקורה במקום אחר בעיר, בטח לא ברמה הזאת. ומעבר לזה, מובן שזה לא מדיניות של 'שגר ושכח' – יש לנו אנשי צוות שתפקידם להסתובב ולפקח על קיום הנהלים".

מה הכי תל אביבי בעיניך?
"לאכול בראנץ' בהוטל מונטיפיורי, לבכות על מחירי הדירות ולחפש את הדירה הכי שיקית ומגניבה באזור הכי שווה בתל אביב".