אנד צ'יל: התכנים הכי מרגיעים ומעודדים בנטפליקס

בימי הבידוד הארוכים שנכפו עלינו, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו תקועים מול נטפליקס, גוללים את הספרייה בלי חשק ללחוץ על שום דבר ובטח שלא להתחייב לתוכן חדש ולא מוכר. אלו בדיוק הימים המתאימים להיזכר שבנטפליקס יש אוצרות נסתרים של רוגע – רגעים שכאילו נוצרו כדי לגרום למוח שלנו לקחת צ'יל פיל ולזכור שהכל הולך להיות בסדר. בדקנו אותם בשבילכם וחזרנו עם ההמלצות הכי חמות.

טבע: Our Planet

להסתכל על השמיים זה מרגיע, גם אם זה בטלוויזיה. "כוכב הלכת המופלא" צולמה בחמישים מקומות שונים ברחבי הגלובוס במטרה להביא אלינו את היופי של עולם הטבע. הקול המבטיח והסמכותי של דיוויד אטינבורו מלווה אותנו כשאנחנו מדמייניים את עצמנו ביער, מביטים בשקט בנמלים שעומלות על סחיבת עלים עצומים, או באוקיינוס, שוחים בין יצורים תת ימיים שנעים בקולות מרגיעים על רקע אלף גוונים של כחול. הצילומים מרהיבים, הצבעים מטורפים, ויש לנו הזדמנות להעריך מחדש את כוכב הלכת הקטן והצנוע שלנו.

אוכל: Chef's Table

לא צריכים להיות פודיז או מבינים גדולים במנות גורמה כדי ליהנות מהסדרה הזו. כמו כל תוכנית טובה, הכוח של הסדרה הדוקומנטרית הזו נמצא בסיפורים שהיא מספרת. הבונוס: היא עושה את זה באמצעות צילומים מרהיבים בצבעוניות שלהם, ובלי השטיקים הרגילים של הז'אנר. בעונה השלישית של הסדרה למשל תוכלו להכיר את הנזירה הקוריאנית ג'ונג קוואן, שפית שיכולה הייתה להיות סופרסטאר, אבל בחרה לבשל רק לעובדי המנזר שלה ולאורחים במקדש. קוואן הבודהיסטית מתבודדת בחלקת האלוהים היפהפיה שלה, מגדלת בעצמה את האוכל שהיא מכינה, קוטפת כל עלה לוטוס ופטריה, ומבשלת לפי כללים שהם חלק מפילוסופיה מרתקת. האוכל של המקדש, היא מסבירה בסבלנות, נועד לשמור על הנפש שלנו רגועה וסטטית. בישול, היא מאמינה, יכול לשחרר אותנו. הרוגע והשלווה האלה הם כל מה שאנחנו צריכים עכשיו.

מיוזיקלס: מאמא מיה, בורלסק, גריז

כשאתם לא בטוחים איך להתנהל ביום יום מלא השינויים כרגע, שאלו את עצמכם: מה שר הייתה עושה? הדיווה האיקונית מובילה את "בורלסק", אחד המיוזיקלס הכיפיים של העשור הקודם. בימים כתיקונם זו לא האופציה הכי מלהיבה בנטפליקס, אבל בזמני בידוד, האופטימיות והגלאם של הקברט הסקסי הם יותר ממה שאפשר לבקש. למתקדמות מומלץ לצרף לבינג' את "מאמא מיה" שחוגג את השירים הכי טובים של אבבא על רקע נופי יוון הפסטורליים ועם מריל סטריפ שמנצחת על החגיגה, ואת "גריז" שאין באמת צורך להציג, ואף פעם לא נמאס ממנו.

סטנד אפ: Lucas Brothers: On Drugs

הסטנד אפ של האחים משנת 2017 לא קיבל את האהבה שמגיעה לו, והנה ההזדמנות לתקן את העוול. האחים הסטלנים צוחקים על הכל: הפחד מהמשטרה, טריפים הזויים על פטריות ומאסר לא הוגן של האוכלוסיה השחורה באמריקה. הם משלימים אחד לשני את הפאנצ'ים ומדברים בשוויון נפש על העוולות החברתיות הכי גדולות לצד כתבי הפילוסופים האהובים עליהם (שם הספיישל הושפע מג'ון סטיוארט היל), ובכל זאת זה קורע מצחוק. למרות שהספיישל יצא לפני שלוש שנים, הסטנדאפ שלהם מתגלה כעל זמני. כיאה לסטלנים אמיתיים, יש גם אנימציה הזויה.

נוסטלגיה: ספייס ג'אם, מתילדה, הסיפור שלא נגמר

"זהו זה" ו"הקומדי סטור" חוזרות, אז למה שלא נשלים את המהלך ונבצע רגרסיה מוחלטת לילדות? "מתילדה" אולי צילקה אותנו עם סצנת עוגת השוקולד, אבל כולנו רוצים להמשיך להאמין בהאפי אנדינג ובמורים אכפתיים. "הסיפור שלא נגמר" לימד אותנו עוד באייטיז שאסור לנו להכנע לייאוש, כי אחרת נטבע בתוך ביצה טובענית ולא נוכל להציל את הנסיכה. נסיים את המרתון עם "ספייס ג'אם", ונדמיין שמייקל ג'ורדן הוא אבא שלנו ממש כמו שעשינו בגיל 11. מומלץ לקחת שלוק ממי האומץ שבאגס באני נותן לקבוצה רגע לפני המשחק הגדול, זה לגמרי יעזור לנו לעבור את היום.

רומנטיקה: ג'יין הבתולה

אין סדרה שעושה יותר טוב בלב. העלילה אמנם נשמעת מטופשת ולא סבירה, ועל פניו מדובר בפארודיה על טלנובלות ותו לא. אבל לאורך העונות שלה הופכת הסדרה הסתמית לכאורה לטקסט מרגש מאין כמוהו על אהבה בין אמהות לבנות, מערכות היחסים של נשים לאורך הדורות, הקונפליקטים בין דת לחיים מודרניים ועוד ועוד. ג'יין היא הרבה יותר מסופרת שאפתנית שמתה על ספרים רומנטיים: היא גיבורה אמיתית, והיא תספק לכם הרבה השראה וחום בלב אם רק תתנו לה. בונוס: הדמות הגאונית וההורסת מצחוק של אביה, רוחליו.

סטייל: אבסטרקט: אמנות העיצוב

"אבסטרקט" סובלת מיחסי ציבור בעייתיים, כסדרה על ועבור מעצבים, כאילו מדובר בתוכן מקצועי שמיועד למבינים בלבד. אבל "אבסטרקט" היא על הרבה יותר ממה שהתרגלנו לחשוב עליו במסגרת "עיצוב". הסדרה עוסקת בדרך שבה אנחנו תופסים אמנות ואת התפקידים שלה בחיים שלנו. כל פרק מתמקד באמן/ית עם חזון ספציפי, שמביאים את הפרספקטיבה הייחודית שלהם. פרקים מומלצים במיוחד: הפרק הראשון בעונה השנייה, בהגשת אולפור אוליאסון, אמן שמחקה את הטבע באמצעים טכנולוגיים, ואחראי בין השאר על המיצג "פרויקט מזג האוויר", בו הוצבה הדמייה של השמש בחלל מוזיאון הטייט בלונדון. הפרק השלישי בעונה השנייה מתמקד במעצבת התלבושות רות קרטר, האישה האפריקאית-אמריקאית הראשונה שזכתה באוסקר על עיצוב תלבושות לסרט "פנתר השחור".

דוקו: ג'יין

הבמאי הדוקומנטרי ברט מורגן ("Kurt Cobain: Montage of Heck") מצא במקרה מאות שעות של צילומים יפהפיים משנות ה-70, בהם מסתובבת החוקרת הצעירה ג'יין גודול באפריקה ומנסה ללמוד, לראשונה בעולם המדע, את דפוסי ההתנהגות של השימפנזות. מדובר בצילומים נדירים שמכשפים את העיניים בצבעוניות העזה שלהם. יש משהו מרגיע מאוד בלצפות בגודול כשהיא צופה בשימפנזות, מטפסת על עצים, מעפילה להרים ומשקיפה אל נוף עצום וירוק. בסרט מספרת גודול שהיא רק רצתה להיות כמו דוקטור דוליטל, קרובה ככל האפשר אל בעלי החיים. לראות אותה עם המשפחה שיצרה לעצמה בלב היער, עם השימפנזות, על רקע המוזיקה המושלמת (איך לא) של פיליפ גלאס, זה איי קנדי מסוג אחר.

אנימציה: We Bare Bears

שלושה דובים מאויירים, גריזלי, פנדה ודב קרח, יוצאים מהמערה שלהם להרפתקאות בעיר הגדולה. הם מקימים דוכן אוכל, מנסים לשבור את האינטרנט עם סרטונים ויראלים ומסתבכים בשלל סצנות מוזרות. הביטוי " מתאים לכל הגילאים" אפילו לא מתחיל להכיל את הסדרה הזו, שיש לה פוטנציאל להצחיק בני אנוש קטנטנים עד מבוגרים מאד. מעבר לכתיבה המצחיקה, הצביעה והאיורים נפלאים ומלאים בפרטים שגורמים לך לשקוע לגמרי בעולם המצחיק של קרטון נטוורק.