ללא כותרת

אחרי 24 שנות פעילות, בית הספר לעיתונות "כותרת", היושב אצלינו באוניברסיטה, החליט ‏להפסיק את פעילותו

"יש התעניינות עצומה. על כל מקום במסלולי הלימוד שלנו יש שבעה, שמונה מועמדים" אומר רומן פריסטר, מנהל בית הספר לעיתונאות "כותרת" בשנת 1992 בראיון שהתקיים באותה שנה. 22 שנה אחרי אותו הראיון בית הספר "כותרת" סוגר את שעריו עקב מצוקה כלכלית.

בית הספר לעיתונאות "כותרת" נפתח בשנת 1990 על ידי דב יודקובסקי, אחד מעורכיה המובילים של "ידיעות אחרונות" לאורך השנים וחתן פרס ישראל לתקשורת. יודקובסקי ראה לנגד עיניו את מצוקת כוח האדם בעיתונות באותם ימים וחשב שמן הראוי להזרים לאמצעי התקשורת אנשים אשר יביאו איתם גם השכלה רחבה וגם ידע מקצועי. בית הספר הוקם בשיתוף עם אוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת בר אילן, האוניברסיטה הפתוחה ובסיוע קרן ברטלסמן. תחילה שכן בית הספר ברחוב ברודצקי שסמוך לאוניברסיטה ובשנת 2006 עבר אל תוך כותלי האוניברסיטה. במהלך השנים הכשיר בית הספר שורה מרשימה של עיתונאים מובילים בעולם התקשורת (ראה מסגרת).

בית הספר "כותרת" הקנה לתלמידיו כלים וכישורים עיתונאיים הנחוצים לשם כניסתם לעולם התקשורת. בין השאר למדו הסטודנטים שיעורי רדיו, טלוויזיה, עריכה, כתיבה, תחקירנות ואתיקה עיתונאית. המרצים הינם מבכירי העיתונאים בתעשייה מה שמסייע להם בהקניית כלים אמיתיים לעבודה בשטח. לאורך שנות פעילותו של בית הספר הוא ביסס את מעמדו כבית הספר המוביל בארץ ללימודי עיתונאות.

השנה, לאחר 24 שנות פעילות מוצלחות, הודיע בית הספר כי הוא מפסיק לקבל סטודנטים ולא עתיד לפתוח מחזורים נוספים. מה גרם לספינת הפאר "כותרת", זאת שבעבר שורה של מתמודדים נלחמה על כל מקום פנוי בשורותיה, לשקוע לאיטה עד לטביעה הסופית המסמלת את סגירתה? "מפת התקשורת השתנתה לחלוטין", מסביר ד"ר רפי מן, היסטוריון וחוקר תקשורת אשר לימד בבית הספר "כותרת" מימי הקמתו. בשנותיה הראשונות של "כותרת" היה שוק התקשורת רווי מקומונים, האינטרנט עוד לא פרץ, ערוץ 2 טרם עלה לשידור במתכונת המסחרית והיה צורך בעיתונאים מוכשרים בתחום. ב-24 השנים האחרונות ניתן לראות שינוי בשוק התקשורת. "השינויים הם לא רק מבחינת השחקנים בזירת התקשורת, אלא גם מבחינת אופייה של התקשורת", טוען מן ומוסיף: "נכנסנו ל"עידן הרייטינג" שבו המסחור דוחק לא פעם שיקולים אחרים. טלוויזיה מסחרית, רדיו אזורי-מסחרי וכמובן האינטרנט, מוטטו את המודל הכלכלי של העיתונות המודפסת."

מה לדעתך הוביל לסגירת בית הספר?

"כמה דברים הובילו לסגירה. ראשית, 'כותרת' החזיקה מעמד שנים רבות בעיקר הודות לתרומה הנדיבה של קרן ברטלסמן הגרמנית, שאפשרה לבית הספר לא רק לגייס עיתונאים רבים כמורים אלא גם להעמיד לרשותם ציוד חדיש ויקר בעיקר בתחומי הטלוויזיה והרדיו. הקרן הפסיקה לפני שנים אחדות את תמיכתה. סיבה נוספת היא הירידה שחלה בשנתיים האחרונות בהיקף ההרשמה לחוגים ובתי ספר לתקשורת, ירידה שהחריפה בחודשים האחרונים, לקראת שנת הלימודים תשע"ה. הירידה באה לאחר יותר מעשור של בועה שבה סטודנטים רבים הסתערו על חוגים ומחלקות לתקשורת באוניברסיטאות, במכללות ובמוסדות נוספים. הגל הזה הגיע אל קיצו, וסובלים ממנו כל המוסדות המלמדים תקשורת."

האם לדעתך סגירת "כותרת" היא תמונת מראה למצבו של שוק התקשורת?

"אם יש זיקה בין מצב התקשורת לסגירת כותרת, הרי היא ככל הנראה נוגעת לרושם של סטודנטים, רושם שהוא די מבוסס, שהעתיד אינו ורוד בכל הקשור לתנאי התעסוקה בתחום, מבחינת הביטחון התעסוקתי והשכר הנמוך יחסית. גם הדיבורים על סגירה אפשרית של ערוץ 2, פירוק רשות השידור והמשבר החריף במעריב, גרמו אולי ללא מעט סטודנטיות וסטודנטים לחשוב פעמיים לפני שהם נרשמים ללימודי תקשורת."

האם עיתונאים בכלל זקוקים להכשרה מיוחדת כדי להפוך לכאלה?

"יש דברים שאי אפשר ללמוד והם חיוניים לעיתונאי: יכולת תקשורת עם אנשים, הבחנה בין עיקר לתפל, הגינות ועוד. או שיש לך את זה, או שאין. אולם יש הרבה מאוד דברים שחשוב ללמוד ולהכיר כדי שכל חלקי העבודה – איסוף המידע, הכתיבה, העריכה, החוק והאתיקה ייעשו בצורה מקצועית."

אי אפשר להתעלם מהשינויים שהביאה עמה "התקשורת החדשה", כך נהוג לכנות את התקשורת בימינו אשר מושפעת מעידן הדיגיטל שמאפיין את שנות האלפיים. ואכן, היום כבר כל אחד יכול להיות מעין עיתונאי, כל מה שצריך זה חשבון פייסבוק פעיל וחיבור לאינטרנט, ואם אין לך כזה, זה גם יכול להיות הווי-פיי של השכן. ומכאן השאלה המרכזית היא – האם בית ספר לעיתונאות נחוץ אולי אף יותר בימינו כאשר כל אחד יכול לפתוח בלוג ולהפוך לסוג של גוף תקשורת עצמאי?

"יש בארץ ובעולם בלוגרים שהם עיתונאים לכל דבר", ממשיך ד"ר מן, "לגבי ישראל, קחו לדוגמה את "הפלוג" של טל שניידר, שעושה עבודה עיתונאית מעולה בתחום הפוליטי. אולי ההצלחה של שניידר  נובעת מכך שהיא הייתה קודם עיתונאית. אם כך יש בלוגרים שהם בעצם עיתונאים עצמאיים, אבל בינתיים יש בודדים כאלה, סביר להניח שבעתיד יהיו הרבה יותר. יחד עם זאת עדיין חלק מהציבור יעדיף לקבל את המידע והפרשנות שלו ממקור מרכזי ומוסמך. תראה את  הרייטינג של ערוץ 2 בכלל, ובימי "צוק איתן" בפרט. אנשים מקבלים מידע ברשתות חברתיות במשך כל היום, אבל בערב הם רוצים משדר מסודר עם כתבים ופרשנים מוכרים ומוסמכים. אני מניח שזה יימשך כך גם בשנים הבאות."

"בכל מקרה, סגירת כותרת, כבית ספר מקצועי ורציני לעיתונות איננה בעיני רק דבר עצוב, אלא מדאיג. דווקא עכשיו, כאשר ארגוני תקשורת הולכים ומתכווצים, ועיתונאים ותיקים פורשים או עוברים להיות יחצ"נים, חשוב לחזק את התשתית המקצועית של צעירים שמצטרפים לתחום. וזה בדיוק מה שעשה בית הספר 'כותרת'. מבחינה זו הוא יחסר מאוד לתקשורת הישראלית."

כמובן שיש מי שחולק על ד"ר מן וסבור כי בשוק התקשורת של היום אין צורך בלימודים מקצועיים כדי לשאת בתואר היוקרתי, או שלא, 'עיתונאי'. כשהפלטפורמה התקשורתית המרכזית היא האינטרנט -הכוכבים הזוהרים הם חדווה בת 48 מקרית גת ששופכת את ליבה ב"סטטוסים מצייצים" והופכת לאייטם תקשורתי, מוטי בן 21 מרמת גן שלא הכניסו אותו לקלרה בשישי בגלל צבע עורו ודנה בת 12 שבסך הכול רוצה שהבריונים של ו'3 יפסיקו להתעלל בה בבית הספר. כשהתקשורת האמיתית נמצאת באינטרנט מי שמנצח עליה ומכווין אותה הם הגולשים, "פשוטי העם", ומי שבולע בשקיקה את מה שהגולשים מספקים לו הם לא אחרים מציידי האינטרנט – העיתונאים החדשים. העיתונאים הפכו את פייסבוק למקור מידע ראשוני לשם מציאת אייטמים שהופכים בן רגע לסיפור היום. כבר לא צריך לצאת לשטח, לחפש מרואיינים, מקורות או שותפי סוד – הכול נמצא ברשת, אבל לא רק המקורות עברו שינוי אלא גם מי שעושה בהם את השימוש.

כיום העיתונאים הם כבר לא בהכרח אלו עם המחברת ותעודת העיתונאי, העיתונאים החדשים הם בין השאר הבלוגרים. אחד מהם הוא עומרי חיון אשר בבעלותו בלוג בידור הקרוי על שמו. "כל הדבר הזה שנקרא פורטל עומרי חיון אמון עליו אדם אחד, זה אתר שנכנסים אליו מיליון אנשים בחודש, אין פה 70 אחראים ואין פה גוף משקיע. כרגע מבחינת כוח נראה לי שאני איש תקשורת משפיע בישראל", אומר חיון, ומוסיף כי הוא אינו חלק ממערכת תקשורתית משומנת: "אני עושה את כל התפקידים, זה לא שאין עורך כי הוא לא קיים, אני העורך, אני הכותב, אני הצלם, אני הקופירייטר, אני בפייס, אני אחראי על האתר עצמו. אם הייתי עורך חדשות 2 לא הייתי יכול לעבוד על המהדורה לבד אבל אנחנו הולכים למקום שהוא לגמרי one man show."

מה אתה יותר, בלוגר או עיתונאי?

"עצם השאלה הזאת נוראית ומשעשעת כאחת. מה זה עיתונות? מה זה עיתונאי? מה זה אדם שעובד בתקשורת? עבדתי בנענע ובמעריב אבל זה לא עניין אותי אז עברתי להיות עצמאי והאינטרנט אפשר לזה לקרות. אם אני מסתכל אחורה בזמן ועד היום, מבחינת הסיפורים שאני מביא והעבודה שלי אני נטו עיתונאי, אני גורם לשינויים בעולם הטלוויזיה והבידור. הדיון הזה הוא לא על מי עיתונאי אלא האם הצלחתי להשפיע."

איזה שינויים אתה רואה בנוף התקשורתי?

"היום אין עיתונאי שיכול להתקדם או להצליח אם הוא לא מותג, אם הוא לא שם בפני עצמו ואם לא רואים את הפנים שלו. אם פעם הייתה מצורפת תמונת הכתב רק לטורי דעה היום כבר אפשר לראות תמונות של הכתבים בכל מקום. הסיבה היא שחייבים להפוך את הכתב למותג כדי שאנשים יתחברו אליו."

מה לדעתך הפך את הבלוג שלך למוצלח?

"אני לא מסכים להתנהל במשחק של יחסי ציבור מול עיתונאות. לצורך העניין, בתוכניות הריאליטי רוב כלי התקשורת עובדים עם יחסי ציבור. הקורא לא מבין איך משחקי הכוחות עובדים. אני לא מפחד ממשחקי הכוחות ולא משתף פעולה עם יחצ"נים. למשל השאלה מי נכנס לבית האח הגדול טרם פתיחת העונה, כל כלי התקשורת קיבלו שמות של משתתפים מאנשי קשת ואנשי האח הגדול, אבל אני לא עובד איתם ובכל זאת ידעתי ראשון מי נכנס. זה ערך מוסף שבעיניי גורם לאתר שלי להיות מוצלח יותר. אני לא כבול לאינטרסים שמשבשים את שיקול הדעת שלי בתור עיתונאי."

מדבריו של חיון ניתן להבין שגם הבלוגר הלא מלומד עובד תוך כדי ניסוי וטעייה ושומר על כללי אתיקה עיתונאית. כמו כן, בתור מי שבאופן מסוים מייצג את פני התקשורת החדשה מסביר חיון שהיום אי אפשר לטאטא שום דבר אל מתחת לשטיח. כל ידיעה מוצאת את דרכה אל הקהל: "ניקח אפילו את דעא"ש ואובמה- זה מטורף שכל המסר בהריגה מופנה לאובמה. פעם זה היה אפשרי שדבר כזה לא יצא החוצה בשום שלב ובשום דרך, אובמה יכול היה לחסל את זה באופן מיידי ברמה התקשורתית, אבל היום זה כבר בלתי אפשרי. בימינו כל ילד שמעלה סרטון ליו-טיוב יכול להשפיע על המציאות שאנחנו חיים בה."

בית הספר "כותרת" שנפתח בתחילת שנות ה- 90 הפך למובילים בתחומו ולא בכדי. היה לו את כל מה שצריך כדי להצליח – מורים מוצלחים, יכולת הקניית כלים, ביקוש רב בקרב הסטודנטים וקרקע פורייה שבאה לידי ביטוי בשגשוג כלי התקשורת בישראל. כנראה שהבעיה העיקרית שהובילה לקריסתו בימים אלו היא ש"כותרת" לא התאימה את עצמה למציאות המשתנה. עולם התקשורת עומד בפני צומת דרכים שבה העיתונאים שהכרנו הופכים לזן חדש של עיתונאים. גם הוותיקים שבהם לומדים תוך כדי תנועה להתאים את עצמם לתקשורת של העשור השני של שנות האלפיים. אך הם לא היחידים שצריכים ללמוד ולהפנים את הבשורה, גם העיתונאים החדשים שצומחים, שבניהם נמצאים הבלוגרים העצמאיים, מנסים לאמץ לעצמם יכולת של בן כלאים בין עיתונאי מסורתי לבין עכברי רשת שלא עוזבים את המקלדת עד למציאת הסיפור הבא.

ולמרות כל זאת לפי דעתנו אין מקום להספד המקצוע ויתרה מכך – להספיד את בית הספר. הוא יפתח בשנת הלימודים תשע"ו כחלק מהחוג לתקשורת של אוניברסיטת תל אביב. כמובן שזה לא יהיה אותו הדבר, בית ספר "כותרת" איבד מהזוהר שהיה לו, אך כולנו תקווה שהוא יצליח למצוא את הייחוד שלו בעולם התקשורת החדש ולא ייבלע בנוף האקדמאי בין כל חוגי התקשורת במוסדות השונים במדינה.