האבולוציה של התודעה: להרגיש כמו חרק, לכאוב כמו אדם
יצא לכם לתהות פעם אם לציפור, לכלבלב, לחיזלון או לזבוב יש תודעה? פרופ' חוה יבלונקה ממכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות מציגה תיאוריה אבולציונית חדשה שעונה בדיוק על השאלה הזו
במשך שנים, רבים וטובים ניסו לפצח את חידת התודעה. למה אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים תודעה? מה היא בכלל? לאילו בעלי חיים יש אותה, ולאילו אין? במשך מאות שנים מיטב הפילוסופים, הפסיכולוגים והביולוגים ניסו למצוא פיתרון לשאלות הללו, ועדיין נותר הרושם שהתשובות הקיימות לא לגמרי מספקות.
לפני מספר שנים הצטרפה למגרש חקר התודעה פרופ' חוה יבלונקה, חוקרת במכון כהן להיסטוריה ופילוסופיה של המדעים והרעיונות, כאן באוניברסיטה. פרופ' יבלונקה היא ביולוגיה תיאורטית – חוקרת בביולוגיה שלא מבצעת ניסויים על חיידקים, תאים במבחנה, צמחים או בעלי חיים, אלא קוראת מאמרים ומפתחת תיאוריות. היא מתמחה באבולוציה, ומוכרת בעיקר בזכות התיאוריה שלה בנושא "אבולוציה בארבעה ממדים", אותה תיארה בספר תחת אותו השם שכתבה יחד עם החוקרת מריון ג' למב. בספר, מסבירות יבלונקה ולמב כיצד הורשה של תכונות נעשית לא רק בצורה גנטית, אלא גם באופנים אחרים, ביולוגים וחברתיים.
בימים אלו עומדת יבלונקה בפני פרסום ספר בנושא אחר לגמרי – האבולוציה של התודעה – אותו כתב יחד עם חוקרת אחרת, פרופ' סימונה גינזבורג מהאוניברסיטה הפתוחה. הספר (שכותרות היא "האבולוציה של התודעה: למידה ומקורותיה של המודעות") הוגש ממש לאחרונה, ועתיד לצאת בהוצאת MIT press בעוד כשנה. בספר מתארות יבלונקה וגינזבורג את התיאוריה החדשה שלהם, המנסה להסביר את התודעה במונחים אבולוציונים ולתאר באילו מענפי עץ החיים היא מופיעה. בשביל להבין טוב יותר את התיאוריה, תפסתי את פרופ' יבלונקה לשיחה, ודנתי איתה על תודעה, אבולוציה, ומה שביניהם.
להגדיר את התודעה
איך בכלל הגעת לחקור את תחום האבולוציה של התודעה?
"חברה שלי, פרופ' סימונה גינזבורג, היא זו שניסתה לשכנע אותי לחקור את הנושא כבר לפני הרבה שנים. אמרתי לה בהתחלה שאני לא רוצה, שזה נושא שגדול עליי ושזה יישגע אותי. אבל בסוף היא הצליחה לשכנע אותי, ואמרתי לה שנתחיל, אבל אם זה לא מוביל לשום מקום נפסיק. הייתי בטוחה שזה לא יוביל לשום מקום. אבל תוך כדי שעבדנו, הנושא התחיל לעניין אותי מאוד, וממש נכנסתי לזה. לפני כ5-6 שנים הצטרף אלינו גם הדוקטורנט זוהר ברונפמן, שעזר מאוד להתפתחות של התיאוריה".
השורה התחתונה ברורה וחדה כתער – לפי יבלונקה ועמיתיה, למרבית בעלי החיים שמסביבנו יש תודעה מינימלית, או במילים אחרות חוויה ויכולת תחושה בסיסית
כשפנו פרופ' יבלונקה ופרופ' גינזבורג לשאלת האבולוציה של התודעה, הן החליטו "להתחיל בפשוט". במקום לחפש את השורשים האבולוציוניים של תודעה מורכבת, כזו שמייצרת משפטים מבלבלים כמו "אתה יודע שאני יודעת שאתה יודע", הן התמקדו במשהו פשוט בהרבה, לו הן קוראות "תודעה מינימלית". ב"תודעה מינימלית", מתכוונות יבלונקה וגינזבורג לחוויה או לתחושת בסיסית – תחושה של כאב או של פחד, ראיית צבע אדום או שמיעת תרנגולת מקרקרת. פרופ' יבלונקה מסבירה: "כשכואבת לך הרגל, היא פשוט כואבת, את לא צריכה לחשוב 'אה, הרגל שלי כואבת'. התודעה המינימלית היא בדיוק זה – התחושה, ללא המחשבה אודותיה". במילים פשוטות יותר, קוראת יבלונקה לתודעה המינימלית "חוויה".
משם, את המסע להבנת המקורות האבולוציונים של התודעה המשיכו גינזבורג ויבלונקה באפיון התודעה עצמה. בשלב הזה היו להן ענקים רבים להיתלות על כתיפיהם – ישנם מאות אם לא אלפי מאמרים של פילוסופים וחוקרי מוח המתארים מהן התכונות המאפיינות את התודעה. אחרי מחקר רב, ניסח הצוות של יבלונקה רשימה של קריטריונים שמגדירים את החוויה. בין הקריטריונים, למשל, ניתן למצוא את הקיום של מערכת ערך – מערכת מוחית שמעניקה ערך חיובי או שלילי לגירויים שונים, וכך מאפשרת למידה (משחקי הכס – טוב; ללמוד למבחן – רע), היכולת לתפוס גירויים מורכבים (סרסיי לאניסטר היא גם אישה, גם בלונדינית, גם אם וגם מלכה משוגעת), וכן תחושת עצמיות (אני, הדס, יושבת על הספה וצופה במשחקי הכס במקום ללמוד למבחן).
בין למידה לתודעה
בשלב הבא, שאפו החוקרים למצוא איזשהו "מרקר" או סממן לקיום של חוויה – תכונה, התנהגות או יכולת, שאם היא מופיעה אצל בעלי החיים אנחנו מניחים שהוא בעל תודעה מינימלית. אחרי חשיבה רבה, יבלונקה ועמיתיה הצביעו על יכולת בשם "למידה אסוציאטיבית פתוחה" – יכולת למידה מורכבת.
השם המשונה והארוך "למידה אסוציאטיבית פתוחה" למעשה מתאר את היכולת שלנו ללמוד דברים חדשים על גירויים מורכבים. כך למשל, אני יכולה ללמוד שתפוח ירוק זה טעים ובטוח, אבל שתפוח אדום עשוי להיות רעיל. את הלמידה הזאת אני מבצעת על הגירוי כולו – התפוח האדום או הירוק, מבלי להסיק שכל הדברים הירוקים הם טובים וכל הדברים האדומים הם רעים. החלק של "פתוחה", מתאר איך אני יכולה להשתמש בלמידה שביצעתי בשביל להסיק דברים חדשים –
עכשיו, כשאראה אישה צעירה ברחוב עם סלסלת תפוחים אדומים, אוכל להסיק שהיא אולי מכשפה שמנסה להרעיל אותי. אם אראה שאותה אישה חובשת כובע שחור משולש, אסיק כי גם אותו כובע מסמל רעות ואתרחק מנשים החובשות כובעים שכאלו. במילים אחרות, הלמידה האסוציאטיבית הפתוחה מאפשרת לי גמישות אינסופית במספר הדברים שאני יכולה ללמוד ובמגוון ההתנהגויות שאני יכולה לבצע.
"בעקבות התיאוריה אנחנו יכולים לומר כל מני דברים על איך ייצורים שונים חווים את העולם – למרות שכמובן שאנחנו לא יכולים להיכנס לגוף שלהם ולחוות יחד איתם"
היכולות הללו אולי נשמעות טרוויאליות – אבל יש הרבה בעלי חיים שלא מסוגלים לבצע אותן. כך למשל, בעל חיים ללא יכולת למידה אסוציאטיבית פתוחה, כמו תולעת, לא יהיה מסוגל ללמוד כי תפוח אדום הוא רע ותפוח ירוק הוא טוב – כי שניהם תפוחים. לחלופין, אם הוא ילמד זאת, הוא יסיק כל הדברים האדומים רעים וכל הירוקים טובים – גם כשזה נוגע לעגבניות.
הטענה העיקרית של יבלונקה ועמיתיה היא שהתנאים שנדרשים על מנת שבעל חיים יוכל ללמוד למידה אסוציאטיבית פתוחה, כמו למשל היכולת לתפוס גירויים מורכבים ולתת להם ערך חיובי או שלילי, הם בדיוק אותם תנאים המהווים קריטריונים להופעה של תודעה מינימלית. לפיכך, הם מסיקים כי ההופעה של יכולת למידה אסוציאטיבית פתוחה – משהו שאנחנו יכולים בקלות יחסית לבחון בבעלי חיים שונים בעזרת ניסוי, יכולה להוות סממן חשוב לתודעה. בחינת יכולות הלמידה האוסציאטיבית הפתוחה, והפעילות המוחית שמאפשרת אותה, יכולה לספר לנו לאילו בעלי חיים יש תודעה מינימלית, לאילו אין, ואיפה היא התפתחה בעץ האבולוציוני.
בשביל לרדת לעומק הקשר בין הלמידה האסוציאטיבית הפתוחה והחוויה, חוזרת יבלונקה לניסוי המחשבה של הפילוסוף ווילאם פאלי מתחילת המאה ה-19, שעוצב כטיעון התומך בקיומו של אלוהים (ואולי מוכר לכם מספרו של ריצ'רד דוקינס "השען העיוור"). במשל, אדם הולך לו בטבע, ופתאום דורך בטעות על שעון. כאשר הוא רואה את השעון, הוא מניח כי היה חייב להתקיים בשלב מסוים בהיסטוריה שען, שעיצב ובנה את השעון.
יבלונקה מסבירה את ההקבלה: "פאלי אומר שאם את מוצאת שעון במדבר, אז חייב להיות שען. אבל מעבר לזה – צריכים להיות מכרות של כריית ברזל, צריך להיות ייצור של זכוכית, צריכים להיות בעלי מקצוע, וצריכה בכלל להתקיים חברה בה יש חשיבות לזמן. אם כך, ממציאת השעון את יכולה לא רק להניח שקיים שען, אלא שקיימת תרבות שלמה שמאפשרת את הייצור של השעון על ידיו. במקרה שלנו, התרבות היא התודעה, או יותר נכון – המערכת שמייצרת את התודעה, והשעון היא הלמידה האסוציאטיבית הפתוחה.
מערכת עצבים שמאפשרת למידה אסוציאטיבית פתוחה, מאפשרת גם את ההיווצרות של חוויה. הסיבה לכך היא שאם את מסתכלת על כל מה שנדרש בשביל לבצע למידה כזו – אילו יכולות למידה ואילו מבנים מוחיים – נדרשים כל הדברים שבאופן בלתי תלוי פילוסופים וחוקרים רבים מאמינים שהם חיוניים לקיום של תודעה. לכן, אנחנו אומרים שמי שמסוגל ללמוד בלמידה אסוציאטיבית פתוחה, בטוח שיש לו חוויה. לחלופין, אם בעל חיים לא יודע ללמוד בלמידה אסוציאטיבית פתוחה, אנחנו לא יודעים לומר אם יש לו תודעה מינימלית או לא."
"כשכואבת לך הרגל, היא פשוט כואבת, את לא צריכה לחשוב 'אה, הרגל שלי כואבת'. התודעה המינימלית היא בדיוק זה – התחושה, ללא המחשבה אודותיה"
תודעה של דג
אחרי שיבלונקה ועמיתיה הגדירו את הסממן לחוויה – הלמידה האסוציאטיבית הפתוחה – ההמשך היה מתבקש: לחזור שוב לספרים, ולגלות אילו בעלי חיים מתועדים כבעלי היכולת לבצע למידה שכזו. כשהם עשו זאת, התברר להם כי הלמידה האסוציאטיבית הפתוחה היא יכולת שמשותפת להרבה מאוד בעלי חיים – לכל החולייתנים (שכוללים בין היתר את הדגים, הזוחלים, העופות והיונקים), חלק מפרוקי הרגליים (שכוללים בגדול את כל החרקים), ואפילו חלק מהרכיכות – כמו למשל תמנונים.
השורה התחתונה ברורה וחדה כתער – לפי יבלונקה ועמיתיה, למרבית בעלי החיים שמסביבנו יש תודעה מינימלית, או במילים אחרות חוויה ויכולת תחושה בסיסית. כן, זה כולל את הדג שאכלתי אתמול לארוחת הצהריים.
מתי התודעה התפתחה לראשונה? ומה היו הגורמים שהביאו להתפתחותה?
"אנחנו חושבים שהתודעה התפתחה באופן בלתי תלוי אצל החולייתנים, חלק מפרוקי הרגליים וחלק מהרכיכות. אנחנו משערים כי היא התפתחה לראשונה בתקופת הקמבריון – לפני כ500 מיליון שנה. בתקופה הזו אנחנו כבר רואים את המבנים המוחיים הראשוניים שמאפיינים בעלי חיים בעלי למידה אסוציאטיבית פתוחה אצל שלושת קבוצות בעלי החיים.
אנחנו חושבים שאחד הדברים החשובים שדחפו את התפתחות החוויה בשלושת קבוצות היצורים היא יכולת תנועה מורכבת, כמו למשל זו שלנו או זו של התמנונים. הלמידה שנדרשת על מנת לבצע תנועה מורכבת חולקת מאפיינים רבים עם למידה אסוציאטיבית פתוחה."
האם התיאוריה שלכם יכולה לספר משהו על ההבדל בין החוויה של בעלי חיים שונים?
"כן, הרבה מאוד. כך למשל, החוויה של בעלי חיים שונים תלויה מאוד בטווח החושי שלהם – האופן בו הם רואים, שומעים, ומרגישים. באותה מידה, החוויה תלויה במבנים המוחיים השונים שקיימים אצל בעלי חיים. לא כל התודעות שוות זו לזו. כנראה שפיל חווה את העולם באופן יותר עשיר מאשר דג זהב. באופן דומה, כנראה שבעלי חיים שיש להם מערכת חברתית מורכבת חווים את העולה באופן עשיר. בעקבות התיאוריה אנחנו יכולים לומר כל מני דברים על איך ייצורים שונים חווים את העולם – למרות שכמובן שאנחנו לא יכולים להיכנס לגוף שלהם ולחוות יחד איתם".
ממדע, לצמחונות ולרובוטים מרגישים
בהמשך השיחה, דנתי עם יבלונקה על ההשלכות האתיות של התיאוריה שלה ושל עמיתיה: "אני חושבת שההשלכות האתיות של התיאוריה די ברורות. אם אנחנו יודעים שיש יצורים שמסוגלים לסבול, חובתנו המוסרית היא לא לתת להם לסבול, נקודה. איך בדיוק עושים את זה ואיזה שיקולים אחרים נכנסים לשם, זה כבר עניין מסובך. אבל ברמה בסיסית זו לא חוכמה גדולה.
האם התובנה הזו שינתה את האופן בו את מתנהלת בחיים הפרטיים?
"כן, נהייתי יותר צמחונית. אני אוכלת בשר לעתים רחוקות מאוד, אבל כאשר אני עושה זאת אני אוכלת רק Free range ומודעות מאוד לכך שבעלי החיים הללו סובלים מאוד. תעשיית המזון זה בכלל משהו מפלצתי. אני לא יודעת איך יסתכלו עלינו הדורות הבאים."
לאור הדברים האלו – את מתחברת לגל האחרון של הטבעונות?
"אני לא טבעונית. אני לא יודעת, אני לא אוהבת הטפות ויש לי אלרגיה למטיפים, למרות שאני מאוד מעריכה אנשים שמודעים לסבל שנגרם לבעלי חיים ומנסים למזער אותו. אבל יש המון צדקנות בצורה שאנשים מתנהלים וזה מעצבן אותי. בגדול אני מעריכה אותם".
ומה בנוגע לניסויים בבעלי חיים למטרות מחקר?
הייתי בעברי ביולוגית ניסויית, ולא הייתה לי את היכולת הרגשית לבצע ניסויים בבעלי חיים. אני מאוד מעריכה את אחד מגדולי הגנטיקאים ג'יי.ס. הלדיין, שאמר שהוא לא עושה שום ניסוי על בעל חיים שום ניסוי שהוא לא יעשה על עצמו. והוא באמת עשה לא מעט ניסויים על עצמו. למרות זאת, אני חושבת שיש ניסויים שקשה לי מאוד להגיד עליהם משהו. בכל אופן, אני חושבת שבוודאי צריך למזער את הסבל שנגרם לבעלי חיים, ולבצע רק ניסויים שיש לנו סיבות מאוד טובות. לצערי, אני לא חושבת שתמיד חושבים על זה מספיק לעומק."
בכיוון אחר לגמרי – את חושבת שיום אחד יכולה להיווצר תודעה ברובוטים, כמו שמראים לנו בסדרות ובסרטי מדע בדיוני?
"לייצר רובוטים מורכבים זה הרבה יותר קשה ממה שאנשים חושבים, אבל אני לא חושבת שזה בלתי אפשרי. ברגע שיהיו רובוטים כאלו, אני אהיה מאוד מודאגת בנוגע אליהם. יש לנו רקורד גרוע מאוד במה שאנחנו עושים ליצורים מרגישים אחרים".
האם רובוט שיהיה בעל יכולת למידה אסוציאטיבית מורכבת בהכרח יפתח תודעה?
"לא, בשביל לפתח תודעה לא מספיק שהוא יבצע למידה אסוציאטיבית מורכבת, אלא שהוא יישם אותה בדרך מסוימת, שעונה על הקריטריונים שמנינו. במקרה של יצור חי, בגלל האופן בו הגוף והמוח שלו בנויים, למידה אסוציאטיבית פתוחה היא מרקר מספיק. במקרה של רובוטים, לא בטוח שזה יספיק.
לסיום – איך התיאוריה התקבלה בקהילה המדעית? ואיך לדעתך היא תתקבל בציבור הרחב?
לצערי התיאוריה לא בדיוק מיינסטרים, ולמרות שכתבנו עליה מספר מאמרים רוב האנשים עדיין לא מכירים אותה. אנחנו מקווים מאוד שהספר יעשה את ההבדל. אני חושבת שיש לנו תרומה אמיתית לתחום, שהגישה הזאת היא גישה מאוד שונה מהגישות המקובלות, והיא נותנת קריטריונים הרבה יותר ברורים, שאפשר לעבוד איתם. יותר מזה אני לא יודעת. אין לי מושג איך זה יתקבל".