המדע מאחורי הג'וינט
הכל כבר נאמר על צמח הקנאביס, ומרוב מידע אנחנו כבר מבולבלים. ביקשנו מכתבתנו הדוקטורנטית לעשות לנו סדר- איך בעצם משפיע הצמח הירוק על המוח האנושי?
מריחואנה, שמוכרת גם כגראס, וחשיש הם סמים שמיוצרים מצמח הקנאביס. כולנו מכירים את הפרח הירוק אבל איך בעצם הוא משפיע על המוח האנושי?
הקנאביס מכיל מעל ל-400 תרכובות שונות, מתוכן כ-100 נקראות בשם הכולל "קנבואידים". למרות שבני אדם משתמשים בקנאביס כבר מאות שנים, רק בשנות ה-60 בודדו שני החומרים הפעילים העיקריים בקנאביס על ידי שני חוקרים ישראלים – פרופ' רפאל משולם ופרופ' יחיאל גאוני. החומר העיקרי שמשפיע על המוח ולכן גורם לאפקטים המהנים של הסם, נקרא THC.
מה THC עושה במוח?
כאשר THC מגיע למוח, הוא נקשר לקולטנים ייחודיים שנמצאים על גבי תאי העצב (המוכרים גם בשם נוירונים), הנקראים קולטנים קנבואידים. ביום-יום, הקולטנים הללו מגיבים לא לTHC אלא לחומרים שנקראים אנדוקנבואידים – שהגוף שלנו מייצר באופן טבעי. ריכוז הTHC בקנאביס גדול משמעותית מזה של האנדוקנבואידים, כך שהוא מגביר משמעותית את פעילות מערכת זו. הקולטנים הקנבואידים נמצאים באזורים נרחבים של מערכת העצבים. כך למשל, קולטנים שנמצאים בעצבים שחשים כאב, גורמים לכך שTHC מפחית את העברת התחושה למוח, ומשכך כאב. קולטנים באזור גרעיני הבסיס והמוח הקטן, שאחראים על בקרת תנועה, גורמים לירידה בקואורדינציה ולקשיים תנועתיים (ולכן הופכים את הקנאביס למסוכן מאוד לנהיגה). קולטנים באונות הקדמיות גורמים לירידה ביכולות לתכנן משימות, לקבל החלטות, ולפתור בעיות. קולטנים באזור ההיפוקמפוס, אזור במוח שחיוני לקידוד זיכרון, גורמים לנו לזכור פחות תחת השפעת הסם. קולטנים באזור ההיפותלמוס, שמשחקים תפקיד בתחושת הרעב, גורמים להפחתת בחילה והעלאת תיאבון (מה שאתם כנראה מכירים כמאנצ'יז). קולטנים נוספים באזורים נרחבים במוח גורמים גם להפחתת חרדה, תגובות איטיות יותר, ושינויים תפיסתיים. לדוגמא, צבעים הופכים לבהירים יותר ותפיסת הזמן מתעוותת. במינונים גבוהים, ההשפעות על המוח עשויות להפוך ללא נעימות, ולכלול חרדה, פאניקה והזיות סיוטיות – כל זה כתוצאה משיבוש הפעילות הרגילה של תאי העצב.
צילום: Shutterstock
בנוסף לכל אלו, THC משפיע על מערכת מוח נוספת וחשובה ביותר – מערכת הגמול, שמפרישה את אחד הנוירוטנסמיטורים (השליחים העצביים) המפורסמים ביותר – הדופמין. תפקידה של מערכת הגמול פשוט – בכל פעם שאנו עושים משהו שטוב לנו, היא גורמת לתחושת הנאה, כך שנחזור עליו בעתיד – בין אם מדובר בסקס, או באכילת מזון עשיר בסוכר (ולכן באנרגיה). THC, כמו סמים קלים וקשים אחרים (מקפאין ועד הרואין), משפיע על מערכת הגמול של המוח וגורם לשחרור מוגבר של דופמין. אותה השפעה אחראית לתחושת האופוריה וה"היי" של הסם, אך גם על הנטיה להתמכר אליו. בין ה"היי" של מערכת הגמול והרוגע שמושרה בשאר המוח – קל להבין מדוע קשה לעמוד בפני הקנאביס.
מלבד המוח, קולטנים קנבואידים שנמצאים באזורים אחרים בגוף מסבירים את ההשפעות הגופניות של הקאנביס. ההשפעות, כפי שאולי יצא לכם לחוות בעצמכם, מגוונות: מעלייה בקצב הלב, הרחבת כלי הדם ותנודות בלחץ הדם, דרך יובש בפה, הרפיית שרירים, תחושת חום או קור בידיים ובכפות הרגליים, הפחתת הלחץ התוך-עיני ואדמומיות בעיניים. אך למרות שהתחושות הללו עלולות להיות לא נעימות, קנאביס משפיע על מערכות גוף אלו משמעותית פחות מסמים אחרים, ולכן הסיכוי לסבול ממנת יתר קלוש עד כדי לא קיים.
מה בנוגע להשפעות לטווח הארוך?
למרות שמחקרים רבים נעשו בנושא, עדיין לא ברור עד כמה צריכה של מריחואנה גורמת לנזקים בלתי הפיכים למוח בטווח הארוך. מחקרים הראו, שלמשתמשים כבדים בקנאביס יש ירידה ביכולות השכליות, אבל המחקרים הללו מתקשים לבסס סיבה ותוצאה – האם הקנאביס הוא זה שגורם לירידה ביכולות השכליות, או שאנשים עם יכולות שכליות נמוכות נוטים יותר לצריכת קנאביס? בנוסף, קשה במחקרים מהסוג הזה, לנטרל את ההשפעה של סמים נוספים, להעריך נכונה את גיל תחילת השימוש ואת כמות השימוש, וכן לסווג את ההשפעה לסוגים שונים של קנאביס. מסיבות אלו, כיום אין עדויות חד-משמעיות להשפעה בלתי-הפיכה של צריכת קנאביס על הפעילות המוחית. למרות זאת, כן נמצאו עדויות חותכות להשפעה המזיקה של קנאביס על המוח בקרב אנשים שהחלו לצרוך אותו בגיל צעיר, בזמן שהמוח עדיין מתפתח. מחקר אחד, למשל, מצא שאנשים שהחלו לעשן בגיל צעיר חוו התדרדרות שכלית בין גיל 13 (לפני שהחלו להשתמש בסם) עד לגיל 38, ואף איבדו בממוצע 8 נקודות IQ, כאשר היכולות לא חזרו במלואן באלו שנגמלו מהסם. מחקרים אחרים הראו כי אנשים שהחלו לצרוך קנאביס בגיל ההתבגרות לקו בירידה בסיבי המוח, האחראים לקישוריות בין אזורי מוח שונים, בעיקר באזורים שקשורים לעיבוד מידע, זיכרון ולמידה.
קנאביס והפרעות נפשיות
הקשר בין צריכת קנאביס להפרעות נפשיות שונות הוא סוגיה משמעותית ומסקרנת: צריכת קנאביס מופיעה בשכיחות גבוהה אצל הסובלים מהפרעות נפשיות שונות, כגון דיכאון, סכיזופרניה ומאניה-דפרסיה והפרעות חרדה ואישיות. אבל גם כאן, כמו במקרים הקודמים, קשה לקבוע סובב ומסובב: האם הקנאביס מגביר את הסיכוי להתפרצות ההפרעות? או שמא הלוקים בהם יותר נוטים לצרוך את הסם? ד"ר שאול לב-רן, פסיכיאטר מהמרכז הרפואי לב השרון ומרצה בכיר בפקולטה לרפואה פה באוניברסיטה, חוקר בדיוק את הנושאים הללו. ממחקריו עולה שצרכני קנאביס (גם יומיומיים) אינם נמצאים בקבוצת סיכון לפיתוח דיכאון. יחד עם זאת, לאנשים השרויים בדיכאון יש יותר סיכוי להתחיל לצרוך קנאביס, אולי כסוג של "טיפול עצמי". לצערנו, מחקרי המשך הראו כי סוג זה של "טיפול עצמי" אינו יעיל במיוחד להפחתת תסמיני הדיכאון.
צילום: אימג'בנק / Getty Images
בשאלה על הקשר בין עישון קנאביס לבין התפרצות של סכיזופרניה מצטיירת תמונה עוד יותר מורכבת. בעוד שמחקרים מהשנים האחרונות מראים כי עישון קנאביס עלול להוות זרז להתפרצות של סכיזופרניה, נראה כי סיכון זה קיים בעיקר, אם לא רק, אצל אלו שיש להם נטייה גנטית להתפתחות המחלה. כך עולה בין היתר ממחקר חדש שפורסם באפריל האחרון ונערך על ידי מספר חוקרים ישראלים, וביניהם פרופ' דני אופן, ד"ר רן ברזילי ופרופ' אינה סלוצקי מהפקולטה לרפואה. ד"ר לב-רן מצביע על מורכבות נוספת: "אמנם שימוש בקנאביס מביא להכפלה של הסיכון ללקות בסכיזופרניה מכ1% מהאוכלוסייה לכ2% ממנה, אך ברמת בריאות הציבור, הרוב המכריע של צרכני הקנביס לא יפתח הפרעות אלו. כמובן שעבור מי שלוקה בסכיזופרניה מדובר בפגיעה קשה מאוד לו ולמשפחתו – כבכל מחלה, כל אחד מאיתנו הוא 100%".
בשורה התחתונה, נדמה כי המדע עדיין מתקשה לספק לנו תמונה מלאה על הסיכונים וההשלכות של עישון מריחואנה. אמנם ברור שלמריחואנה יש אפקטים שליליים על הגוף והמוח שלכם, אבל מצד שני, גם ברור שהם פחות גרועים מאפקטים של סמים אחרים. אפילו אם בעתיד התמונה המדעית תהיה יותר מלאה, בלאו הכי המדע לא יכול להכריע האם כדאי לנו לעשן או לא. את ההחלטה הסופית – נצטרך להשאיר בידיים שמגלגלות את הג'וינט.