50 שנה לאחר יציאתו, "הבוגר" נשאר רלוונטי

סיום שנת הלימודים האקדמית ותחילת חופשת הקיץ מהווים מועד מצוין להיזכר ולצפות שוב באחד הסרטים האהובים והמשפיעים בתולדות הקולנוע האמריקאי – ״הבוגר״ (The Graduate), בבימויו של מייק ניקולס ובכיכובם של דסטין הופמן, אן באנקרופט וקתרין רוס. למרות שהסרט חגג לא מזמן חצי מאה ליציאתו הראשונה לאקרנים (דצמבר 1967), נראה שהוא נותר מרענן, נועז וחתרני, וכי יכול להיות מעניין לבחון אותו מהפרספקטיבה של ימינו.

״הבוגר״ הנו דרמה-קומית וסאטירה חברתית שנונה וייחודית, שקיבלה עם השנים מעמד של סרט פולחן. העלילה, לטובת המעטים שלא צפו בסרט מעולם, עוסקת בבחור צעיר בשם בנג׳מין בראדוק, שסיים זה עתה את לימודיו בקולג׳ וחזר לבית הוריו, במצב של בלבול וחוסר ודאות לגבי עתידו. במהלך הקיץ, ובעודו מתלבט היכן ומה להמשיך ללמוד, מפתח בנג׳מין מערכת יחסים עם ידידה של הוריו, הגברת רובינסון, ובמקביל מתאהב בבתה.

״הבוגר״ מציב בבסיסו סוגיות שנראות רלוונטיות היום לא פחות מאשר בתקופה בה הוא יצא, ויכול להיות מעניין להביט דרכן על הסרט מהפרספקטיבה של זמננו. ״משבר סיום הלימודים״ למשל, היה ונותר מושג ידוע בארה״ב ובכלל. הגישה הצינית של הסרט כלפי סיומו של בנג׳מין את לימודיו בהצטיינות ובקולג׳ יוקרתי מסמנת את הלימודים הגבוהים כשלב מיותר וכחלק ממסלול תבניתי ומתווה מראש של חברה מנוונת. בסרט, לא הלימודים הם אלו שהופכים את בנג׳מין לאדם בוגר ופעיל, כי אם האירועים שמתרחשים בחייו בזמן חופשת הקיץ העצלה והסתמית שלו.

סוגיה אקטואלית-תרבותית נוספת שמעניין להביט דרכה על הסרט כיום היא השיח החשוב סביב נושא ההטרדות המיניות. בסוגיה זו דווקא חלו תמורות רבות מאז שיצא הסרט לראשונה בסוף שנות השישים, וקריאה מחודשת של הסרט דרך השיח הזה יכולה להוות פתח לדיונים רבים ומרתקים שקצרה היריעה מלהעמיק בהם כאן. אציין כי הבוגר מציג כמה מערכות שונות של יחסי כוח מגדריים ובין-דוריים שהן מורכבות מאוד ומעוררות מחשבה. ניתן אפילו לטעון כי אחד המאפיינים התמטיים הבולטים בסרט הוא העיסוק בכפייה (ערכית, חברתית ואף מינית) מול הסכמה, ובגבולות המטושטשים שיחסי הכוחות השונים המוצגים בו מייצרים, בין ניצול ואהבה למשל.

מבחינתי, ״הבוגר״ נשאר יצירת מופת ייחודית גם כשהוא חוגג 50 שנים ליציאתו. החדשנות שהוא ביטא וההשפעה שלו על הקולנוע האמריקאי שהגיע אחריו היא עצומה בכל קנה מידה. הסרט לא רק היווה סמל לדור שלם שמרד בסמכות וחיפש אחר זהות ותכלית, אלא אף הצליח להתייחס לגיל ההתבגרות המאוחר ולמשבר סיום הלימודים באופן שיהיה רלוונטי גם דורות רבים לאחר מכן. עבור אלו שכבר נחשפו אליו בעבר זוהי ללא ספק קלאסיקה קולנועית מושלמת להיזכר בה ולפתוח עמה את חופשת הקיץ, ולאלו שזו תהיה עבורם הצפייה הראשונה בסרט מצפה חוויה קולנועית בלתי נשכחת, ופסקול שלא ייצא מהראש עד החזרה לספסל הלימודים באוקטובר.