90 שנה לטקס האוסקר: מה צפוי לנו השנה?

טקס האוסקר ה-90 במספר, שיתקיים השנה בלילה שבין ה-4 ל-5 במרץ, הוא הרבה יותר מאשר תחרות מרתקת בה יתמודדו הסרטים המדוברים של 2017 על פסלונים קטנים ומוזהבים. הטקס הנוצץ הוא לא רק אירוע הסיום של שנה קולנועית, אלא גם סיכום תרבותי כולל, שמאגד את כל הסוגיות, השערוריות והדמויות שהיו במרכז הבמה לאורך השנה. זהו ערב חגיגי אחד שמכיל בתוכו את כל הטוב, הרע והמכוער של התרבות האמריקאית, וכל שוחר תרבות – גם אם הוא סולד לחלוטין ממה שהוליווד מייצגת – עשוי לפחות להתעניין במגמות שמשתקפות ממנו.

הוליווד חוותה השנה בין היתר את טלטלת קמפיין me too# שהתחיל בעקבות פרשת הארווי ויינשטין ודומיו, ונמצאת במרכז השיח החברתי בנושא ההטרדות המיניות. לצד זאת, מארגני הטקס שרויים ב״פוסט-טראומה״ לאחר הטעות המביכה בסיום הטקס הקודם (במסגרתה חלה שגיאה בהקראת הסרט הזוכה, ורק לאחר דקות של בלבול הוענק הפרס לסרט מונלייט ולא לסרט לה לה לנד, שהוכרז כזוכה קודם לכן). בצל הפרשיות ובעקבות הטעות מאשתקד, נראה כי מנהלי הטקס בפרט והאקדמיה בכלל ירצו להיראות השנה ״הכי בסדר שאפשר״, הן מבחינת בחירת הזוכים והן מבחינת ארגונו וניהולו של הטקס, אותו ינחה גם השנה ג׳ימי קימל.

הארווי ויינסטין (צילום: Getty Images)

קטגוריית הסרט הטוב ביותר

אמנם ישנן קטגוריות רבות שבהן מתנהלת השנה תחרות בין סרטים טובים במיוחד, אך אין ספק שקטגוריית הסרט הטוב ביותר מהווה את שיאו של הטקס מכל בחינה: היא זו שמשקפת את מה שהוליווד חושבת – או רוצה לשדר לעולם שהיא חושבת – שנכון לעסוק בו בימים אלה. בהתאם, הסרטים שמועמדים השנה לפרס הגדול עוסקים באופן מובהק יותר מאי פעם במגוון נושאים שמתקשרים כולם, בדרך זו או אחרת, לסוגיות אקטואליות ונושאים חברתיים ופוליטיים שהיו במרכז השיח הציבורי בשנה החולפת.

אחד המועמדים הבולטים לזכות בפרס השנה הוא הסרט שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי, בבימויו של מרטין מקדונה ובכיכובה של פרנסס מקדורמנד הנהדרת. הסרט עוסק במחאתה של אם שכולה כנגד המשטרה המקומית בעיירה נידחת במרכז ארה״ב. כל מי שיצפה בסרט יוכל במהירות לראות כיצד הוא מתקשר לנושאים אקטואלים בחברה האמריקאית ובכלל, ובראשם חשיבותה והשלכותיה של מחאה ציבורית. יחד עם זאת, בעיניי ישנה בעייתיות בדרך שבה עוסק הסרט בנושאים אותם הוא מעלה, בעיקר משום שהתסריט מרגיש דידקטי מעט ומלאכותי, והתקינות הפוליטית שהוא משדר היא ישירה מדי.

מתוך "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי"

סרט נוסף שקיים סיכוי סביר שיסיים את הטקס כזוכה הגדול של השנה הוא צורת המים, סרט הפנטזיה של גיירמו דל טורו המקסיקני. על פניו, העלילה לא נשמעת כעשויה מהחומר לזכייה באוסקר: הסרט מתאר את מערכת היחסים שנרקמת בין מנקה אילמת ומפלצת איש-דג מסתורית, במתקן אמריקאי מדעי סודי. עם זאת, הסרט זכה בפרס הראשון בפסטיבל ונציה האחרון והשיח הביקורתי אודותיו הוא חיובי מאוד, מה שתורם לסיכוייו מול המתחרים.

גם לסרט קרא לי בשמך בבימויו של הבמאי האיטלקי לוקה גואדנינו יש סיכוי לא רע לזכות. מדובר בדרמת התבגרות רומנטית שבמרכזה מערכת היחסים הקצרה ומלאת היצרים בין נער בן 17 ובין בחור המבוגר ממנו. בדומה לסרט הזוכה של השנה שעברה, מונלייט (שבמרכזו סיפור התבגרותו של נער הומוסקסואל שחור), סביר שקרא לי בשמך יקסום לחברי האקדמיה הליברלים בשל תווית ״סרט הלהט״בים של השנה״ שדבקה בו.

"קרא לי בשמך". מועמד לטקס פרסי האוסקר 2018

המפתיעים

סרט מדובר לא פחות הינו תברח, סרט אימה שסומן מרגע יציאתו כאחת ההפתעות הגדולות של עונת האוסקרים הנוכחית. הסרט אמנם סובב סביב סוגיית הגזע האקטואלית-תמיד והחשובה, אולם קשה להאמין שהאקדמיה תעניק את הכבוד לסרט כה יוצא דופן – ניסיוני כמעט. בעיניי, עצם מועמדותו כבר מהווה הפתעה נעימה שממשיכה את המגמה של השנים האחרונות (ששיאה בזכייתו של מונלייט בשנה שעברה), במסגרתה האקדמיה נותנת כבוד והערכה לסרטים דלי תקציב וייחודיים יותר ויותר.

המועמדות המפתיעה ביותר לפרס השנה נזקפת לזכותו של ליידי בירד, סרטה של גרטה גרוויג, שמועמדת גם לפרס הבימוי והיא האישה החמישית בלבד שמועמדת לפרס זה בתשעים השנים בהן הטקס קיים. מי שהנתון הזה מדהים אותו ישתומם אף יותר מהנתון הבא: בקטגוריית הצילום בטקס הנוכחי מועמדת הצלמת רייצ׳ל מוריסון על הסרט פרחים בבוץ, וזוהי המועמדות הראשונה אי פעם (!) של אישה בקטגוריה זו. מדובר בקטגוריה האחרונה שנותרה עד היום נחלתם של גברים בלבד, כך שמועמדותה של מוריסון טעונה בחגיגיות רבה ובסמליות מסוימת, במיוחד בהתייחס לאירועי השנה החולפת בסוגיות המגדריות בהוליווד.

הותיקים

העיתון של סטיבן ספילברג מתקשר אף הוא לנושאים אקטואליים בארה״ב של השנה האחרונה: מלחמת טראמפ והתקשורת, צנזורה על העיתונות והמושג האהוב על כולם לאחרונה – ״פייק ניוז״. אמנם לסרט אין סיכויי זכייה ממשיים, אולם בעיניי הוא מבויים באלגנטיות מעוררת השראה ובמיומנות שמוכיחה שוב שספילברג הוא מגדולי יוצרי הקולנוע הפועלים בימינו.

מועמד בולט נוסף הנו דנקרק בבימוי כריסטופר נולאן – אחד הבמאים המוערכים בהוליווד בשנים האחרונות שעדיין לא זכה מעולם בפרס האוסקר. המבקרים הגדירו את הסרט כבר עם יציאתו כחוויה הקולנועית הגדולה של השנה, ונראה שהקהל מסכים, לפי ההצלחה המסחרית של הסרט והציונים הגבוהים להם זכה באתרי הדירוגים השונים.

דנקרק. מועמד לטקס פרסי האוסקר 2018

קטגוריית השחקן הטוב ביותר

שעה אפלה תופס השנה את המשבצת הכמעט-קבועה של סרט בריטי בין המועמדים לפרס הגדול. בסרט מככב גארי אולדמן הוותיק כוינסטון צ׳רצ׳יל בתפקיד שאמור, לפי כל התחזיות, לזכות אותו בפרס האוסקר הראשון בקריירה.

למרות זאת, לא אולדמן הוא השחקן המדובר ביותר בטקס הנוכחי, כי אם דניאל דיי לואיס שמככב בסרטו של פול-תומאס אנדרסון, חוטים נסתרים. במה שאמור להיות תפקידו הקולנועי האחרון של שיאן הזכיות בפרס השחקן הראשי בכל הזמנים, דיי לואיס מגלם מעצב אופנה מגלומן ומתנשא באנגליה של שנות החמישים. כמו בכל סרטיו האחרונים של אנדרסון מדובר בסרט איטי ומורכב, ותצוגת המשחק מלאת הניואנסים של דיי לואיס היא מופת של משחק קולנועי, שיכולה בעיניי להצדיק לבדה את הצפייה בסרט.

ועוד מילה על הטקס עצמו

כאמור, העניין בטקס נובע לא רק מחשיפת זהות הזוכים בפרסים השונים, אלא גם מנאומי הזכייה שבאים לאחר ההכרזות, שהם לעיתים קרובות מרגשים, מצחיקים, פרובוקטיביים או כל אלה ביחד. רוב הזוכים בקטגוריות השונות יעלו לבמה במטרה להשתתף גם הם בחגיגה הליברלית והאנטי-טראמפית שהוליווד תפיק, ולא יהיה מפתיע אם מספר נאומים יכו גלים ויהיו מדוברים מאוד בבוקר שלאחר הטקס, כפי שקרה עם נאומה ה״נשיאותי״ של אופרה ווינפרי בטקס פרסי גלובוס הזהב בחודש שעבר.

אופרה ווינפרי בטקס גלובוס הזהב 2018. צילום: גטי אימג'ס

ומה עם הזווית הישראלית?

פוקסטרוט בבימויו של שמוליק מעוז לא מצא את עצמו בין חמשת המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה. אין ספק שבקרב התעשייה הישראלית ישנה תחושת החמצה, בעיקר כי הסרט המעולה אכן היה אחד מהמדוברים בעולם בשנה החולפת. אבל אם נסתכל על חצי הכוס המלאה, לפחות נחסך מאתנו לשמוע את שרת התרבות מגנה אותו שוב…