לא בפוקס

‏"אני באוניברסיטת תל אביב מאז שאני זוכר את עצמי", מעיד על עצמו פרופסור פוקס, "התחלתי ‏ללמוד כאן מיד אחרי הצבא. עשיתי כאן את התואר הראשון, השני והשלישי. אחר כך נסעתי ל־4 ‏שנים לוויסקונסין וחזרתי בתור מרצה. מאז אני כאן." ‏

מה אתה חוקר כרגע?‏

‏"כרגע אני חוקר את הנושא של השוואות בין התחזיות של סקרים טלפוניים ואינטרנטיים. לאחרונה ‏יש אחוז הולך ועולה של אנשים שלא עונים לסקרים הטלפוניים. בנוסף, אני חוקר מה גורם לאנשים ‏כן לענות לסקרים. ישנם מחקרים מעניינים שבודקים מהן מילות המפתח שמגדילות את הסיכוי ‏שאדם ישתתף בסקר, למשל." ‏

בעבר, רבים ממחקריו של פוקס עסקו ברפואה, תחום הפסיכיאטריה ותופעות שקשורות באוזן ‏התיכונה. מחקרים שבוחנים טיפולים וניסויים קליניים. "כשעושים ניסוי קליני כדי לדעת אם טיפול ‏מסוים עוזר השאלה היא תמיד: עוזר יחסית למה?", הוא מסביר, "אחת השיטות כדי לבחון ‏טיפולים היא ‏Double Blind ‎‏ – בוחנים מספר טיפולים במקביל על האנשים שהסכימו להיכנס לניסוי. ‏החולה והרופא לא יודעים איזו תרופה החולה קיבל. חלק מקבלים את תרופה א' וחלק את תרופה ‏ב' ורק אחרי זמן מסוים מתחילת הטיפול מתחילים לבדוק את ההשפעה. כך מנטרלים את אפקט ‏הפלסיבו", והוא ממשיך, "סטטיסטיקה זה המקצוע הכי מעניין בעולם", "באים אלינו אנשים עם ‏המחקרים שלהם בשלבים הכי מעניינים, קודם כשמתכננים את המחקר ואז אחרי איסוף נתונים של ‏שנתיים. הסטטיסטיקאי מקבל את כל התוצאות וקובע אם הטיפול עובד או לא. זה מרגש בצורה ‏בלתי רגילה, הרבה יותר מאשר סקרי הבחירות. אתה יודע שאתה עושה דברים אמיתיים ‏שמסייעים לאנשים וזו תחושה מדהימה. הייתי צריך להיות רופא."
‏
השנה פוקס אמנם לא מלמד, אך הוא מעיד על עצמו שהוא אוהב מאוד את ההוראה. "ההוראה ‏בשבילי היא לא פרנסה, אני מוכן ללמד גם חינם בתנאי שזה קורס מעניין. הדבר הכי קשה ביציאה ‏לגמלאות היא לא ללמד. החלק האהוב עליי הוא הסטנד אפ, לראות את תגובות הסטודנטים עין ‏בעין, לתת שואו. זו התחושה הכי חיה שיש, אנשים מקשיבים, אתה מגיע אליהם. כשאתה מלמד ‏קורס ורואה שבאנשים לא מתעורר שום עניין, זה מאוד לא כיף."‏

מה דעתך על זה שרוב הסטודנטים לא אוהבים סטטיסטיקה?‏

‏"אני תמיד מסביר שסטטיסטיקה לא צריכה להיות כזו, לא צריך לתת דוגמאות כמו זריקת כדורים ‏לתאים, זה משעמם. אם יתנו דוגמאות שרלוונטיות לנושא הלימודים, למשל ראיות סטטיסטיות ‏במשפט לסטודנטים למשפטים, יהיה עניין. אני חושב שסטטיסטיקה זה המקצוע הכי מדהים כי היא ‏מסבירה מה בעצם אנחנו רואים בנתונים. אפשר להציג קודם את חשיבות הנושא ואחר כך את ‏התיאוריה. בארה"ב נותנים בהרבה מקרים את הקורס מבוא לסטטיסטיקה דווקא לפרופסורים ‏הגדולים שיודעים הרבה ויכולים לעשות הקשרים וגם אצלנו מתחילה להיות מגמה כזו. זו לא בושה ‏ללמד קורסים גדולים ואני ממליץ מאוד."‏

איך הגעת להיות הסוקר הראשי של ערוץ 10?‏

‏"כבר הרבה זמן אני עורך את התחזיות של ערוץ 10 וגם את תחזיות ליל הבחירות. הגעתי לזה ‏במקרה", הוא צוחק, "לפני 20 שנה התחלתי לעשות את תחזיות הבחירות בטלוויזיה, העסק ‏התפתח מערוץ 1 לערוץ 2 ולבסוף לערוץ 10 וגם לעיתון "הארץ", אני עורך את הסקרים שלהם ‏מהיום הראשון שהם התחילו לעשות סקרים. בתחזיות הראשונות של מינה צמח ביקשו ממני ‏לעשות עבורה את ניתוח הנתונים. באותו הזמן שנינו השתתפנו בתכנית בטלוויזיה החינוכית בשם ‏‏"רואים שש שש" שהתעסקה גם בסטטיסטיקה ומשם זה התגלגל."‏

איך נראה היום שלך בתקופת הבחירות?‏

‏"כמו כל יום אחר. תקופת בחירות לא שונה מהיום יום, זה פשוט לחוץ ומלחיץ. מספר הסקרים שיש ‏לנו לא עמוס. צריך להתכונן לליל הבחירות אבל אין הרבה מה לעשות חוץ מלבחור את הקלפיות ‏שנדגום. כל שבוע יש סקר בערוץ 10 וכל 3־4 שבועות יש סקר בעיתון "הארץ". מדי פעם יש גם ‏סקרים שמוזמנים על ידי מפלגות אבל מעט ועושים אותם כמו כל סקר אחר. אין לחץ מבחינת ‏מספר שעות העבודה, הלחץ הוא שהם רוצים את התוצאות מהיום לאתמול אז עובדים קצת ‏מאוחר."‏

ואם התחזיות שלך יתגלו כלא נכונות? יש סיכוי כזה בכלל?‏

‏"אני מודה שאני לא חי טוב עם הסיכוי שחלק מהתחזיות יתבדו", הוא אומר, "צריכים להכיר ‏ברצינות בכך שלכל התחזיות יש בעייתיות מסוימת", והוא ממשיך כשעל הדרך נותן לנו הצצה ‏קצרה לשיעור קטן בסטטיסטיקה מפי פרופסור קמיל פוקס: "בעייתיות אחת היא טעות מקרית, ‏כלומר: אם נשאל 600 איש את שאלות הבחירות ובאותו יום עוד 600 איש אחרים התוצאות יהיו ‏שונות. בעייתיות נוספת היא הטיה, כלומר: כשאנשים מסוימים לא עונים לשאלות, אם הדעות שלהם ‏שונות מאלה שכן עונים תהיה הטיה. הטיה נוספת היא כשאנשים לא החליטו למי יצביעו, אבל ‏בעצם העובדה שאני שואל אותם הם יקבעו דעה באותו רגע. בגלל כל אלה מה שמומלץ ‏כסטטיסטיקאי זה להסתכל על מספר סקרים ביחד, לראות ממוצע ולראות אם זו אותה מגמה. ‏במקרה כזה יהיה יותר סיכוי שהדבר נכון, אבל אם אנשים לא החליטו ההטיה היא אצל כולם."‏

פוקס מדגים עליי סימולציה קטנה של סקר, ושואל אותי למי תכננתי להצביע. אני מספרת לו על ‏ההתבלטות שלי והוא מנתח את העניין: "רוב ההתלבטויות הן בתוך הגוש. אבל יש אנשים ‏שמצביעים הצבעה אסטרטגית, אם תראי לפי הסקרים שיש סיכוי טוב שמפלגה מסוימת תרכיב את ‏הממשלה יש סיכוי טוב שתצביעי לה. אופציה שנייה של הצבעה אסטרטגית נובעת משיקול הפוך, ‏דווקא כדי לחזק מפלגה חלשה."‏

איך אתה ממליץ לנו, כסטודנטים, להיות צרכנים ביקורתיים של סקרים בתקופת בחירות? למה ‏חשוב לשים לב?

‏"ראשית לא להסתכל על סקר אחד בפני עצמו אלא על כמה סקרים ביחד, על ממוצעים ומגמות. יש ‏לזה רמת אמינות יותר גבוהה מאשר בכל סקר בנפרד, לדוגמה: אם אנחנו רואים שמישהו עולה ‏באופן מובהק בכל הסקרים. לא להתייחס כמה מנדטים בדיוק כל אחד מקבל. לזכור שהשאלה ‏בסקרים היא "אילו הבחירות היו מתקיימות היום למי תצביע?", אבל הן לא מתקיימות היום! יכולים ‏לקרות דברים שישנו לחלוטין את מפת הבחירות ולפוליטיקאים יש עניין לשנות את האג'נדה לכזו ‏שיותר מתאימה להם. אחד רוצה שאנשים ידברו על יוקר המחייה, שני מעוניין שהנושא החשוב ‏יהיה בטחוני והשלישי רוצה לומר אמירה כללית על מיהו המתאים ביותר לראשות הממשלה. כל ‏אחד מהם ימשוך את מערכת הבחירות לכיוון שלו ודברים יכולים להשתנות. בנוסף, גם האיומים ‏החיצוניים יכולים לשנות את התוצאות. צריך להיות מודע שיש שיעור טעות לא מבוטל בכל סקר ‏נפרד אבל ביחד הממוצעים יותר אמינים. אם סקר אחד נראה מאוד שונה, זו תצפית חריגה וזה ‏יכול להיות מקרי."‏

אתה מאמין שסקרים יכולים להבנות את המציאות, שביצוע הסקרים עצמם עשוי להשפיע על ‏התוצאה?‏
‏
‏"יש הרבה מחקרים בנושא הזה. ההכללה הזו היא לא נכונה. נעשו מחקרים לגבי ההשפעה של ‏הסקרים בקנדה ומה שמסתבר הוא שרוב האנשים לא זוכרים מה אומרים הסקרים וההשפעה היא ‏בשוליים. אולם ברוב הגדול של הדברים ההשפעה היא בהצבעה אסטרטגית."‏
המצביעים בארץ נוטים לשנות את הצבעתם בין מערכות בחירות?‏

‏"בשתי מערכות הבחירות האחרונות האלקטורט זז ימינה. אנשים משנים את דעתם בעקבות ‏אירועים שקרו, חלק מהתזוזה נובעת מהפחדות אבל חלק ממנה גם נובעת מהעובדה שיש חוסר ‏אמון במה שקורה במדינות ערביות: האביב הערבי, האינתיפאדה, איראן, דאע"ש וכו'. כל אחד ‏לוקח את זה בצורה אחרת ומגיע למסקנות אופרטיביות אחרות מהמצב, לסגור את עצמנו כמה ‏שיותר או דווקא לנסות להגיע למשהו אחר." ‏
לסיום, פרופסור פוקס קורא לכולם ללכת להצביע והכי חשוב: "‏And let the best man win!‎‏".‏