גיק זה שיק
הגיק החדש מאיים להשתלט על העולם
אם לפני 20 שנים היינו אומרים לכם שסדרה על אבירים ודרקונים תהיה מגה פופולרית יום אחד – סביר להניח שהייתם צוחקים עלינו ואומרים לנו לחזור לשחק D&D עם החברים הדמיוניים שלנו במרתף. נכון לכתיבת שורות אלה, תוכנית הטלוויזיה "משחקי הכס" שברה את כל השיאים האפשריים, כולל שיאי ההורדות הפיראטיות, וכמעט שלא תמצאו אדם שלא מכיר את שמה של קאליסי, אם הדרקונים, מלכת האנדלים וראשוני האדם, מנתצת השלשלאות ו… הבנתם את הקטע. בעשור האחרון סרטי הקומיקס משתלטים על הוליווד, הסרט "מלחמת הכוכבים: הכוח מתעורר" שיצא ב-2015 שבר 40 (!) שיאים בהכנסות בארצות הברית ותעשיית משחקי הוידאו הפכה לתעשיית ענק, לא פחות. כל אלו הם חלק מתהליך של כניסתה של תרבות שוליים – תרבות הגיק – אל תוך המיינסטרים. הכוונה היא לתרבות של מדע בדיוני ופנטזיה, קומיקס וגיבורי על, וגם גיימינג. קבוצות של מעריצים שצורכים את התוכן וגם יוצרים אותו, בדיוק כמו צופי משחקי הכס.
כסף כסף כסף
איך תרבות שוליים גיקית נכנסת אל לב המיינסטרים? התשובות, כמובן, לא מפתיעות – זהירות, ספויילר. הסיבה הראשונה היא הברורה ביותר – כסף. בעבר סרטי מד"ב ופנטזיה היו נחשבים לסרטי הז'אנר הירוד ביותר בקולנוע וזלזלו בהם בהתאם (ראו ערך סרטי אד ווד, באטמן 1966). המפנה החל בתחילת שנות ה-70 לאחר צאת הסרט "2001 אודיסאה בחלל", של הקולנוען הגאון סטנלי קובריק. אודיסאה בחלל היה אחד מסרטי המד"ב ההוליוודיים האיכותיים הראשונים, הגדיר למעשה מחדש את הז'אנר, ובעקבותיו בהוליווד התחילו להתייחס ברצינות לפוטנציאל הקולנועי הגלום במד"ב. כמובן שגם ז'אנר גיבורי העל הושפע מהשינוי, והסרט "באטמן", של טים ברטון משנות ה-80, הוא אחד מהנגזרות שלו. הסרט הציג דמויות מורכבות ותסריט מתוחכם, ולוהקו אליו שחקני קולנוע טובים ומוערכים כמו ג'ק ניקולסון ומייקל קיטון, ולא שחקנים עלומי שם. בנוסף לכך, בתחילת שנות ה-2000 החלו להופיע עוד סרטי גיבורי על, כמו "אקס-מן" ו"ספיידרמן", שהצליחו יפה בקופות. הולדת האינטרנט הביאה לעלייתו של שיח דיגיטלי – לא רק על הסרטים האלו, אלא על כל הז'אנר בכלל. כשהתפתחו הרשתות החברתיות, התאגידים ידעו לשים עין על טרנדים, וזיהו פוטנציאל בתרבות הגיק.
עמודי הפייסבוק והטוויטר והאתרים הרשמיים משתמשים באותו שיח, כך שהמשתתפים בו עושים למעשה קידום לסרטים האלה. ומכיוון שסרטי גיבורי על, מדע בדיוני ופנטזיה שברו קופות מאז שנות ה-80, אולפני הענק בהוליווד החלו להגביר את קצב הייצור של הסרטים האלה, כך שאם פעם יצא סרט גיבורי על פעם בשנה או בכמה שנים, היום, כמעט כל חודש (!) יוצא סרט גיקי אחר, שגם מצליח לשבור קופות. כשכמות גדולה כל כך של אנשים צורכים תוכן מסויים, החברות הגדולות מתחילות להבין שלהיות גיק (או, לפחות, לייצר תכנים גיקיים) – זה משתלם. בתאגיד הענק "דיסני", לדוגמה, הבינו את זה בזמן – ב-2009 הם רכשו בסכום עתק את חטיבת הבידור של מארוול, אשר אחראית לרבים מסרטי גיבורי העל אותם אנו רואים על המסך הגדול. ב-2012 הם רכשו את "לוקאספילם", חברת ההפקה שאחראית לסרטי "מלחמת הכוכבים" ו"אינדיאנה ג'ונס". בעולם משחקי וידאו – תעשיית הגיימינג גלגלה בשנת 2016 כ-91 מיליארד דולר. אין ספק, כסף מסובב את העולם כמו דרקון על גג פח לוהט.
טכנולוגיה טכנולוגיה טכנולוגיה
כבודו של הכסף במקומו, אך ההתפוצצות של תרבות הגיק לא הייתה מתרחשת לולא הסיבה השנייה – התפתחות הטכנולוגיה. אם בעבר יכולנו לצלול לתוך ספרים שמתארים מילולית עולם פנטזיה שלם, היום זה קורה ממש מול עינינו. הפנטזיות הריאליות שהסרטים והסדרות מסוגלים ליצור בזכות אנימציה ממוחשבת, עולות על כל דימיון!
בימינו, טכנולוגיה – מגרש המשחקים של הגיק – היא שם המשחק. אנחנו מתארים לעצמנו שיש לכם סמארטפון שנקנה בשנתיים האחרונות, או שאתם מחכים בקוצר רוח לאייפון או לגלקסי החדשים. אנחנו גם מתארים לעצמנו שבמכשיר הסלולרי של חלקכם מותקנים משחקים כמו "קנדי קראש" או "קלאש רויאל", או משחקים אחרים. כמו כן, סביר להניח שאם נתלווה אליכם לנסיעה באוטובוס ונפזול לתוך המסך שלכם, נראה את אחד המשחקים האלה בפעולה. ברכותינו! אם אתם מתאימים לתיאור – אתם גיימרים. המשחקים האלה, ועצם היותכם גיימרים, גם אם לא שמתם לב, הם חלק משינוי שעובר העולם. תאגידי הגיימינג שמו עין על פלטפורמת הסמארטפונים – מכשיר שכל אוכלוסיית העולם משתמשת בו. המשחקים בסמארטפונים נשלטים באמצעות מחוות מגע ולא רק בצרופי כפתורים, וכך הממשק מנגיש את עצמו כמעט לכולם. המשחק "אנגרי בירדס" הוכיח זאת כשהיה סנסציה ביציאתו, דבר שהוביל ליצירת משחקים דומים, ולאט לאט ז'אנר משחקי הקז'ואל כבש את הסמארטפונים ואת האצבעות. אז בפעם הבאה שיבקשו מכם לדמיין גיימר, תזכרו שהוא לא חייב לשבת במרתף חשוך – יש מצב שבדיוק כמוכם, הוא משחק בסמארטפון בדרך לשיעור.
עוד פן מעניין של התפתחות הטכנולוגיה, הוא שהיא גרמה לכך שהיחסים הבינאישיים השתנו – כי הרשת היא כלי מאוד המוני, אבל בו-זמנית גם מאוד אישי. כותבי בלוגים, לצורך העניין, משתפים את כל העולם בסיפורים שלהם – אבל הם לא פוגשים את אותו העולם פנים מול פנים. כל אחד יכול לכתוב בבלוג, להעלות סרטון ליוטיוב, או לצייץ בטוויטר על דברים שמעניינים אותו, על משחק שהוא שיחק או על סרט שהוא ראה. אותם פוסטים מגיעים לכל מיני אנשים שונים בעולם, שכנראה הם בעלי תחומי עניין משותפים, ונוצר ביניהם שיח שמצד אחד הוא המוני – אך מצד שני מתנהל באופן אישי מול מחשב. השיח הגדול והמגוון באינטרנט, יוצא החוצה ומקבל תוקף כאשר קהילות שלמות מתכנסות על מנת לחגוג את הגיקיות שלהן. כן, כנסי גיקים כמו אייקון בארץ או קומיקון בחו"ל אמנם היו קיימים עוד לפני שהרשת התפתחה, אך הקהילה האינטרנטית תרמה להם רבות.
יתכן וחלקכם יגיד עכשיו "היי, זה לא נכון, אנחנו סתם צופים בסדרת פנטזיה/משחקים בנייד/אוהבים את קפטן אמריקה, זה לא הופך אותנו לחלק מקהילה!". אז תנו לנו לספר לכם על משהו שנקרא בקרב הגיקים פאנדום. הפאנדום, בדומה לקהילת אוהדי הפועל, מורכב מאוהדים של סרט מסוים, סדרה, משחק וכן הלאה. כוחו של הפאנדום טמון בעיקר בהשתתפות המעריצים בו. הם אמנם צורכים את התוכן, אבל הם גם יוצרים אותו. החל מסרטונים ברשת או באתרים באינטרנט ועד לספרות חובבים (פאן פיק) שניתן למצוא בפורומים שונים. אחד הפאנדומים המפורסמים יותר הוא פאנדום משחקי הכס, וסביר להניח שאתם חברים בו מבלי לשים לב בכלל. התיאוריות שאתם כותבים ברשתות החברתיות, סרטוני הפרשנות שאתם צופים ביוטיוב, וכניסה לאתרי מעריצים הופכים אתכם לחלק מאותה הקהילה וגם ליוצרי התכנים בה. או במילים אחרות, חלק מתרבות הגיק.
אז לאן אנחנו הולכים מכאן? האם גיק זה המגניב החדש? כי בסופו של דבר, כולנו מכירים אותם. אם זה החבר ההוא שמתלהב מכל הסרטים של מארוול, או הבחורה ההיא שתמיד בעד ערב על הפלייסטיישן, או החבר'ה האלה שמתלהבים מקומיקס חדש שיצא. וגם ההוא שרואה משחקי הכס. וההיא שאוהבת את איירון-מן. אנחנו ביניכם, ואנחנו בדרך להשתלט על העולם. Brace yourselves – החורף מגיע.