נטול-טסטוסטרון

אם גם אתם חלק מקהילת הגאים-גאות התל-אביבים, את ה'שפגאט' אתם כבר בטוח מכירים. כתבתנו יצאה לערב שכולו בנות באחד המקומות הצבעוניים בעיר.

שפגאט, צילום: אלה פנסו
שפגאט, צילום: אלה פנסו
7 במאי 2014

איפה היינו? שפגאט, נחלת בנימין 43

הגיע הזמן לצאת מהבועה המרובעת שלי ולשנות קצת אווירה. גייסתי אוטו וחברה אמיצה, ושמנו פעמינו לבר "השפגאט" כדי לחוות בפעם הראשונה איך זה להיות סטרייטית בגיי-בר. בחרנו בליין הבנות של יום רביעי, כדי לא להיות חריגות לחלוטין. חניית האוטו בחניון הסמוך (שכבר חיסלה לי את התקציב), שווה ציון ולו רק בגלל השומר הנחמד, שלקח את העבודה שלו ברצינות רבה ובעיקר הצחיק אותנו עד דמעות.

אני מודה שברחוב, ליד דלתות הפאב, קיבלתי תחושה מוזרה. מבחוץ המקום נראה אפל ומוזר, כמו הזיה לא ברורה. כשנכנסנו האווירה השתחררה מעט, ובמבט חטוף סביב גיליתי שאוכלוסיית המקום כוללת 100% נשים. לאחר התאוששות ממכת האסטרוגן הבלתי רגילה, התמקמנו.

שירות: חווית השירות היתה מעניינת, שכן לא היו מלצריות – מה שכן היה אלו שתי ברמניות חמודות להפליא, שלמרות שהצקתי להן עם בקשות של כתבת, גילו סבלנות מרשימה ואפילו שמרו על  אווירת הצחוקים המשוחררת ששררה סביבן.

אווירה: מעושנת ומסיבתית. קירות מקושקשים בגרפיטי וכל מיני מושבים פזורים סביב שולחנות נמוכים על טרסות רחבות. משהו בין רחוב הומה לאמפיתיאטרון.

מוזיקה: די-ג'יי בת שידרה מוזיקה קיצבית לחלל האוויר המעושן. היה רועש וצעקנו מלא, אבל לא היה אכפת כי כולם סביבנו חייכו.

אוכלים שותים: לא היה אוכל, כך שלמזלי, החשק לצ'יפס וסמבוסק נשארו בגדר חשק בלבד ולא הפכו לרעב אמיתי. השתייה לעומת זאת, הייתה לא רעה בכלל: קוקטיילים קלאסיים של בנות (לקחתי מוחיטו – 43 ש"ח) לצד משקאות חזקים יותר. קנקן ליטר גולדסטאר עולה 50, ובהזמנת בירה מקבלים צ'ייסר ב-10. מדד טובורג-גולדסטאר: פיינט ג' ב-28.

קהל: לא יכולתי לצפות לשום דבר אחר בגיי-בר עם ליין בנות: המקום התמלא מהר בנשות הקהילה שישבו בחבורות. לשולחננו הצטרפו חברות נוספות, וכל כמה דקות התיישבו לידינו אנשים חביבים שפרסמו מסיבות כאלה ואחרות – ועל הדרך פיתחו שיחה מגניבה ברומו של עולם ("ככה זה לסביות, חופרות"). כפכפים או מוקסינים? נעלי-עקב.

עישון: הרגשתי שזה עניין שהולך להתפתח עם התקדמותו של הערב. אחרי מסך העשן הראשון שננשף עליי מבחורה שישבה על מדרגה מתחתיי, הבנתי שאת הסוודר אני שולחת ישר לניקוי יבש. סרטן ריאות? יש.

פיק-אפ: זוכרים את הברמניות? אז אם לא הייתי סטרייטית-בלטה, כנראה שהאחת שקיבלה ממני מייל כדי לשלוח לי תמונות של הפאב הייתה מקבלת ממני גם את מספר הטלפון. היה מתח מיני בכל פינה, ומשום מה זה הרגיש בסדר. מונית לכמה? 2-4 (ורק כי יש הגבלת מושבים).

ניקיון: אי אפשר ממש לראות מה נקי ומה לא על רצפת בטון. אז זה נראה קצת מלוכלך. למקלחת או למיטה? למיטה.

סיכום: נחמד היה להשאיר סטראוטיפים ודעות קדומות מחוץ לדלתות הפאב הזה. אני לא הומופובית בכלל, אבל גם אני חטאתי בחשש הפולני של "מה יהיה". החשש הזה נמחה בהרבה צחוק ומגניבות של אנשים ששמים פס על מה שחושבים עליהם במקום שמאפשר להם להיות מי שהם באמת.

ציון: 5 (מתוך 5)