טאו-גאג

אני יושבת בשורה השביעית בכיתה, כשלפניי שש שורות ובהן עשרות מסכי מחשב של סטודנטים. מרביתם פתוחים על קבצי וורד וחלקם על כל מיני משחקים, אולם איכשהו בסוף כולם מזגזגים בין החלונות אל עבר המסך הכחול האהוד על כולנו – הפייסבוק. 12 אלף מבין הסטודנטים, גולשי הפייסבוק באוניברסיטה וודאי יודעים מה זה TAUGAG, משום שהם עשו לייק לעמוד הפייסבוק. השאר לבטח שמעו על העמוד. "העמוד ששוחט את כל הפרות הקדושות באוניברסיטת תל אביב ומגיש אותן כמנה לצמחונים בגילמן", כתוב בתיאור העמוד. מה שמוכיח שהמנהל שלו בטח לא מתבייש לצחוק על כל מה שקורה בתוך האוניברסיטה ומחוצה לה.

את העמוד, שהוקם לפני כשלוש שנים, מנהל לב סולודקין, סטודנט לשעבר מהאוניברסיטה, שסיים בשנה שעברה תואר ראשון בחשבונאות וכלכלה. לב, שאוהב לדבר על עצמו בגוף רבים, מנסה להיזכר מה היה הטריגר שהוביל לפתיחת העמוד. "בדיוק התחיל גל עמודי ממים של אוניברסיטאות בפייסבוק ואנחנו קפצנו על גל", הוא נזכר, "הראשונים שהקימו עמוד היו האוניברסיטה העברית ושבועיים־שלושה אחר כך, ראינו כי טוב והקמנו אחד כזה גם, כי למה שלנו לא יהיה?". מאז הקמת העמוד ועד היום לב הוא המנהל הבלעדי, אולם יש לו חברים שעוזרים לו בתפעול השוטף וכמובן יש את הגולשים עצמם, שאחראים על השארת האש הדולקת בעמוד. "רוב העמוד מבוסס על תוכן שכותבים הגולשים", מסביר לב, "גולשים מכינים ממים וסטטוסים ושולחים לנו כל הזמן, אז אני צריך להיות עם אצבע על הדופק ולראות מה מתאים לפרסום ומה פחות מתאים לפרסום, למרות שאין לנו יותר מידי חסמים, כל עוד זה מצחיק זה כנראה יפורסם."

למי שלא מכיר נספר שעמוד טאו־גג זה עמוד של בדיחות, תמונות וביקורות על כל מה שרלוונטי לסטודנט בכלל ובאוניברסיטת תל אביב בפרט. כך למשל, לקראת אירוע הפאנג'ויה העמוד מתמלא בבדיחות על כל מי שהחליט להתחטב במיוחד לקראת המאורע; בתקופת המבחנים העמוד מתרכז בלצחוק על הייאוש, המשגיחים ומועדי ב'; בימי הבידינג העמוד צוחק על המערכת המסורבלת והמזכירות; כשהרשת גועשת בגלל אירועים פוליטיים או מדיניים העמוד משתתף ובשאר הזמן הוא בעיקר צוחק על אוכלוסיות היעד שלו – סטודנטים למדעי הרוח, חתולים בגילמן, עתודאים או פמיניסטיות.

אני משתפת את לב בתחושותיי שלעמוד יש מטרות קבועות שתמיד זוכות לאזכורים לא חיוביים ובדיחות על חשבונן. "נכון", הוא מאשר, "זה מצחיק והקהל אוהב את זה, אז זה מעגל שמזין את עצמו. יש לי חברים שלומדים בגילמן ויש לי חברים עתודאים אבל הם צוחקים על עצמם. זה הקו שמזוהה עם העמוד."

אחריי לפוליטיקה

ואם כבר הזכרנו קו שמזוהה עם העמוד, לא אחת נדמה כאילו לעמוד יש אמירה פוליטית מאוד מובהקת. לב מאשר ואף מוסיף כי זו מבחינתו זו אחת ממטרות העמוד. "המטרה העיקרית היא להצחיק אנשים ולהעביר את התקופה של התואר בצורה כיפית וקלה", הוא אומר, "אבל יש את המטרה האישית שלי שזה להעביר את הדעות האישיות שלי ושל סטודנטים רבים באוניברסיטה שמקבלות ביטוי מועט במסגרת השיח שקיים באוניברסיטה". לטובת מי שלא עוקב נספר כי העמוד מזוהה מאוד עם דעות מהצד הימיני במפה הפוליטית. "אני בן אדם מאוד פוליטי ואם יש לי את האפשרות לנצל את העמוד כדי להעביר את המסרים שלי אז זה מה שאעשה", ממשיך לב, "זה העמוד שלי ואני יכול לעשות איתו מה שאני רוצה. הוא לא קיבל חסות מאף אחד והוא לא הוקם על ידי אף אחד אחר", הוא עונה בצורה פוליטית למדי, "אבל אנחנו מנסים לאזן עד כמה שניתן בפרסומים שלנו וברוב הזמן אנחנו מתעסקים בפרסום תכנים שהם לחלוטין א־פוליטיים. בסופו של יום גם הציבור של הגולשים התעייף מזה", הוא מוסיף. סקירה של העמוד תאשר שרוב התוכן הוא אכן סטודנטיאלי אבל אי אפשר להתעלם מהתכנים הפוליטיים שהשתלטו על העמוד בעיקר בתקופת הבחירות. כשאני שואלת את לב אם הוא לא מפחד לאבד חלק ניכר מהקהל בשל דעותיו, הוא לא מהסס ועונה כמו פוליטיקאי מהשורה. "יכול להיות שאני מאבד קהל אבל אני מרוויח קהל אחר, אני לא מחפש להיות בסדר עם כולם, זו אף פעם לא הייתה המטרה שלי. המטרה שלי הייתה להצחיק אנשים ולהעביר את המסר ומי שלא טוב לו מוזמן ללכת. זו מדינה דמוקרטית."

אין תחרות

 

ואולי למעשה, לב מרשה לעצמו לעמוד איתן בדעותיו ולא לפחד מנטישת קהל בגלל שהוא היחיד באוניברסיטה. גם מי שניסה לקום ולהיות מתחרה של טאו־גג נפל בדרך. מה סוד ההצלחה? קשה לשים את האצבע, אבל כנראה שזה עובד. "אין לנו עמוד מתחרה. במבחן התוצאה העמוד שלנו שורד עד היום וכל השאר לא", הוא מספר, "היה בעבר עמוד שנקרא 'בורקסים בגילמן'. אלו היו חבר'ה מגילמן שהקימו עמוד חתרני שהמטרה שלו הייתה לפרסם איפה יש אוכל באוניברסיטה בכל מיני אירועים. הם היו משגרים עקיצות לעמוד שלנו והיו לנו כמה מלחמות ממים מצחיקות, אבל זה היה ברוח טובה. בעבר הוקם גם עמוד שנקרא 'טאו־פאן', שלקח את הפוסטים שלנו, עשה להם שיתוף אבל צנזר מסרים פוליטיים, אך גם הוא לא הצליח בסופו של דבר". אז מה סוד הקסם? אני מתעקשת להבין. "יתרון הראשוניות", הוא עונה לבסוף.

ואמנם זה שאין לטאו־גג מתחרים מבפנים, לא אומר שאין לו תחרות מבחוץ. מי שמבקר תדיר בעמוד טאו־גג לא יכול שלא להבחין בתחרויות שמתקיימות בינו לבין עמודים ממוסדות אקדמאים אחרים. "יש תקופות של מלחמות ממים בין האוניברסיטאות", מאשר לב, "למשל אנחנו יורדים על באר שבע שהם סטלנים, על הבינתחומי שהם עשירים והם צוחקים עלינו שאנחנו שמאלנים". לב מספר אך מעביר מסר ברור, "אין באמת תחרות בינינו ודווקא ההיפך הוא הנכון, כלומר: אם עוקבים רואים שאין בכלל תחרות וכן יש הרבה שיתוף פעולה. משתפים דברים אחד של השני."

השיחה שלנו עומדת להסתיים ואני חייבת להבין מה עתידו של עמוד הקאלט. האם יכול להיות שסטודנטים חדשים שעתידים להתחיל לימודיהם באוניברסיטה בשנה הבאה או בזו שאחריה לא יזכו להיות חלק מפלא הפייסבוקי הנפלא? לב כבר סיים את לימודיו באוניברסיטה ולדעתי זה מסמל את דעיכתו האיטית של העמוד עד גוויעתו הקרבה. עד מתי הוא ימשיך לפעול? אני שואלת בסקרנות תהומית, "עד מתי ימשיך לפעול?", הוא תוהה בקול. כנראה שגם לו קשה עם הסממנים המבצבצים מעבר לפינה המעידים על נפילתה המתקרבת של האימפריה הפרטית שהקים. "עד מתי שאנשים ימשיכו לאהוב אותנו כמו. מתי שנרגיש שנמאס לאנשים אנחנו נפסיק לפעול, אך בינתיים אוהבים את השטויות שלנו אז אנחנו ממשיכים". אני לא מרפה מעניין עתידו של העמוד וחייבת להבין, מי הולך להיות היורש? "אלוהים גדול", הוא עונה, "אני מניח שנצטרך לתת את הדעת בסוגיה הזו בחודשים הקרובים. מה שבטוח, הוא יהיה חייב להמשיך את תפעול העמוד ברוח העמוד המקורי."