אנחנו על המפה

הנה שאלה מעניינת: מי מכם אי פעם שם לב לכך שהחמודה ההיא שממרקרת כל מילה במאמר או הבחור ההוא שמסתכל בפייסבוק בכל ההרצאה, עוזבים אתכם לפעמים באמצע השיעור, או לעיתים לא מגיעים בכלל, ויוצאים להתאמן בגשם, בשמש, באולם, בשטח – והכל בשביל לייצג אותנו מול שאר המכללות והאוניברסיטאות בטורנירי אס"א (אגודת ספורט אקדמאית)?

לפני חודש וקצת יצאנו לטורניר אס"א חורף באילת. אני הייתי בין האחראים על המשלחת, שכללה קרוב לשמונים סטודנטים ספורטאים, במגוון רחב של ענפי ספורט, כגון כדורסל נשים וגברים, כדורעף נשים וגברים, כדורגל נשים וגברים, טניס, טניס-שולחן, שחמט, דיבייט, אקווטלון, מירוצי שדה ושחייה. כל הספורטאים לנו באותו מלון, יחד עם עוד כאלף ספורטאים משאר המוסדות האקדמאים, והתחרו במשך ארבעה ימים, מבוקר עד ליל. לצער כולם, זה נגמר – אבל הנה מה שהיה שם:

יום א'

11:00 בבוקר: עלינו על האוטובוס, בקושי מכירים, סטודנטים משלל הפקולטות, ממגוון ענפים, מצוידים במאמרים או ביתר עייפות, או בכל דבר שיוכל לעזור להעביר את שש שעות הנסיעה הזאת. באוטובוס עדיין הייתה הפרדה ענפית, דבר שעוד יתפוגג בנסיעה חזור, אך בתור האחראי היה לי את העונג לעבור ענף ענף, להכיר אותו לעומק וחשוב מכך – גם את הסטודנטים המשתתפים בו באילת. שני דברים היו לנו מוזרים באותו יום ראשון: הראשון, שבעיר הדרומית הזאת, אותה עיר שאנחנו רגילים לקבל את מכת החום הראשונית כשפותחים את דלת האוטובוס או הטיסה, יורד גשם זלעפות. השני – זה לא הפריע לחבר'ה של נבחרת המרוצים לרדת מנסיעה של שש שעות ושתי עצירות מיותרות, ולצאת לריצה של 10 ק"מ. אבל נחזור אליהם עוד בהמשך.

היום הראשון היה מוקדש להתארגנות. אלון אפק, סמנכ"ל מרכז הספורט, כינס את כולנו בלובי של המלון, חילק את חולצות גאוות היחידה ואחריהם גם את החדרים של הספורטאים, שהיו כולם בקומה השלישית באחד מהמלונות הנחשבים באילת (כשכל מוסד אקדמאי קיבל קומה משלו), ולאט-לאט הנבחרת הושלמה, כשהאחרים שהגיעו בדרכים עצמאיות חברו אלינו במהלך היום. למחרת ב-7:00 בבוקר כבר יתחילו התחרויות, אך לפני זה חיכה לנו גדי וילצ'בסקי במסיבת פתיחת התחרות ועשה לנו מופע סטנד-אפ אקדמאי ראשון מסוגו.

יום ב'

היום השני החליף את ההרמוניה הבין-מוסדית בצבעי מלחמה. חבר'ה, התחרות החלה. כל הספורטאים שלנו, בלי יוצא מן הכלל, עטו עליהם את המדים שארגן להם מרכז הספורט ואיש איש, נבחרת נבחרת, יצאו כל הסטודנטים לדרכם. הראשונים להשכים קום היו חברי נבחרת האווקטלון (ריצה + שחייה), שהשכימו בחמש וחצי בבוקר קפוא במיוחד, אך עדיין הגיעו לחוף הרויאל ביץ' וייצגו אותנו בכבוד. בבנות סיימנו במקום השלישי הקבוצתי, ואלה פינוס, סטודנטית להנדסת חשמל, זכתה במקום השני ביחידות.

יתר הנבחרות זכו לשעות קצת יותר נוחות. אחרי שינה טובה, וארוחת בוקר שהשכיחה את הבירה של אתמול, יצאו הספורטאים לשאר התחרויות. בטיילת של אילת, ממש מול הקניון – איפה שפעם היו דוכנים – בנתה אס"א ישראל מתחם מדהים ביופיו, שכלל מגרש כדורסל ('סטריט-בול') ושני מתחמי כדורעף חופים, לנשים ולגברים.

היה זה יום טוב לנבחרות הקבוצתיות: נבחרות כדורסל וכדורעף הגברים הבטיחו את עלייתן לרבעי הגמר. כדורסל וכדורעף הנשים נתנו הצגות כשהן לא מפסידות אף משחק. כדורגל הגברים שלטו "בבית המוות" שסידרה להם ההגרלה, וגם בכדורגל הנשים, על אף קשיים רבים בהתחלה, הצליחה הנבחרת להעפיל לרבע הגמר, והצלחנו לזכות במקום השני בטניס שולחן לנשים. בנוסף, נבחרות הדיבייט והשחמט החלו את דרכן.

הערב הוא זמן חופשי כאן – היו כאלה שניצלו אותו ליציאה לאחד הפאבים באילת, היו כאלה שניצלו את הזמן לשינה (כי הם צריכים לקום למחרת שוב בחמש וחצי בבוקר לשחיית 2.5 ק"מ במים פתוחים) והשאר התחלקו לפי ענפים ועשו ערב גיבוש, שכלל שאלון טריוויה שהכין איתי שרוני, בין השחקנים המובילים של נבחרת הקטרגל. חנונים, אבל לפחות לא על המגרש.