כדורסל עושים באהבה

אמיר כהנא, בן 38, למד באוניברסיטת תל אביב בין השנים 1996-2003 במסגרת לימודי תואר ראשון ושני בהנדסה. במקביל ללימודים, ייצג כהנא את נבחרת הגברים של האוניברסיטה בכדורסל, ועל הדרך החל גם לאמן קבוצת ילדים. עם סיום התואר השני, החליט אמיר לנקות את הראש בהודו, וקנה כרטיס טיסה חד כיווני. "טיילתי בהודו 9 חודשים, חוויתי את הצונאמי שפגע שם ועזרתי בשיקום של אחד הכפרים. במקביל שיחקתי כדורסל בקבוצה תחרותית, ואפילו הגענו לגמר של אליפות הכדורסל של מדינת פונדישרי. הכל צולם ושודר בטלוויזיה ההודית."

ימים עברו, הראש סודר ואמיר חזר לארץ, אך כנראה שהוא היה צריך עוד משהו אחד קטן שיגיד לו סופית ללכת עם לבו. ואכן, כשעדיין לא היה סגור על צעדיו הבאים, החליט אמיר להמשיך את דרכו הריאלית. במסגרת החלטתו, נבחר אמיר לנהל פרויקט גדול בחברת היי-טק, כאשר בסיומו של הפרויקט הבין באופן סופי איפה ליבו, ובתור אחד שליבו הוא עגול וכתום, ידע ישר שמקומו הטבעי הוא רק באזור הטבעות. "עם סיום הפרויקט חזרתי לאמן ילדים, ובמקביל אספתי את האמהות שלהם, שבזמנו ביקשו שאפתח עבורן קבוצה, ופתחתי את 'כדורסל באהבה'. בהתחלה היה זה מגרש חוץ וכלל רק כמה נשים בודדות, אך לאחר זמן מה הפרויקט התרחב לשתי קבוצות נשים, ואז לעוד קבוצה, ועוד עיר, ועוד קבוצה, ועוד עיר, והכל באופן טבעי, כלומר – לא החלטתי שאני פותח שם ושם קבוצות, אלא זה בא מביקוש של אנשים שפנו אלי, ולכן זה הלך והתפתח בצורה נכונה, ובאופן 'משפחתי'".
לדברי אמיר, פרויקט 'כדורסל באהבה' שם לעצמו דגש לא רק על הצד המקצועי, אלא הרבה מעבר לכך. "המטרה של 'כדורסל באהבה' אינה רק בהיבט התחרותי. הרצון הוא שמי שבא יבוא גם לשחק כדורסל, אך לא פחות חשוב מזה, יבוא ליהנות, ומשם גם תבוא ההצלחה. חשוב לי להדגיש את ההיבט החברתי והלימודי של הפרויקט. בעברי אימנתי ילדים, ילדות, גברים ונשים, והכל היה באופן תחרותי – ובכל זאת, כאשר אימנתי את הילדים, תמיד שמתי דגש חזק על ההיבט החינוכי. אילצתי את הילדים, למורת רוחם, לקרוא ספרים ולהגיש לי דוחות עליהם, אילצתי אותם להכיר אחד את השני מעבר לזמן שלנו ביחד על המגרש, ניצלתי את ה'כוח' שיש לי בתור מאמן כדי להביא לגדילה אישית אצל השחקנים ולעזור להם להתפתח ולפתח בעצמם ביטחון עצמי. היום כל הרעיונות האלו עוברים לצוות המוכשר והיקר לליבי, שהולכים איתי יד ביד באימון הקבוצות השונות בפרויקט שלי."

בשנה שעברה נקרא אמיר לדגל, והתמנה להיות מאמן נבחרת הנשים של האוניברסיטה. הוא הביא איתו את התשוקה שלו למשחק, את הידע הנרחב ואת כל הרצון הטוב לעזור לאוניברסיטה במשחק הזה שהוא כל כך אוהב. ביחד עם אמיר יצאה הנבחרת לשני טורנירים גדולים, האחד באוניברסיטת בן גוריון והשני במשחקי הידידות באילת, ובשניהם ייצגה הנבחרת את האוניברסיטה בכבוד. כאמור, השנה החלה הקבוצה את אימוניה, בפעם הראשונה מזה שנים, ממש עם תחילת הלימודים, וכבר צפויים לה כמה וכמה יעדים. "אני חושב שיש לנבחרת הזו פוטנציאל גדול במיוחד, ואני מאמין שלסטודנטיות שייקחו חלק בקבוצה הזו תהיה חוויה שתלווה אותן לכל החיים. השנה אנחנו הולכים לקחת את הקבוצה צעד קדימה עם אימון שבועי והשתתפות ביותר טורנירים ארציים מהנים. חשוב לי להגיד שאני מנסה להביא את הדגשים שלי מ'כדורסל באהבה' לנבחרת האוניברסיטאית, ובטוח שאם הכיף והצד הלימודי ביחד, נגיע גם ליותר ויותר הישגים."