אהלן וסהלן
לכל פאב יש את הקונספט שלו, אבל זו הפעם הראשונה שנתקלנו בפאב שבנוי כמו חמאם טורקי. ת'כלס, היה אדיר - וזה עוד לפני שדברנו על השתיה ללא הגבלה. ביקורת פאב
איפה היינו? טנג'יר, יהודה הלוי 93
שעת ערב מוקדמת. מערכת 'תזה' התכנסה לעוד ישיבה. היינו מפוצצים במעמולים יבשים ועוגיות עבאדי כששירלי סיפרה על ההמלצות שהיא מקבלת על מקומות בילוי באיזור שכדאי לסרוק למדור זה. כשהיא ציינה את הטנג'יר כ"הבא בתור" קראתי בהתרגשות "מעבירים את הישיבה לשם!". בסריקה מהירה, העורך הבין שהוא די איבד את כולנו, ולא הייתה ברירה אלא לסגור את הבסטה. ארזנו חפצינו ושמנו פעמינו לרכבים. בדרך, הבנו שהטנג'יר הוא פאב חדש בתל אביב, כך שלא ממש ידענו למה לצפות ביציאה הספונטנית הזו. מה שבטוח, חשבנו לעצמינו, לפחות יהיה לנו חומר לכתבה הבאה.
שירות: בשל הספונטניות בה נקטנו, נאלצנו לשבת על הבר כי המקום היה מוזמן כולו לאירוע עתידי. הברמן הסביר לנו פנים בחיוך מלבב, והיה איש שיחה נעים במיוחד. לאחר הסתחבקות פרונטלית עם 'פינקי' (אחד מהבעלים של המקום) והתלחששות טלפונית עם רן קרן (שותף נוסף), פונקנו במגוון מנות (שיפורטו בהמשך).
אווירה: מכירים את הצלחות הכחולות והמעוטרות האלה שתולים לפעמים על קירות בבתים? לא? אז טאג'ין ראיתם פעם? ובכן, כך מעוצב הפאב. כל הקירות עטויים קרמיקה (או שמא זה סוג של פסיפס?) בגוונים כחלחלים, כשם היה מרחצאות במרוקו. אישית היה לי די נעים.
מוזיקה: אופיינית למקום מחופה קרמיקות שמגיש נרגילות כמנה ראשונה. סלסולים בשפות מעניינות שעושים נעים באוזן.
אוכלים שותים: הטנג'יר הוא בר צמידים; בוחרים מסלול, מקבלים צמיד צבעוני ויאללה בלאגן. הקטע המעניין היה הייחודיות של המנות בתפריט – אפילו הצ'יפס לא היה סתם צ'יפס! בתור נשנוש פתיחה, קיבלנו מעין לאפות חמות מלוות במטבלים מרוקאים חריפים יותר ופחות. אחרי שטרפנו, קיבלנו לטעום ממשקאות הבית שלהם; הבולט מביניהם היה 'רום כולתום' שהתבסס על משקאות בטעם אניס, וגם קצת רום. למרות שאני לא ממש מתחברת לאניס בדרך כלל, ביקשתי מנה נוספת. אחרי שהיינו שתויים לחלוטין ושכחנו שבאנו בשביל ישיבת מערכת, קיבלנו את הכנאפה המלוחה כדי לרפד את כרסנו. לפני שאתם מעקמים את האף, תנו לי להגיד לכם שזו המנה שהכי באה לי במקום באותו רגע. אם אתם אוהבים גבינות עיזים- אסור לכם לפספס! מדד טובורג-גולדסטאר: פיינט ג' ב-29.
קהל: רוב האורחים נראו כסטודטים מהסביבה שסך הכל רוצים לחגוג. לאט-לאט המקום נהיה צפוף באנשים שלעיתים נאלצו לעמוד. כפכפים או מוקסינים? כפכפים ותרבוש.
עישון: היו נרגילות דיגיטליות להזמנה. כן, נרגילות דיגיטליות – משהו מיוחד שהביאו למקום, אבל לא יצא לנו לנסות. עם זאת, לא הרגשנו בפעילות שלהן מסביב. סרטן ריאות? וירטואלי.
פיק-אפ: ללכת הביתה עם החבר'ה לתדלוק נוסף נחשב? מונית לכמה: 5, אחד על השני.
ניקיון: פשוט נקי. למקלחת או למיטה? למיטה.
סיכום: אפשר לומר שזו בהחלט הייתה ישיבת המערכת הכי פורייה שהייתה לנו אי פעם, ואני לא מדברת רק על הרעיונות שעלו לגיליון שמולכם. היה כיף, האנשים היו נחמדים והאוכל מעניין. לא סתם ערב בפאב.